קווי מהדרין לא עניין לבג''ץ  

כמו שאמרתי, מעולם לא קראתי את ספריה ולמעשה שמעתי על קיומה בערך שנתיים לאחר שהתחלתי לחשוב בכיוונים שהסתבר לי בדיעבד שהיא דיברה עליהם בספרים שלה.

אני לא אכנס עכשיו לכל פרטי השקפת העולם אבל חשוב לי לציין דבר אחד. זאת טעות מאוד גדולה להתייחס לכל הנושא כאל אידיליה בלבד. הרצון שקיים אצלי לצמצם עד למינימום ההכרחי התערבות של הממשלה בנעשה בחיי הפרט לא אומר שאני נגד כל סוג של שלטון או שאני בעד אנרכיה טוטאלית (אני מדבר בשם עצמי בלבד כאן, ייתכן ואחרים המחזיקים בהשקפת עולם דומה לשלי חושבים אחרת).

אני בחרתי לעצמי לנסות להסתכל על העולם שלנו ולשפוט אותו בהיבטים של היכן יכול האנרכו קפיטליזם לשפר דברים בחברה, ולא כבסיס לבנות את החברה עליו וזה הבדל עצום.
יש הרבה היבטים שגם במסגרת של שיטת שלטון סוציאל דמוקרטית (שאני עקרונית מתנגד למוסריות שלה) שבהם הכנסת דיעות יותר קפיטליסטיות יכולה להועיל ולשנות, אפילו אם זה רק בשינוי דרך המחשבה של האנשים.

אחד הדברים שמאפיינים אנשים בהתבגרותם (למעט השוליים האידיאולוגיים הקשים) היא ההתמנות שבאה יחד עם הראייה שהחיים אינם פשוטים, שאין תשובות חד משמעיות בשום דבר שקשור לבני אדם, וכי כל פתרון קיצוני - סופו שייכשל.

כך מזגזג בעולם במאה השנים האחרונות מצד לצד. מקיצוניות שמאלית לקיצוניות ימני ובין החבטות לצדדים - נחיתה למנוחה באמצע... אין ספק שהקומוניזם נכשל. אבל גם הקפטיליזם המוחלט (שזכה לאחרונה לכינוי "קפיטליזם חזירי") נכשל. השמאל הקיצוני אינו תשובה הולמת לבעיית הייצור. הימין הקיצוני אינו נותן מענה לבעיה החברתית. הפתרון מוכרח להיות באמצע, וכל העולם המערבי עוסק בנסיונות להתוות את קו האמצע הזה.

החבר "פרפקציוניסט, תקוע בקצה קצהו של הקפטיליזם, ולאדם משכיל, בר דעת ומנוסה, נראים דבריו (מלבד הדז'ה וו) בעיקר מגוחכים. הרי כבר היינו בסרט הזה - ונכשלנו. לכן, אני מודה בכך שאני קצת, אבל באמת קצת מתנשא. אבל מה לעשות שהוא אינו מחדש דבר, אלא טוחן ולועס פירכות שכבר נכשלו. (אמרתי כבר "דז'ה וו").

אין פתרון כלכליע בלבד. אין פתרון חברתי בלבד. וכל פתרון בין השנים - דורש דרך אמצע.

מבחינתי מדיניות קפיטליסטית השואבת את כוחה ממשלה ענקית שמקבלת את כוחה מכספי מיסוי גבוהים בכל תחומי החיים אינה הדרך הקפיטליסטית שאני מכוון אליה.
השיטה הזאת הובילה להיווצרות של מקורות כוח הנהנים מייתרונות מעצם תמיכת הממשלה והמדינה בהם. כל נושא הגלובליזציה (שהוזכר ע"י ירגזי באשכול אחר) ודברים השליליים שבאו בעקבות המגמה הזאת, נהיו שליליים (לדעתי) דווקא בעקבות התערבות דרקונית של המדינה ומיסוי גבוה.

לגבי עניין הקיצוניות - בדיוק על זה דיברתי בהודעה הקודמת. אני חושב ששנינו נסכים שכיום לנסות ולקיים חברה אנארכו קפיטליסטית במובן הטהור זהו דבר בלתי אפשרי. יכול להיות שההבדל היחידי בינינו הוא שאני חושב שזה היה יכול להיות אפשרי, אבל לא כרגע ולא בצורה שהעולם מתנהל כיום.
איך שלא יהיה, במישורים הפחות קיצוניים, יש הרבה מאוד נושאים ביום יום שהייתי שמח אם המדינה היתה מתערבת פחות, והאזרחים היו מחונכים לדאוג לעצמם יותר, ופחות להיות תלויים בתמיכה (המזויפת לשיטתי) הסוציאליסטית.
המגמה כיום לצערי, בישראל ובעולם (וארה"ב היא דוגמה מובהקת לכך) היא הליכה ליותר שליטה של המדינה, יותר מיסוי, פחות אינדיבידואליזם וחופש פרט ולכן אני חושב שיש מקום בהחלט לאנשים במערכת הפוליטית שינסו להלחם בזה ולשים מעצורים לדהירה הזאת.

בנוסף, המשפט "הינו כבר בסרט הזה ונכשלנו" מבחינתי שגוי לחלוטין - מעולם לא היינו בסרט ההוא, מעולם לא היה שוק חופשי אמיתי, הכל היה מסווה של קפיטליזם. אני משוכנע שלא תסכים איתי בנקודה הזאת, אבל ככה אני רואה את זה.

מתוך "עבדים".

החופש והחרות היחידים שאני מדבר עליהם הם החופש והחרות להחליט עבור עצמך, לקבל את ההחלטות שלדעתך הכי טובות לעתידך, וכן - גם לעשות את הטעויות שאתה מוצא לנכון לעשות. ואני שוב מבקש שתיקח את זה לא בקונטקסט המעשי של "איך זה יעבוד בחברה" וכו' אלא בקונטקסט האידיאולוגי שממנו אני משקיף על המערכת השלטונית.

לפי דעתי דווקא שיטת השלטון היום, המבוססת על מיסוי וסבסוד וחדירה בלתי פוסקת לתוך חייו של בן אדם, היא זאת היוצרת נבזיות וניכור. בחברה עם פחות התערבות שילטונית זה פשוט לא יהיה כדאי להחזיק בתכונות כאלה כי לא יהיה מי שיגן עליך בפני הנפילה שהחברה תגרום לך.

הייתי יותר שמח אם נתייחס נקודתית לתחומים שונים, וזה אגב מה שהבחור פרפקציוניסט עושה כאן, חבל שאתם שמים עליו תוית במקום להתווכח ולנסות להוכיח את טענותכם. אני בטוח שגם לו, גם לי וגם לכם יש המון מה ללמוד והמון מה להרוויח.

ואגב חשוב לי להדגיש משהו כי ראיתי שזה כבר עלה בכמה דיונים כאן. קפיטליזם וקורפורטיזם הן אינן מילים מקבילות! כשאובאמה משלם היום מעל ל100 מיליון כספי בונוסים לעובדי AIG כחלק מהסכם ההצלה שהיה אמור למנוע את הקריסה של החברה (ובדרך אולי את כל הכלכלה האמריקאית), כספים שמגיעים ממשלמי המיסים האמריקאים, AIG כחברה כביכול פרטית שעבור הרבה אנשים מייצגת את הקפיטליזם החזירי מייצגת למעשה בדיוק ההפך. זאת שגיאה מאוד נפוצה לייחס דברים כמו קורפורטיזם, שלא לדבר על גלובליזציה, אוטומטית לקפיטליזם - זה פשוט לא מדויק. שלא לדבר על האנרכו קפיטליזם שהוא הרבה יותר ערכי ומוסרי לדעתי משניהם גם יחד אבל זה כבר נושא אחר

אני אסיים את הלילה עם ציטוט של בנג'מין פרנקלין:

הבעיה לטעמי היא שאתה מתייחס לכל נושא הכסף כמילה נרדפת לרוע ולשליליות. אני בדיעה שעולם שיתנהל על פי האינטרסים הכלכליים של ספקי שירות תמיד ישאף להטיב עם הצרכן.

לשאלתך האחרונה - איני חושב שמעניין את הגופים העסקיים משהו פרט לרווח הכספי, וזאת בדיוק הסיבה שלדעתי הם יטפלו ברוב העניינים בצורה הרבה יותר טובה מהממשלה. אינסנטיב הרווח הוא האינסנטיב שיעשה הכי טוב לאזרחים שהם בסופו של דבר שיקבעו אם בעל העסק מצליח או לא.

לצערי, בצורה שהעולם מתנהל במאות שנים האחרונות המגמה הולכת דווקא בכיוון ההפוך ולכן יהיה קשה להחיל שיטת שלטון כזאת על אזרחים שהתרגלו עשרות שנים שהמדינה מחזיקה להם את היד בכל דבר. לזה התכוונתי ב"קונטקסט האידיאולוגי", מקווה שנקודתי הובהרה.

כאשר החירות מתגברת על כל ערך אחר (סולידריות, פטריוטיות, עזרה לנזקק, אחריות וכו') היא הופכת לכלי ריק שמנוצל על ידי החזקים, ומאיינת את החלשים. וזה כבר לא מוסרי.

לא, אני לא שונא כסף, אינני קומוניסט. זכותו של אדם לראות שכר בעמלו, להצליח, לשגשג ולהתעשר, השאלה היא מדוע להעניק דה פקטו לחזק והעשיר את ניהול המדינה?

כדאי להתעכב על נקודה זו ולבחון האם אכן מחסור בפיקוח יוצר תאגידים מעטים, גדולים ושמנים, על חשבון האדם הקטן.

רעיון "הסדרת השוק" נולד במוחם של אילי הון ושלטון שביקשו לחזק את כוחם. אפטון סינקליר, כותב "הג'ונגל," המקושר יותר מכל עם התביעה האזרחית לרגולציה (ועם רעיון הרגולציה המיטיבה בכלל), ציין בעצמו, מאוחר יותר, כי הרגולציה והתקנות בשוק הבשר בארצות־הברית נולדו במוחם וחוקקו קודם כל ביוזמתם של היצרנים הגדולים ביותר בשוק. הרגולציה הייתה דרכם לחסל את המתחרים. "תועלת הציבור" הייתה פשוט תחבולת ההטעייה של פוליטיקאים ובעלי הון. כפי שניתן ללמוד מדבריך, התחבולה האלמנטרית הזאת עדיין עובדת יפה.

הרעיון הבסיסי של כל פעולות הרגולציה הוא תמיד אחד: להפוך את הייצור יותר יקר, כדי למנוע ממתחרים קטנים להיכנס לשוק או לשרוד בו. אם יש לנו, נאמר, אלף מכולות קטנות וארבע רשתות שיווק גדולות, כל פעולה של רגולציה תשרת את הרשתות ותפגע במכולות. לדוגמה, אם נאמר ש"לטובת האזרח הקטן" כל חנות מכולת צריכה להציג על מדפיה מגוון כזה או אחר של מוצרים, להיות בשטח מסוים (כדי שיהיה נוח לפסוע במסלוליה), ולהציע מיזוג אוויר ללקוחות — כל אלו יפעלו לרעת העסקים הקטנים, שלא יוכלו לעמוד בכל התנאים האלו, לרעת התחרות ולטובת העסקים הגדולים.

כל המחקרים המוכרים לי בנושא מצביעים על־כך שאחרי כינון רגולציה היה צמצום בתחרות ופגיעה בצרכנים (בדמות העלאת מחירים, ירידת איכות, וכו'). לא ידוע לי על מקרה המצביע על התרחשות הפוכה.
אפשר לטעון, כמובן, שהפעם יהיה אחרת, או שאין קשר סיבתי הכרחי בין כינון הרגולציה לירידה בתחרותיות ובאיכות, אבל המקרים הרבים שנבחנו מורים שהסבירות לכך נמוכה.

שוק חופשי אינו מטרה אלא אמצעי. אולי לא אמצעי מלהיב, שכן לכולנו יש תחושת בטן שאנחנו יודעים איך צריך לעשות את הדברים טוב יותר, אבל האמצעי הטוב ביותר העומד לרשותנו. האמצעי הזה תובע מאיתנו, לדאבוננו, לא לעשות במקום בו תחושתנו הברורה היא שחייבים לעשות. ההבדל היחיד שאני יכול להבחין בו ביני לבין ירגזי וכותבים אחרים הוא הכרתי בגבולות יכולת הפעולה שלנו, ובהבחנה בין האישי לכללי: כל אחד מאיתנו מבין באופן אינטואיטיבי שאם ידידנו נקלע למצוקה, הושטת יד לעזרה תוכל לסייע לו להיחלץ ממצוקתו. מה שרובנו — מתקשים לקבל הוא שהפעולה הזו, היכולה להועיל מאוד במישור האישי והפרטני, לא עובדת במישור הכללי והחברתי. להפך, היא מזיקה.

במטבע דומה, אם אני מחזיק מטרייה, אני יכול לגונן על עצמי מהגשם. אני יכול גם לתת מטרייה למישהו אחר, וגם הוא יוכל לגונן על עצמו מהגשם. אבל גם אם לכולנו תהיינה מטריות, הדבר לא יפסיק את הגשם. מנקודת מבטי, ירגזי מחמד ו"הצופה המתמיד" מהפורום הזה כמוהם כמי שטוענים שהם קנו מטרייה ולכן לא יורד גשם.

אני לא אובייקטיביסט ולא חסיד של איין ראנד. מעולם לא התרשמתי במיוחד מספריה, כולל אלו הרציניים יותר (כגון "קפיטליזם האידיאל הבלתי נודע", "מעלת האנוכיות" ו"מבוא לאפיסטמולוגיה אובייקטיביסטית"). אמנם היא דוגלת בקפיטליזם טהור ככל האפשר, דבר שבו ניתן אולי להאשים גם אותי, אך היא עושה זאת מהנימוקים הלא נכונים, תוך הצגת תפיסת עולם שגויה ושימוש בדמגוגיה בלתי מבוטלת.

על כן, העובדה שהתפכחת מהקשקושים הילדותיים של "מרד הנפילים" (דבר שלא מרשים אותי בכלל) ואתה מתגאה בכך בראש חוצות, מעידה בעיקר עליך, ולא על הקפיטליזם, קיצוני ככל שיהיה, לא עליי ולא על ווטרשד.

קל להבין שאם ההיכרות היחידה של מישהו עם נושאי כלכלה או קפיטליזם היא באמצעות של אין ראנד, הוא יניח שמי שמחזיק בעמדות של שוק חופשי דומה לו.

זו הנחה משונה מאוד: כאשר אדם שאין לו היכרות עם נושאי כלכלה קורא את אין ראנד הוא אינו מבין כלל כי עמדותיה הן קפיטליסטיות. ברוב המקרים, כך אני משער, מי שקרא את אין ראנד בנעוריו ואהב או לא אהב את מה שקרא, למד על הקישור בינה לבין קפיטליזם מאוחר יותר ומכלי שני או שלישי.

העניין הופך משונה עוד יותר: אין ראנד לא הייתה כלכלנית. היא אימצה את רעיונות הליברליזם הקלאסי של המאה התשע-עשרה, אבל לא היו לה (והיא אף לא התיימרה לכך) רעיונות חדשים או מקוריים בתחום.

אם אחרי חיפוש בנרות תמצא יישוב מרוחק, תממן הממשלה או המועצה מונית ספיישל לאותו זקן ערירי חסר תחבורה (אם יש כזה) בלי להעביר מיליארדים לחברות תחבורה מונופוליסטיות שעושקות את הציבור כדי שחבריהם (חברי אגד) יוכלו ליצבור רכוש נדל"ן אגדי.