צנזורה טוטאליטרית בישראל  

סין, בורמה, איראן – אלה המדינות המככבות בשימוש הפסול במשפטים חשאיים להתמודדות הן עם פושעים והן עם מתנגדי המשטר. רק בינואר השנה דיווח אל-ג'זירה על משפטם הסודי של שבעה אזרחים, שהשתתפו בהפגנות נגד הממשלה האיראנית: "אלירזה רונגי, כתב אל-ג'זירה בטהראן, מסר כי למרות בקשת עורכי הדין לקיים את המשפט בפומבי, הבקשה לא התקבלה... 'אין לנו כל מידע לגבי כיצד התנהל המשפט, מהם האישומים, או אפילו מי למעשה הועמד לדין', אמר".

במדינה דמוקרטית, לעומת זאת, אחד הסממנים המובהקים למשטר החופשי הוא כי אנשים אינם נשפטים בסתר. הם אינם נעלמים במעצר סודי, ואינם מועמדים לדין בהליכים שהציבור אפילו לא יודע על עצם קיומם. זכותו של אדם במדינה דמוקרטית למשפט פומבי היא זכות בסיסית מובנת מאליה, אחת מאבני היסוד המובהקות עליהן מושתת שלטון החוק.

אך לעתים חשוב לעצור לרגע ולשנן מושכלות יסוד, ולו כמעין תרגיל באזרחות. לזכור מדוע מדובר בזכות חשובה כל כך, ומדוע פגיעה בלתי מידתית בה היא כה מסוכנת והרסנית לחברה שוחרת חופש.
עקרון פומביות הדיון משמש ערובה מרכזית מפני רודנות שלטונית. הוא מונע שימוש לרעה בהליכים פליליים לצרכים פוליטיים, ומבטיח שקיפות ביחס לשיקולי המדינה בהעמדת אנשים לדין. הוא מאפשר לציבור לבקר את אופן התנהלותם של הליכים פליליים ובכך מהווה גם אמצעי חיוני להבטחת הוגנותם של משפטים. "אור השמש הוא חומר החיטוי הטוב ביותר" - ביטוי כה בנאלי שלעתים קל לשכוח את משמעותו העמוקה. כפי שאור השמש מחטא, כך מספקים החושך והחשאיות קרקע פורייה להשחתת נורמות ציבוריות, לשרירות לב שלטונית ולפגיעה בלתי מוצדקת בזכויות אדם.

אמנם, גם בדמוקרטיה עקרון הפומביות אינו עקרון מוחלט, וישנם מצבים בהם קיימת הצדקה לניהול משפט בדלתיים סגורות או להטלת איסור פרסום על פרטיה של פרשה. כך, למשל, כשהדבר נדרש כדי להגן על פרטיותו של קטין המואשם בעבירה, או כדי למנוע שיבוש של חקירה שמתנהלת. גם שיקולי ביטחון עשויים להצדיק סגירת דלתיים במקרים חריגים.

אלא שבעניין זה, כבכל עניין הנוגע להגבלות על זכויות אדם, עקרון המידתיות הוא המפתח. הוא מחייב כי פגיעה בזכותו של אדם למשפט פומבי ובזכות הציבור לדעת על הליכים שמתנהלים, תתאפשר אך ורק כשהיא נדרשת באופן הכרחי כדי להגן על אינטרס ביטחוני חיוני ולגיטימי, ובכל מקרה לא תהיה גורפת.
ניתן להגביל פרסומם של פרטים ספציפיים הנוגעים לפרשה ביטחונית, וייתכנו אף מצבים קיצוניים בהם ניתן לאסור פרסום באופן רחב יותר לתקופת זמן מוגבלת, כדי לאפשר לרשויות לאסוף מידע באופן אפקטיבי; אולם הטלת איפול גורף למשך פרק זמן ממושך אינה מידתית, וככל שהיא מתרחשת היא מעלה סימני שאלה נוקבים הן בנוגע לשיקולי רשויות הביטחון והן בנוגע לאפקטיביות הביקורת השיפוטית.

יתרה מכך: הסתרה מוחלטת וממושכת של חקירה, לא רק מבודדת את החשוד מהציבור, אלא גם מונעת דיון ציבורי חיוני במהות החשדות. ובעניין זה חשוב להדגיש, כי גם הסכמתו של חשוד או נאשם להשתקה אינה מכשירה את השרץ; רשויות התביעה ואף בתי המשפט פועלים כנאמני הציבור בהפעלת הדין, ואין להסתיר ממנו את מהלכיהם.
אחד מאדני היסוד של דמוקרטיה מהותית, להבדיל מבמשטר טוטליטרי, הוא השמירה על יכולת הציבור לנהל דיון חופשי, גלוי ומעמיק ביחס לכל מקרה בו אזרח מעמידה המדינה אזרחים לדין. השמירה על מושכלות יסוד אלו מגנה על כולנו. הפגיעה בהן אינה רומסת "רק" את זכויותיו של נאשם או חשוד מסוים, אלא מאיימת על כולנו.

עו"ד לילה מרגלית, ראש תחום זכויות אדם בפלילים באגודה לזכויות האזרח
מקור: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3871107,00.html