אקטיביזם חקיקתי כנגד אקטיביזם שיפוטיהחוק שיזמנו (http://www.knesset.gov.il/privatelaw/data/18/2056.rtf) נותן לנבחרי העם את היכולת ואת הזכות להחליט בשמו ובעבורו אילו חוקים לחוקק. זהו יסוד ושורש הצדק המבוטא ברוממות גרונו של כל מי שמפאר את הדמוקרטיה. חוק זה מסייע לכך שבית-המשפט יקבל את כוחו מן העם ולא העם יקבל את כוחו מבית המשפט.
בית המשפט העליון הינו גוף מכובד שהעם נתן לו כוח לשפוט אותו. אולם בשנים האחרונות מורגשת בציבוריות הישראלית אגרסיביות וכמעט דיקטטורה שיפוטית (המכונה "אקטיביזם שיפוטי") מצד בית המשפט העליון אשר שהגיעה לשיא בימי שלטונו של אהרון ברק וממשיכה בימי שלטונה של דורית בייניש.
מובלטת תכונה של שליחת זרועות על ידי הרשות השופטת גם אל בית המחוקקים עצמו – הרשות המחוקקת.
ולא זו אף זו, השופטים לקחו לעצמם גם את הזכות להיות ממנים שופטים וניצלו לשם כך את עליונות השפיטה שלהם. יש להודות להשם שבכנסת הנוכחית החל תיקון מסוים לתופעה זו (גם זה היה תוך מאבק לא קל נגד פופוליזם תקשורתי-שמאלני) כאשר חברי הכנסת אורי אריאל, דודו רותם ויריב לוין, יחד עם השר יעקב נאמן, ביקשו לאזן את האקטיביזם בעצם בחירתם לוועדה לבחירת שופטים. יש לקוות שבהדרגה תיפסק לחלוטין התופעה של שיבוט עצמי של שופטים הממנים את עצמם ויוחזר הכח אל העם – אל נבחריו בבית המחוקקים.
על מנת לאזן את ה"אקטביזם השיפוטי" באים כעת המחוקקים מכוחו של העם אשר בחר בהם ומבקשים לאזן בין שתי רשויות אלו הנחוצות כל כך לישראל, באופן שיאפשר לרשות למבצעת – הממשלה למלא את תפקידה באופן הראוי.
את החוק המוצע יזמתי לאחר שבית המשפט הגבוה לצדק ביטל באבחת פטיש (http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3807868,00.html) חוק שחוקקה הכנסת להקמת כלא פרטי. כספים הושקעו, יזמים בנו והממשלה והכנסת עמדו חסרי אונים. נכון, באופן יחסי, לא ביטל הבג"ץ חוקים רבים מדאי. אבל אם כך הוא, מדוע נרעשים אלו המגוננים על השופטים הנוכחיים בבית המשפט העליון, הלא מדובר לטענתם רק במעט מקרים?
אף שמדובר ב"מעט מקרים", בתוך שעתיים החתמתי 17 חברי-כנסת, מן הקואליציה ומן האופוזיציה, חילוניים ודתיים, ראשי ועדות בכנסת ומשפטנים. מכיון שחברי הכנסת מודעים לכך ש"מעט מקרים" אלו הם הרבה מאד בשביל אלו שנפגעו ב"מעט" ההחלטות הללו של בית המשפט העליון. מיהרתי להגיש את החוק, אך אם הייתי פונה לעוד חברי כנסת לשעתיים נוספות, מספר המחוקקים שהיו חותמים עליו היה גדל עוד יותר.
אנו המחוקקים נושאים באחריות ואם פרשנותנו את חוקי היסוד תהיה לדעת הציבור בלתי-מוצדקת נישפט על ידו ולא ניבחר בשנית. השופטים אינם נושאים באחריות במובן זה שאינם נותנים את הדין בפני איש למקרה שהתברר שטעו ועל כן הם מרשים לעצמם לפרש את החוקים לפי השקפת עולמם. גם לשופטים יש דעה פוליטית וזכות הצבעה בבחירות. הציבור אינו טיפש ורואה את נטייתו והטייתו של בית המשפט העליון לדעותיו של אחוז או שניים מן העם, כפי שהוכח בבחירות האחרונות לכנסת.
חוק זה יחזיר את הכבוד לבית המחוקקים אשר יקבל לידיו את הערותיו ופרשנותם של שופטי העליון אך הוא בלבד יחליט אם לאמצן אם לאו. נציגי העם הם הטריבונה שאצלה נקבעים הדברים גם אם היא פחות אשכנזית, אליטיסטית ותל-אביבית אך יותר עממית ותעמוד למבחן בבחירות.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3843747,00.html
גירסת הדפסה
סגן המנהל
מפקח
עיתונאי מקוון
צל"ש
