''בנימין נתניהו, אתה שורד. אבל רק שורד, האין זאת?''  

זאת אמירה שאין לה שום בסיס. החזון שלי הוא ישראל כמעצמה טכנולוגית עולמית שמעוגנת בערכיה, המגיעה מתוך עוצמה לשלום. לשם כך אנחנו פועלים להזנקת הכלכלה, לחיזוק כוחנו הביטחוני ולביסוס עוצמתה של ישראל גם בהנחלת ערכים לאומיים בסיסיים. אני רואה בכל הפעולות האלה חלק ממהפכה כלכלית, חינוכית ותרבותית שאנחנו רק בראשיתה.

הביקורת שאתה מעלה נובעת מכך שגם הפלסטינים וגם הסורים אימצו נוסחה של אי-נכונות להיכנס למשא ומתן. הם מעמידים בפנינו התניות קיצוניות שלא העמידו בפני ממשלות קודמות. אני לא מכיר מדינה אחת בעולם שהיתה מוכנה להיכנס למשא ומתן בתנאים שכאלה, הקובעים מראש את תוצאות המשא ומתן. המבקרים למיניהם ציפו שנקבל את התכתיב הפלסטיני והסורי. הם מתארים את קבלת התכתיב כחזון. בעיניי זה לא חזון. החזון הוא להעצים את ישראל כלכלית, ביטחונית ותרבותית כדי שתהיה די חזקה להשיג שלום אמת עם שכניה. לוקח זמן עד שהפלסטינים והסורים ירדו מצמרות העצים שעליהם טיפסו. נראה לי שכעת לפחות הפלסטינים מתחילים לרדת. יש סימנים לכך שהמשא ומתן אתם יתחיל בעתיד הנראה לעין.

היום קיבלה הממשלה בתל-חי תוכנית של חידוש תשתיות מורשת. אצל רבים בציבור התוכנית הזאת נתפשת כהזויה ואנכרוניסטית. היא אינה רלוונטית לבעיות ההווה של ישראל.

יגאל אלון אמר שעם שלא מכיר את עברו, עתידו לוט בערפל. בסערה הגלובלית ששוטפת את כל החברות וכל המדינות, מתרחש תהליך של רידוד תרבותי. התרבות הדומיננטית הגלובלית מסכנת את תרבויותיהם של עמים קטנים ומדינות קטנות. אצלנו הבעיה חמורה במיוחד. אין עם הזקוק יותר מאתנו להעמקת שורשים בארצו. לכן אני מאמין שהביטחון הלאומי לא מותנה רק בעוצמה צבאית וכלכלית אלא גם בהעמקת הידע של הצעירים בדבר עברנו ובחיזוק זיקתם לארצנו. ראש הממשלה הראשון, דוד בן גוריון, ראה כיסוד מוסד של בניית האומה את לימוד התנ"ך, את ההליכה בארץ ואת שימורם של אתרים ארכיאולוגיים. הערכים האלה נשחקו ב-30 השנים האחרונות ואנחנו באים להתמודד עם השחיקה הזאת. בין היתר מדובר גם בשימורם של אוצרות תרבות אדירים: הזמר העברי, כתבים יהודיים ועבריים, סרטים, מחזות תיאטרון שצולמו, ארכיוני תצלומים. הנכסים הללו הולכים ומתכלים, הולכים ואובדים. אינני חושב שזה הזוי או אנכרוניסטי להציל אותם. אתן לך דוגמה: שדרות רוטשילד הן מקום תוסס של בתי קפה ובארים ופאבים ומיצגי רחוב חדשניים ולילות לבנים. זה תוסס ונפלא בעיניי. אבל בשדרות רוטשילד 16 נמצא גם אולם מתכלה ומתקלף שבו בן גוריון הכריז על הקמתה של מדינת ישראל. מדוע לא לחדש את האולם הזה ולפתוח אותו? מדוע לא לאפשר לצעירים המבלים בשדרות רוטשילד להיכנס גם אליו ולהתרשם מכל מה שהוא מגלם? לכן אני רואה בהחלטה שקיבלנו החלטה חשובה מאוד שכמוה לא התקבלה שנים.

מכל האתרים שאתם עומדים לחדש יש אתר היקר לך במיוחד?

ודאי, תל-חי. אבי הגיע לראש פינה ב-1920 וב-1923 הוא שבר את ידו. כשנלקח לבית החולים הישן והיפה של צפת טיפל בו ד"ר גרי אשר טיפל גם בטרומפלדור. הוא שמע ממנו על המשפט שאותו אמר טרומפלדור לפני מותו. משפט שהיה מבוסס כנראה על אמירה לטינית שעל פיה מתוק וראוי למות למען המולדת. אני חושב שרוח ההקרבה של תל-חי חיונית גם היום, לא על מנת שנמות אלא על מנת שנחיה.

במהלך השבוע אתה עומד להביא לאישור הממשלה תוכנית נוספת. הפעם לא מדובר בתשתיות מורשת אלא בתשתיות תחבורה. אתה מתכנן לסלול כבישים ולהניח מסילת ברזל בהיקף חסר תקדים. למה? למה להוציא כסף שאין לנו על בטון ואספלט?

לא מדובר על הרבה מאוד כסף. אנחנו מדברים על כ-30 מיליארד שקל, בתקופה של 10-15 שנים. במונחים של התוצר הלאומי הגולמי שלנו אין זאת הוצאה שאי אפשר לעמוד בה. 60 שנים אנו מרוכזים בין גדרה לחדרה עם מסדרון תחבורתי אחד ששוכפל בכביש 6. הגליל והנגב נמצאים מחוץ למפה. גם מבחינה כלכלית, גם מבחינת פיזור האוכלוסייה וגם כדי לצמצם את הפערים החברתיים - יש חשיבות עצומה לשלב את הצפון והדרום ברשת התחבורתית. בארצות הברית נעשתה מהפכה כזאת פעמיים. במאה ה-19 באמצעות רכבות ובשנות ה-50 של המאה העשרים באמצעות אוטוסטרדות. בישראל אתה לא יכול להגיע מקרית שמונה לתל אביב ללא רמזור. את זה אנחנו עומדים לשנות. אנחנו לא רק נביא את המרכז אל הצפון אלא נביא את הצפון אל המרכז. נגביר את התיירות הפנימית, נגדיל את התעסוקה אבל במיוחד נאפשר מוביליות חברתית.

האם לא עדיף היה להשקיע את הכסף בתשתיות חינוך ולא בתשתיות בטון? ב-30 מיליארד שקל אפשר היה לחולל מהפכה בחינוך היסודי, התיכוני ובהשכלה הגבוהה?

גם בחינוך נשקיע. האגרוף אינו קפוץ. אבל צריך להבין: ההשקעה בתשתיות תחבורה היא השקעה יוצרת צמיחה. אנחנו מאמינים שהיא תשחרר משאבים עצומים ותוסיף כשני אחוזים לשיעור הצמיחה השנתי. היא תגרום להגדלתה של העוגה הלאומית אשר אותה נוכל אחר כך לחלק לצרכים השונים: גם ביטחון, גם חינוך, גם חברה. בסופו של דבר אנחנו לא מדברים, אנחנו עושים. בתוך פחות משנה עשינו יותר משממשלות אחרות עשו כדי לקדם את החזון שאליו אנחנו חותרים.

על דובאי לא אשאל אותך, כמובן. אבל אשאל כך: האם גם היום יש לך אמון במוסד ובעומד בראשו?

לא אתייחס לספקולציות עיתונאיות אפילו אם הן ספקולציות של עיתונאי מכובד כארי שביט.

מקור: הארץ