מחנכים אותנו מרחוק - על פעילות בינלאומית של ארגוני שמאל  

מחנכים אותנו מרחוק

איתי ראובני | 20/3/2013 19:24

במהלך השבועות האחרונים, פעילים אנטי-ישראלים באוניברסיטאות ברחבי העולם מציינים בפעם התשיעית את "שבוע האפרטהייד הישראלי" - פסטיבל שנתי שמטרתו היחידה היא הכפשת מדינת ישראל. במסגרת שבוע זה, נציג של הארגון הישראלי "שוברים שתיקה" היה אמור להגיע לאוניברסיטה במסצ'וסטס כדי להשתתף בכנס (שכנראה בוטל), הנועד לדון בדרכים נוספות להגדיר את מדינת ישראל כ"מדינת אפרטהייד". אחד ממייסדי שוברים שתיקה אמר בעבר ש"לפעמים כדי להכניס מסרים פנימה, צריך לצאת החוצה". ואכן, ארגונים לא-ממשלתיים פוליטיים אוהבים לצאת החוצה במטרה לעקוף את הציבור הישראלי, ולכפות עליו את דעתם בשיח על הסכסוך הערבי-ישראלי.

פעילותם הבינלאומית של ארגונים פוליטיים מתאפשרת בזכות מימון ממשלתי זר בהיקף נרחב. האיחוד האירופי למשל, העניק לשוברים שתיקה מענק על-סך 166,538 יורו (2013-2012) לפרויקט שנועד "לפעול נגד האפאטיות של החברה הישראלית ביחס להפרות זכויות אדם... באמצעות חינוך והעצמה 'מלמטה למעלה' של צעירים ישראלים". לפי מטרת הפרויקט, פעילי הארגון אמורים "לחרוש את הארץ" ולשכנע אזרחים ישראלים בצדקת דרכם.

אך בפועל, ארגונים כמו שוברים שתיקה מאסו בציבור הישראלי, ובמקום "להסתכן" ולהעביר את המסר בדרום מוכה הטילים, בנגב, בגליל, בדרום תל-אביב או חלילה מול קהל מתנחלים (חלק גדול מהלוחמים בצה"ל מגיע מאזורים אלו), הם מעדיפים לטייל על קו אוסטרליה-ארה"ב, ובמקרה הטוב, ירושלים-תל אביב.

לפי דוח חדש של מכון המחקר NGO Monitor, הפעילות הבינלאומית של ארגונים לא-ממשלתיים פוליטיים ישראליים הולכת וגוברת. באמצעותה, ארגונים המייצגים פלח שולי בחברה וממומנים על ידי ממשלות זרות, מספקים תחמושת לקמפיין החרם נגד ישראל (BDS), מקבעים הבנה ופרשנות מוטעות של המשפט הבינלאומי, נותנים רוח גבית לגינויים באו"ם ומסייעים לפתיחת תיקים באשמת "פשעי מלחמה" בבתי דין מקומיים ובינלאומיים.

הם אינם מנסים לשכנע או "לחנך" את הציבור בדבר מוסריותו או אי-מוסריותו של צה"ל, בדבר הפרות לכאורה של זכויות אדם או בדו-קיום ושלום. הם מנסים לגרום ללחץ חיצוני מאסיבי על ישראל, לקדם רעיונות פוליטיים צרים, ולנצל את האוזן הכרויה להם בעולם כדי להמשיך ביניקת הכסף מאירופה.
אך הדרת הציבור הישראלי ונציגיו אינה נחלת ארגונים אלו בלבד. השיח שממשלות אירופה מנהלות לגבי גורל שני העמים נערך לעיתים עם אותם ארגונים פוליטיים שהן מממנות. במצב אבסורדי זה, בכירים אירופיים מקבלים מידע מוטעה ומעוות מארגונים שמייצגים לכאורה את "החברה האזרחית" בישראל, מבקרים על סמך זה את המדיניות הישראלית, וכך מחליטים על מדיניות שמנותקת מהמציאות.

כמובן, נציגי הממשלה ומשרד החוץ, שהם המוסדות הרשמיים לטיפול בנושא, לא שותפים לתהליך. לדוגמה, לאחרונה הודלף דוח דיפלומטי הממליץ להחרים מוצרים מההתנחלויות. הדוח נכתב על ידי נציגים אירופים ברשות הפלסטינית והתבסס ברובו על דיווחי אותם ארגונים פוליטיים, ללא שיתוף כל גורם ישראלי.

לפי משרד החוץ, תופעה זו מאפיינת את הצד האנטי-ישראלי בקרב הסגל הדיפלומטי של האיחוד האירופי, "הניזון מפעילים פלסטינים בגדה המערבית ומארגונים לא-ממשלתיים החולקים אג'נדה זהה". מעגל סגור זה הופך את תהליך קבלת ההחלטות האירופי לכושל, מונע דיון מושכל, ומעלה את השאלה האם ראוי שארגונים לא-ממשלתיים פוליטיים, ממשלות אירופה וקהל חיצוני ישפיעו על הציבור הישראלי ונבחריו, מבלי שתינתן להם אפילו זכות תגובה?

קידום זכויות אדם ודיאלוג בין העמים הוא עבודה קשה ומאומצת המחייבת הקשבה למגוון הדעות בקשת הפוליטית והחברתית, ומעורבות מעמיקה של השחקנים השונים בחברה הישראלית – מימין ומשמאל. כל עוד ימשיכו ארגונים פוליטיים לנצל את מושג זה ולפעול מאחורי גבו של הציבור הישראלי – כך יחריף הקמפיין האנטי-ישראלי, והציבור יקצה אותם מחמת מיאוס.

הכותב הוא חוקר במכון המחקר הירושלמי NGO Monitor