קבוצות דיון
פוליטיקה ואקטואליה
נושא #16625
|
מנהל
סגן המנהל
מפקח
עיתונאי מקוון
צל"ש
|
הפרפקציוניסט
גולש אורח
| שבת קודש ח' בשבט תש''ע
10:37 23.01.10 |
  
 
|
חופש הביטוי בארה''ב חוזק
| |
http://www.nytimes.com/2010/01/22/us/politics/22scotus.html?hpw בית המשפט העליון בארה"ב קיבל השבוע החלטה חשובה שמחזקת את חופש הביטוי בארה"ב - חופש הביטוי המובטח בתיקון הראשון של חוקת ארה"ב.
בקיצור נמרץ - הסיפור הוא כזה: בשנת 2002 קיבל הקונגרס את החוק המכונה פיינגולד-מקקיין. חוק קובע שבתקופה של 30 יום לפני פריימריז לנשיאות, ו 60 יום לפני הבחירות לנשיאות אסור לחברות לפרסם בטלוויזיה או בכבלים מודעות עקיפות שעלולות להתפרש כמודעות תמיכה באחד המועמדים. (מודעות תמיכה ישירות מוגבלות כמותית מכוח חוק מימון הבחירות). מטרת החוק הייתה למנוע מה שנראה כמו מעקף לחוק מימון בחירות. יש תקרה לסכום שמותר לחברות לתרום למועמדים. פירסום מודעות תמיכה עקיפות היו, בעיני המחוקקים, תרומה בשווה ערך לכסף, מעבר לתקרה המותרת. המטרה המוצהרת של החוק הייתה למנוע או להקטין את הקשר הון-שלטון או השפעת בעלי הון על השלטון. החוק נידון בזמנו בבית המשפט העליון, ואושר על ידו. פסק הדין הנוכחי הופך את הפסיקה מ 2004 וגם תקדימים אחרים. טענת שופטי הרוב (ההחלטה התקבלה ברוב של 5:4 ) הייתה שהחוק הזה סותם פיות, ומגביל את חופש הביטוי הפוליטי. התיקון הראשון לחוקה אומר שאסור לקונגרס להגביל את חופש הביטוי בשום צורה שהיא, והחוק הזה הגביל, בצורה ישירה ובוטה, את זכותן של חברות לבטא את דעותיהן במודעות בתקשורת. http://www.whitehouse.gov/the-press-office/statement-president-todays-supreme-court-decision-0 הנשיא אובמה גינה מייד את ההחלטה, וטען שהיא נותנת כוח יתר בידי חברות גדולות, כנגד האזרח הקטן. http://www.nytimes.com/2010/01/22/opinion/22fri1.html?hpw העיתון ניו יורק טיימס קרא במאמר מערכת להעביר מייד חוק "עוקף בג"ץ" כדי לבטל את ההחלטה הזו (דבר שאינו אפשרי או חוקי בארה"ב, רק בית המשפט העליון יכול, בפסיקה חדשה, לפסוק אחרת). הניו יורק טיימס קרא להחלטה "מכה קשה לדמוקרטיה". http://www.cnn.com/2010/OPINION/01/21/welch.free.expression.campaign/index.html המחלוקת בין הרוב בבית השפט לבין המיעוט, ובין ימין ושמאל, היא ברורה. השמאל גורס שמותר, וצריך לחוקק חוקים כדי להשיג מטרות "רצויות" (לו) - והימין גורס שחוקה זה חוקה, ויש לכבד אותה, וחופש הביטוי - פירושו - חופש ביטוי, ללא מיגבלות. בייחוד לא מגבלות המוטלת על ידי הממשלה, על ביטוי בעל אופי פוליטי.
באופן טכני טענו שופטי המיעוט שחברות אינן אנשים, ועקרון חופש הביטוי חל רק על אנשים ולא חברות. אך בחוקה לא נאמר כך. נאמר: "הקונגרס לא יעשה כול חוק המגביל את חופש הביטוי" ניסוח קצר, חד וברור.
|
|
 
  
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
הפרפקציוניסט
גולש אורח
| שבת קודש ח' בשבט תש''ע
11:23 23.01.10 |
|
|
1. חופש הדיבור והתקשורת.
בתגובה להודעה מספר 0
| |
בארה"ב התיקשורת נוהגת לנקוט עמדה בעניינים פוליטיים, מימים ימימה. הם אינם מתחבאים, כמו אצלנו, מאחורי איצטלה צדקנית וצבועה של "אובייקטיביות". מרבית העיתונים וחלק גדול מתחנות הטלוויזיה בארה"ב יוצאים לפני בחירות בקריאה ברורה "הצביעו בעד פלוני, הוא המועמד הטוב יותר". בכך התקשורת האמריקאית נוהגת לפחות ביושר, בהשוואה לתקשורת שלנו. התיקשורת שלנו מתגייסת בכול כוחה למען מועמדים ומפלגות, מבלי להצהיר על כך במפורש ומבלי להיות מוגבלת על ידי חוקי מימון מפלגות. בכך זוכה התקשורת לכוח פוליטי מופרז. למרות זאת, אני מתנגד להטלת מגבלות על התקשורת, בשם עקרון חופש הביטוי. התקשורת - כוחה גדול מאד. מיותר לציין לאיזה צד אידיאולוגי נוטה התקשורת, ולאיזו מפלגה שייכים המועמדים המומלצים על ידי התקשורת (אצלנו ובארה"ב). זה לא היה תמיד ככה. פעם היו גם עיתונים שתמכו במועמדים שמרניים, אבל היום כמעט ואין. בארה"ב היה מותר, אם כן, למועמדים לקבל תמיכה מאסיבית מהתקשורת, בלי מגבלות של חוקי מימון מפלגות. אלה חלו רק על גופים עיסקיים שאינם גופים תקשורתיים. כול כלי התקשורת הם בעצמם חברות עסקיות גדולות. בחוק מקקיין-פיינגולד היה פטור מיוחד לתאגידים תקשורתיים - הם חשו (בצדק) שניסיון של הממשלה להשתיק את התקשורת יהווה פגיעה מרחיקת לכת בחופש הדיבור. אולם בימינו הבעלות על כלי תקשורת היא מסובכת. ג'נרל אלקטריק היא הבעלים של ערוץ טלוויזיה אחד, וסוני של עוד ערוץ. בפועל יצא שחברות אלה קיבלו פטור מחוק מקקיין-פיינגולד. לא הגיוני. ברור גם מדוע הניו יורק טיימס יצא למתקפה ארסית נגד החלטה זו של בית המשפט העליון. היא פוגעת בכוחו. כנ"ל אובמה, שהתקשורת עזרה לו מאד במסעו המדהים לנשיאות. התקשורת חושבת שחופש הביטוי מגיע רק לה ולא לאחרים, ביחוד לא למתנגדים אדיאולוגיים. טוב שבית המשפט העליון בארה"ב חשב אחרת. |
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
 |
הפרפקציוניסט
גולש אורח
| מוצאי שבת ח' בשבט תש''ע
17:27 23.01.10 |
|
|
2. כיצד נלחמים ב''הון-שלטון''
בתגובה להודעה מספר 1
| |
מי שרוצה להלחם בתופעת ההון-שילטון - שיילחם בה מהצד של השלטון. נבחרי הציבור ובעלי המשרות הציבוריות אינם אזרחים פרטיים, ובמסגרת תפקידם הציבורי מותר, וצריך, להטיל עליהם מגבלות. צריך להטיל מגבלות על סמכותם לחלק כספים - כספי המיסים שנגבו מהאזרחים.
פחות עידודים לזה ולאחר (עידוד הסרט הישראלי, עידוד מכוניות חשמליות, עידוד תעשיות בפריפריה, עידוד מפעלים מאושרים, וכו'). אם לפוליטיקאים תהיה פחות סמכות לחלק כספים של אחרים, יהיה לבעלי הון פחות אינטרס להשפיע על פוליטיקאים ולרדוף אחריהם כדי לזכות בטובות הנאה, וקשרי הון-שלטון יקטנו. יש להלחם בתופעת הון-שלטון על ידי קיצוץ בסמכויות הפוליטיקאים, ולא על ידי קיצוץ בחופש הביטוי של בעלי ההון. אבל, כמובן, אנשי השמאל, שינקו את האידיאולוגיה המרקסיסטית עם חלב אימם, רואים בבעלי הון כפושעים (שם נרדף בעברית: אוליגרכים) שכול עונש שיוטל עליהם לא מספיק. חופש ביטוי ? מה פתאום - זה רק בשבילנו, לא בשבילם. |
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
|
|
|
גירסת הדפסה
