תושב הארץ
חבר מתאריך 2.5.12
12754 הודעות, 98 מדרגים, 146 נקודות. ראה משוב | יום חמישי ט' באלול תשע''ג
17:31 15.08.13 |
  
 
|
תא''ל(מיל')גדי זהר, 9 יולי 2013 : הרמטכ''ל והמטה הכללי במלחמת יוה''כ.
| |
הועבר בתאריך 15.08.13 בשעה 17:32 מפורום חדשות על-ידי גלובל, (גלובל)
הרמטכ"ל והמטה הכללי במלחמת יוה"כ, גדי זהר, 9 יולי 3102
פתיחה
יום עיון זה הוא מיוחד מבחינתי באשר הוא מתקיים בין שני אישים שזכיתי לשרת
במחיצתם והשפיעו רבות על חיי - דדו ששירתתי בלשכתו כשליש הרמטכ"ל
בתקופת המלחמה ואמנון שהיה מפקדי בתפקידים שונים במודיעין ובמנהל
האזרחי. שני אישים שיש ביניהם דימיון רב בעוצמת המנהיגות השקטה, בשיקול
הדעת המעמיק וביכולתם לבחון כל בעיה ולנתח אותה לעומק, הרבה מעבר
להסתכלות הצבאית הצרה.
דדו סיים את חייו כמצביא המלחמה הקשה ביותר של צה"ל מאז מלחמת
העצמאות והודח במהלך ציני מחושב של ההנהגה הפוליטית. לעומתו זכה אמנון
להיות רמטכ"ל של שלום והמשיך עד יום מותו לפעול לקידום מהלכים שימנעו את
המלחמות הבאות ויביאו את ישראל ליציבות כמדינת העם היהודי לדורות.
אני אציג הערב כמיטב יכולתי את הרמטכ"ל וזוית הראיה שלו על המטה הכללי,
הפיקודים, הזרועות והדרג המדיני. לא כתוצאה ממחקר אלא מנקודת המבט של מי
שהיה שם. אספר את הסיפור בשלוש תמונות וסוף דבר.
תמונה ראשונה - ערב יום הכיפורים )המודיעין(
שקט השתרר בלשכה בשעות הערב לאחר סדרה של דיונים דרמטים משעות
הבוקר המוקדמות. יום הכיפורים כבר נכנס והרמטכ"ל בחדרו בוודאי מהרהר על
החלטותיו ביום זה לפני שייצא לביתו. גם אנו אנשי הלשכה ביניהם אבנר שלו
הרל"ש, אסנת מרדור מזכירת הרמטכ"ל ואני החדש יחסית בלשכה, סוגרים ולא
יודעים שנפגש בעוד פחות מ 21 שעות.
בפעם הראשונה הבוקר התגנב ספק לבטחון העצמי הקר של ראש אמ"ן אלי זעירא
אותו הפגין בכל הימים האחרונים. מהלילה זורמות ידיעות על פינוי משפחות
היועצים הסובייטים באופן חפוז ללא הסבר ברור ופענוח גיחת התצ"א מעל התעלה
מראה הערכות שלא נראתה כדוגמתה. השורה התחתונה של אמ"ן ללא שינוי,
סבירות נמוכה למלחמה אבל לדדו הספק הספיק כדי להכריז על כוננות גימל
ולהורות על שורה של צעדי כוננות נוספים של הצבא הסדיר, הערכות לגיוס
מילואים ופעולות נוספות כדי ש"במקרה של הקטסטרופה הזו )מלחמה ללא
התרעה( נצטרך לבלום באמצעות חיל האויר וכל הכוחות שיש לנו בקווים....ונצטרך2
לעשות גיוס חפוז מאוד". ההוראה ניתנת ויורדת לאג"מ בסביבות 0000 בבוקר,
מוצגת ומאושררת ע"י שר הבטחון, רוה"מ והממשלה ובישיבה דחופה של פורום
המטה הכללי בצהריים. כל השרשרת המדינית והפיקודית בתמונה ואני הקטן
משוכנע שכל המערכת הצבאית המנוסה והמיומנת תדע כיצד לתרגם את הפקודה
ואת רוח המפקד לעשיה הנדרשת בהתאם לפקודות לתכניות ולתרגולות הקיימות.
מחר יום שבת יתברר שלא היא, מדוע הפקודות לא הגיעו לכל חייל ברמה"ג
ובעיקר בסיני? והרי סגן הרמטכ"ל, עוזר ראש אג"מ ורמ"ח מבצעים, אלופי הפיקוד
ומפקדי הזרועות כולם שמעו את ההוראות במו אוזניהם?
הנחת המוצא של דדו, בהסתמך על אין ספור פעמים שהדברים נאמרו ע"י ראש
אמ"ן הנוכחי אלי זעירא וגם קודמו אהרון יריב, היתה שהמודיעין יספק התרעה של
לפחות 84 שעות או במקרה הגרוע 18 שעות לפני פרוץ הקרבות. התרעה כזו
תאפשר לגייס לפחות את האוגדות הדרושות לבלימה על פי התכניות הקיימות. גם
במקרה של מה שדדו נהג לכנות "הקטסטרופה" לא היה בתודעת הרמטכ"ל שיכול
להיות מצב שלא תהיה כל התרעה אפילו של 18 או 21 שעות. ראש אמ"ן לא הכין
את לקוחותיו לאפשרות שכזו ולא תיקן ולו פעם אחת את הרמטכ"ל שחזר על
ציפייתו להתרעה של 84 שעות לפחות בכל אחד מהדיונים שהתקיימו בימים
שקדמו למלחמה.
קיבלנו בלשכה את כל פרסומי אמ"ן, לא ראינו את כל החומר הגולמי כפי שקיבלו
דיין וגולדה מהמוסד. צביקה נהג אמנם לבקר את דדו בלשכה ולספר לו דברים
בארבע עיניים אבל חומר גולמי לא היינו רשאים לקבל. האמון המוחלט ביכולות
אמ"ן האיסופיות והמחקריות רק התחזק בעקבות כוננות "כחול לבן" ויש חוט
מקשר מכוננות זו למלחמה בכל הנושאים ובוודאי במודיעין. מעבר לכך ידענו
שקיימים שני מקורות שעשויים לספק את "ידיעת הזהב" - "האמצעים המיוחדים"
ו"החבר של צביקה" שכבר הוכיחו את עצמם ב"כחול לבן". הרמטכ"ל לא יכול היה
לדעת מה הושקע בפתוח הסוכן שכונה המלאך אבל, הוא ידע היטב אילו סיכונים
ומאמצים הושקעו במיוחדים שאמורים לתת תמורה ביום פקודה.
האם הרמטכ"ל הסתמך רק על מקורות אלה והמתין לחומר מהם? האם בהעדרם
לא קיים הערכת מצב עצמאית? התשובה היא חד משמעית לא! דדו קיים הערכות
מצב באופן שוטף ולא בהכרח קיבל את הערכות אמ"ן - ראה כוננות כחול לבן וראה
את החלטותיו ביום שישי, ערב יום הכיפורים. עם זאת אין לי ספק שאם המיוחדים
היו פועלים ומספקים את מה שהיה צפוי מהם או שהידיעה של המכונה "המלאך"
היתה מגיעה מוקדם יותר ואולי אפילו היינו יודעים בזמן שראש המוסד קיבל
מהסוכן ב 8 לחודש מילת קוד שפרושה "מלחמה" ויצא לפגוש אותו בדחיפות3
בבוקר יום שישי כאשר התקדרו השמים, יכול להיות שהתוקף והעוצמה של
הכוננות היו חזקים יותר ואולי היה גם מתבצע גיוס מילואים חלקי.
באתי ללשכה ממחלקת איסוף באמ"ן, הכרתי את מערך המקורות של כלל
הסוכנויות והייתי אמון בלשכה על מיון החומר המודיעיני והכנסתו לעיון הרמטכ"ל.
דדו היה קורא אובססיבי של מודיעין. מה שלא הספיק בלשכה לקח עמו לסיורים
בשטח והביתה ולעתים קרובות החזיר ניירות עם הערות ושאילתות. אבל דדו לא
היה "פריק" של מודיעין, הוא רצה את השורות התחתונות ונתן אמון בראש אמ"ן
ומערכת המודיעין האיסופית והמחקרית. לא היו לדדו הכלים, כמו לכל רמטכ"ל
לפניו ואחריו לקיים הערכת מודיעין עצמאית. דדו שמע את ראש אמ"ן ואחרים יום
אחרי יום, שאל את השאלות והגיע להערכת המצב שלו והמשמעויות המבצעיות
הנגזרות ממנה. האם אנו מצפים מרמטכ"ל שיקרא חומר גולמי באופן שוטף וידע
לנתח אותו? הייתי גם רע"ן ורז"ר במחלקת מחקר ואני יודע כמה קשה מלאכה זו
וכמה היא מקצועית. דדו יכול היה לקיים הערכת מצב רק על בסיס החומר שהוצג
לו כשליד סקירת הידיעות מוצגת עמדה חד משמעית של אמ"ן שחוזרת על עצמה
גם בסקירות בע"פ של ראמ"ן ובתוקף רב. מרחב ההתלבטות שלו בתחום
המודיעיני מוגבל ביותר, אם בכלל.
באוירת הלשכה היה גם פן נוסף והוא הבטחון בעוצמתו של צה"ל וחולשת האויב
הערבי. לא היה ששון אלי קרב אצל הרמטכ"ל אבל היתה הערכה מבוססת שמאז
"כחול לבן" הופקו לקחים, רועננו תכניות, בוצעו הכנות בשטח וגברה המודעות
לאפשרות שתפרוץ מלחמה. התגבשה התפיסה, על דעת המטה הכללי, מפקדי
הפיקודים והמערכת המדינית שצה"ל יוכל לבלום עם 000 טנקים בסיני ו 100
ברמה ובעיקר עם חיל אויר חזק. נוכח הצטברות הכוחות מעבר לתעלה וברמת
הגולן לא היתה שאננות אבל גם לא היתה היסטריה והיתה אמונה חזקה בכישורי
המפקדים ויכולת הכוחות לעמוד בפני מתקפה גם אם תהיה במתאר של
"קטסטרופה". מפקדי חיל אויר, היוצא והנכנס הבטיחו שהחיל יוכל לסייע לכוחות
היבשה ובמקביל לעסוק בחיסול מערכי הנ"מ והשגת עליונות אוירית. לא היתה
לרמטכ"ל סיבה להטיל ספק ביכולות הצבא, אחרי הכל הוא בא משם עטור נסיון
קרבי ופיקודי.
גם שאר המפקדים סביב שולחן פורום מטכ"ל או בחדרו של הרמטכ"ל לא הטילו
ספק או צעקו בקול גדול שהמלחמה בשער. עם כל הקונפורמיות שמאפיינת ארגון
צבאי דדו היה באישיותו איש של אנשים, נותן אמון וקשוב בסבלנות רבה לכל
דובר. כאשר אלוף פקוד הצפון חופי, )חקה( התריע שוב ושוב על הההערכות
הסורית מולו הוא זכה להקשבה וגם לתגבור כוחות ואמצעים בתקופה שקדמה4
למלחמה. בדרום הוצב אלוף חדש שבטחונו העצמי הרקיע שחקים וסגנונו הדורסני
שידר בטחון ביכולתו להתמודד עם האיום המצטבר מולו ולהעביר את המלחמה
לצד השני של התעלה. גם שאר היושבים סביב השולחן ששמעו את סקירות ראש
אמ"ן ולחלקם היו קמ"נים משל עצמם שראו גם חומר גלם, לא העריכו אחרת את
המצב. יוצא מהכלל היה מפקד חיל הים, ביני תלם ששמע בקול הקמ"ן שלו וערך
אחרת את כוחותיו ועשה בהמשך מלחמה מצויינת.
ויש מי שטען בדיעבד שאמר, או חשב או העריך ומצא בדל אמירה בדיון זה או
אחר. אני יכול להגיד בבטחון רב שאיש מאלה, כולל בכירים מאוד ומכובדים ביותר
לא "הפך שולחן" אצל הרמטכ"ל, או ביקש להגיע לשיחה עם שר הבטחון והרי
במלחמה עסקינן. מי שהיה בישיבות המצומצמות אצל הרמטכ"ל היה שותף
למרבית החומר המודיעיני שקיבלה הלשכה, שמע את ראש אמ"ן ולא הגיע
למסקנות אחרות.
ועדת אגרנט החמירה ביותר עם הרמטכ"ל בכל נושא ובעניין ההתרעה קבעה כי
לא עשה מאמץ להגיע להערכת מפקד משלו, למרות שהמידע הופץ ללשכתו.
לעומת זאת לגבי שר הבטחון קבעה הועדה שלא התרשל "משום שאין לו כלי
הערכה משלו". אילו כלי הערכה היו לרמטכ"ל שלא היו לשר? מה גם שהשר קיבל
חומר גלם מראש המוסד, את כל החומר שקיבלה לשכת הרמטכ"ל והיתה לו גישה
ישירה לראש אמ"ן שהקשר המיוחד ביניהם לא היה סוד. אבל הועדה קבעה
"שהיא )הועדה( לא זוקפת לחובתו )של שר הבטחון( את העובדה שהוא לא )רק(
שר בטחון אלא אקס רמטכ"ל, וכן יש לו ידע ונסיון משלו כדי לנתח מצבים". והמבין
יבין...
תמונה שניה - "גדי, הרמה תיפול עד הבוקר" )המצביא(
יום ראשון, 7 באוקטובר לפנות בוקר, הפוגה קלה בדיונים הרצופים, ההנחיות ליום
הלחימה הבא ניתנו, חדר הרמטכ"ל בבור מתפנה מעט והרמטכ"ל שם ראש
לנמנם. טלפון, חקה על הקו, מבקש לדבר עם הרמטכ"ל, אני מנסה לשמור לדדו
כמה רגעי מנוחה אבל אלוף צפון מתעקש: "גדי, אני חייב לדבר עם הרמטכ"ל,
הרמה תיפול עד הבוקר אם לא נקבל אוויר..."
ההמשך ידוע, הרמטכ"ל משנה את תכניות חיל האוויר מהדרום לרמה כדי לבלום
את השריון הסורי ומתגבשת אצלו האסטרטגיה לימים הקרובים - עיקר המאמץ
בצפון והדרום יצור מגננה מול הכוחות הצולחים. בהמשך לאותה תפיסה החליט5
הרמטכ"ל להפנות את אוגדה 281 לצפון, וביקש מחיים בר לב לעלות לצפון לחזק
את אלוף הפיקוד.
התחושה היא שהמצב בצפון רגיש מאוד אך תמונת המצב ברורה פחות או יותר
ויש על מי לסמוך בשרשרת הפיקוד. בדרום המצב פחות ברור, אג"מ מבצעים
מתקשה לספק תמונת מצב, מערכת היחסים בין גורודיש למפקדי האוגדות ובעיקר
שרון חייבה את הרמטכ"ל לתשומת לב עודפת לזירה זו והוא יורד לדרום כדי
לעשות סדר ולאשר תכניות לימים הקרובים.
זו היתה דרכו של דדו במלחמה, הוא ביקר בחזית לפי הצורך והרבה לשוחח עם
אלופי הפיקודים ומפקדי הזרועות. דדו האמין שתפקידו לתכנן את היום הבא וזה
שאחריו, את היום הנוכחי ינהלו המטה הכללי בראשות סגן הרמטכ"ל, אלופי
הפיקודים ומפקדי הזרועות. אין זה מתפקידו של הרמטכ"ל להיות מעורב
בהחלטות של שדרת הפיקוד. כך הוא נהג כאלוף פיקוד וכך רצה שינהגו המפקדים
שתחתיו. לא תמיד ניתן היה לשמור על כלל זה, בדרך כלל לא. הרעשים היו רבים,
מלמעלה-שר הבטחון, דיין, ומלמטה המפקדים ומפקדי הזרועות שביקשו ישירות
הנחיות ואישורים. עבודת המטה של האג"מ לא הצליחה לספק לרמטכ"ל את
השקט הדרוש לחשוב ולקבל החלטות ברמה האסטרטגית.
חדר הרמטכ"ל היה קטן, במושגים של היום קטנטן, אפוף עשן, לא מאוורר ומלא
במי שצריך להיות ובעיקר במי שאין לו מה לעשות שם. אבל מה אומרים לרמטכ"ל
לשעבר שבא לעזור? לאלוף פיקוד שאך סיים את תפקידו? מח"א לשעבר ועוד
ועוד. מי מהם שעדיין כשיר למלא תפקיד דדו מבקש והם יוצאים בשמחה
לתפקידם. דדו בנימוסים הטובים שלו לא הרחיק איש מהחדר ואנו צוות הלשכה
ניסינו בדחילו ורחימו לבקש שיניחו לרמטכ"ל לבצע את תפקידו. פעם אחת אבדה
סבלנותי וביקשתי, כנראה לא בנימוס רב מרמטכ"ל עבר לעזוב את החדר והעלבון
הרקיע לשמים. דדו אמר אל תהיה קשה לאיש...ואני אולי בכך חרצתי את דינו של
דדו בועדת אגרנט שבה היה לימים חבר אותו איש...סגן הרמטכ"ל טליק היה
סובלני יותר וכינוס הלשעברים עבר ללשכתו הסמוכה ללשכתנו.
בתוך ההמולה והרעש של הבור והמלחמה היה דדו המצביא הבודד שכל נטל
ההחלטות לנהול המלחמה על כתפיו והוא בעמידתו האיתנה, בקור רוח כאשר
מסביבו לעתים אוירת קדרות וראיית שחורות נהג לומר "שכאשר יורד גשם נרטב
גם האוייב" ולעשות את התנועה שראיתי אצלו מספר פעמים של הלחץ של שני
האגרופים, מי יישבר ראשון. דדו חש שהוא ניצב לבדו, ללא עזרה "מלמטה,
מלמעלה ומצדדים מימין ומשמאל" כדבריו ועליו להציל את מדינת ישראל בנתוני6
הפתיחה הנוראיים. דדו לא התכחש לאחריותו אך לא עסק בכך אלא בחתירה
קדימה לנצחון ממצב קשה זה.
ודדו אכן קיבל את ההחלטות האסטרטגיות במלחמה שקבעו את כיוונה וגורלה
בסופו של דבר. הוא הרבה להתייעץ ושיתף בעיקר את המפקדים וקבוצה של קציני
מטה ויועצים "לשעברים"בהתלבטויותיו אבל הגיע להחלטות עצמאיות ולא מעט
פעמים בניגוד לעמדת המפקדים וקציני המטה. בתוך כך היה עליו לנטרל את
הרעש הקבוע שייצר שר הבטחון שהתרוצץ בין החזיתות ובמקום לתרום לתהליך
קבלת ההחלטות האסטרטגי אסף והפיץ רשמים מביקור זה או אחר בחזית.
אמנה כמה מההחלטות האסטרטגיות של הרמטכ"ל:
1. ב 1 אוקטובר הדרישה לגייס מיידית את כל הכוח הלוחם נבלמה ע"י דיין
וזמן יקר בוזבז, הצעתו לתקיפה מונעת לא אושרה ע"י גולדה ודיין.
2. כפי שהזכרתי ההחלטה ב 7 לחודש לשנות את המיקוד מסיני לגולן כולל
תקיפות ח"א והעלאת אוגדת מוסא פלד לרמה.
3. ההחלטה ב 4 לחודש לבצע מתקפת נגד בסיני וגולן. בסיני המתקפה
נכשלה בגלל אי עמידה בפקודות וסיבות נוספות וברמה היתה הצלחה
יחסית.
4. ב 0 לחודש ההחלטה לגייס את חיים ברלב ולמנותו למפקד חזית הדרום
ואת שיקה גביש למפקד מרש"ל )מרחב שלמה( ובכך לייצב את פיקוד
הדרום ולאפשר הכנה ראויה של המהלכים הבאים. האפשרות להחליף
מפקדים בדרום ובעיקר גורודיש ושרון עלתה כמעט מהיום הראשון אך דדו
לא רצה לפגוע במפקדים ובמורל הצבא והאזרחים ולכן מצא פתרונות
אחרים שלא תמיד עבדו...ביצוע חילופים של בעלי תפקידים בכירים ערב
במלחמה בפקוד דרום, עוזר ראש אג"מ, בפקוד מרכז ובחיל אויר העיד על
בטחון של הרמטכ"ל ודיין במינויים עצמם ודבקות בקונצפציה שהציג אמ"ן.
5. ב 20 אוקטובר מתקפת הנגד בגולן עד ליצירת איום על דמשק.
6. בויכוח הגדול על מועד הצליחה ואופיה הכריע דדו מספר פעמים ומנע
רעיונות לא אחראים של מפקדים שונים. דדו שכנע את הממשלה לבצע את
הצליחה והמועד שנבחר בסופו של דבר היה המיטבי, לאחר מעבר השריון
המצרי למזרח התעלה והשמדתו. הרמטכ"ל קבע את סדר הכוחות הצולחים
בנגוד לדעתו של ידידו חיים ברלב וההתנגשויות עם אריק שרון הגיעו
לשיאים של חוסר לויאליות ואי קיום פקודות מפורשות. דדו הציב את כיתור
הארמיה השלישית כמטרה וסרב לרעיונות אחרים.7
7. בסופה של המלחמה ניהל הרמטכ"ל את המו"מ עם המצרים ב 202 וחתם
על ההסכם שהביא לרגיעה בחזית הדרומית.
במהלך המלחמה קיבל הרמטכ"ל החלטות רבות אבל כפי שנדרש ממצביא
במלחמה ידע דדו להתמקד בהכרעות האסטרטגיות, לשמור על דיון פתוח עם
המפקדים שמתחתיו, ולנסוך בטחון בדרג המדיני שמעליו ובעיקר בראש הממשלה
גולדה מאיר שהיתה הגורם המכריע בקבלת ההחלטות האסטרטגיות ובקשר עם
ארה"ב.
תמונה שלישית - "הבית השלישי בסכנה" )הדרג המדיני(
את הרגעים האלה לא אשכח לעולם. לא הייתי לוחם במלחמה זו ואת תרומתי
הדלה תרמתי במקום שעזר ויצמן כינה "מרתף השואה". אבל, אחרי הכל, שם
התקבלו ההחלטות, שם התקבלו החלטות מוצלחות וגם שגויות ושם התחוללו
דרמות שהשפיעו על הלוחמים בשטח שלא היו יכולים להיות מודעים לכך. היתה זו
מלחמה הירואית של המפקדים והלוחמים בכוחות הקרקע, הטייסים, הלוחמים
בחיל הים, יחידות המודיעין ועוד ועוד, סדירים ובעיקר המילואים. אבל במטכ"ל
ובמפקדות הפיקודים והזרועות התקבלו ההחלטות הגורליות וטיב המחליטים
והחלטותיהם הכריעו את גורל המלחמה.
אלו היו הרגעים כאשר משה דיין, האיש והאגדה, פורץ לחדר הרמטכ"ל הדחוס
ונטול החמצן לאחר ביקורים בחזיתות ב 7 וב 0 לאוקטובר. הרמטכ"ל היה
באמצעיתו של דיון והדלת נפתחת ודיין נכנס בסערה מלווה ע"י האלוף גנדי ופותח
מייד בנאום. ואני רושם ומקפיד שהטייפ עובד ולא מאמין למשמע אוזני "הבית
השלישי בסכנה" "יש לגייס בני נוער ולהחזיר אלופים מהעבר" "החזית קורסת,
המפקדים לא מתפקדים" ועוד ועוד. איני מצטט במדוייק, הכל מוקלט ומשוקלט.
אבל דיין הוא לא "עוד שר בטחון" ואך טבעי הוא לצפות ממנו ליותר במצבי משבר,
ולא היא. ראיתי את שר הבטחון פעמים רבות קודם למלחמה בדיונים וסיורים,
חוויתי את בטחונו העצמי, ההומור המושחז והיהירות המתנשאת, והנה הוא, גיבור
ישראל משדר פאניקה, אובדן דרך, רואה שחורות ומציע פתרונות של מצור ואבדון.
סיים את דבריו, דדו היחיד שמגיב ומנסה להרגיע ואז פולט דיין "אני הולך לגולדה"
ויוצא בסערה כפי שנכנס. גנדי מנסה להרגיע אבל גם הוא נסער ומסביר שדברים
שרואים משם לא רואים מכאן. הראשון שמתעשת הוא כמובן הרמטכ"ל שממשיך
בדיון אולם לאחר זמן קצר הוא עוזב את הלשכה ומצטרף לדיון אצל רוה"מ כדי8
להרגיע את השרים ההמומים מאוירת הנכאים שמביא עמו שר הבטחון. מכאן
ואילך נתלים רוה"מ והשרים בעמידה האיתנה של הרמטכ"ל, השקט והבטחון
שהוא מקרין במצבים הקשים ביותר ויכולתו לנתח ולהציג תכניות ברורות. דדו הוא
המצפן של המלחמה הזו עד סופה.
כך חלפה לה תהילת עולם ולרמטכ"ל ברור שמעתה אין לו על מי להשען מעליו.
ואכן בעשרת הימים הראשונים של המלחמה דיין מאפשר לדדו יד חופשית לנהל
את המלחמה, מרבה לבקר בחזיתות ולעתים הרמטכ"ל צריך להזכיר למפקדים מי
נותן פקודות בצבא..הם נפגשים בדיונים אצל רוה"מ, בקבינט ובממשלה ואת
הקשר בין האישים נטל על עצמו האלוף מאיר עמית והוא עשה זו בכשרון רב.
מעבר לכך אנו כלשכה המשכנו בקשר השוטף עם לשכת השר בחריקת שיניים.
כך הגענו לועדת החקירה שעל מסקנותיה נכתב רבות ושעליה אמר האלוף אילן
שיף, נשיא בית הדין לערעורים שנים אחרי פרסום הדו"ח ש"ספק רב אם דרך
העבודה והמסקנות שלה היו ישימים גם לעידן של ימינו..". ועדה שבחרה להתעלם
לחלוטין מאחריות הדרג המדיני ולהטיל את האחריות והאשמה על כתפי הצבא
ובראשם הרמטכ"ל דוד אלעזר. אי אפשר לומר על דדו שהיה תמים אבל הוא היה
שייך כנראה לעידן התמימות האידאליסטית, הפרגמטיסטית ולא האמין שיתעלמו
מאחריות הדרג המדיני ומתרומתו שלו להנהגת המלחמה לאחר ההלם הראשוני.
כאשר אנו בלשכה הזהרנו אותו כשראינו כיצד כולם-מעליו, מצדדיו ומתחתיו
הפסיקו לעבוד ועסקו רק בהכנת חומרים להגנת שמם בפני הועדה אמר לנו "יש לי
צבא לנהל ואני מחוייב לכך". הוא מעולם לא התכחש לאחריותו אבל לא הבין עד
יום מותו איך ניטש ע"י שותפיו בהנהגת המדינה.
סוף דבר, מה למדנו?
לאחר התפטרותו של דדו נשארתי שריד כמעט יחיד בלשכה ללוות את מוטה
במשך כשנה. לאחר מכן שבתי לאמ"ן ובקשתי להגיע למחלקת מחקר כדי להבין
כיצד קרתה לנו תקלה בסדר גודל שכזה והאם היא יכולה לשוב.
שמשתי רע"ן טרור ומאוחר יותר רז"ר טרור, השתתפתי בדיוני המחקר וראשי
אמ"ן, התרעתי על פיגוע קטלני שלא נמנע "משיקולים מדיניים", גיבשתי בזירה
הערכת מודיעין שחזתה את האינתיפאדה הראשונה שתפסה אותנו למרות זאת
בהפתעה והייתי עד ליהירות מודיעינית ומבצעית כאילו לא למדנו דבר. אני מודה,
גם אני לא הפכתי שולחנות ולמרות הפתיחות הרבה יותר, ואיפכא מסתברא
שהפכה למחלקת בקרה ואף שאיני חלק מהמערכת כבר שנים רבות אני מעיז
לומר ש"סדנא דארעא חד היא". הלקחים שלי, מנקודת המבט המיוחדת שלי על9
המלחמה, הם שבמערכת צבאית היררכית שבתוכה נמצא גם גוף המודיעין לא
יכולה להתפתח באמת חשיבה חופשית ומשוחררת. המערכת נותנת למפקדים
ברמות השונות עוצמות כה רבות שנוהלים ובקרות טוב שקיימים ומשתפרים אולם
רק מודעות לגבולות הכוח, ענווה הקשבה ופתיחות עשויים להפחית את הסכנה
המובנית בארגון הצבאי ובתוך כך במודיעין הצבאי.
מלחמת יום הכיפורים הייתה מבחן דמים שלא היה כדוגמתו בהסטוריה הקצרה
של מדינת ישראל ועלינו לעשות הכל שלא תישנה ואין לכך כל ביטוח.
http://www.tzevet.org.il/?CategoryID=1008&ArticleID=6658
|
|
 
  
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
גירסת הדפסה
סגן המנהל
מפקח
עיתונאי מקוון
צל"ש
