ערכתי לאחרונה בתאריך 11.04.10 בשעה 22:06 בברכה, AVNER
ניתן לומר בוודאות מוחלטת שאילולא השואה
לא היה קיים היום עם יהודי מזוהה
ומוגדר ובתוכו גרעין נכבד
שומר ומשמר את מורשת היהדות. ניתן להוכיח על סמך היקשים מדגימות
מצב בקהילות היהודיות במערב הקפיטליסטי
ובקהילות היהודיות במזרח הסוציאליסטי
במחצית השניה של המאה הקודמת,
שלולא השואה:
לא הייתה הסכמה כלל עולמית באו"ם
להחלטת כ"ט בנובמבר 47 בעד הקמת המדינה היהודית.
לא הייתה עליה מסיבית מאירופה אפריקה ואסיה.
מדינת היהודים לא הייתה מצליחה לקום ולשרוד
מול עמי ערב שסביבה עם קומץ היהודים שהיו
בה לפני השואה.
והעיקר -
גרעין היהדות השורשית בחו"ל היה מתפורר
אם כתוצאה מרוחות החופש והמתירנות במערב
ואם כתוצאה מדיכוי מסיבי במזרח.
אם תתעניינו בקרב מי שחיו בשנות ה30
במזרח אירופה תגלו עובדה מעניינת:
במשפחות בהן היו ילדים במגוון גילים-
האחים והאחיות הגדולים
שהתבגרו לפני שרוחות השפע מחד
והסוציאליזם מאידך חדרו לקהילה היהודית
המשיכו לשמור על גחלת היהדות.
לעומתם – האחים הצעירים שבגרו בעשור זה
פרשו כנפיים לכוונים שונים, אם לתחום המרקסיסטי,
ואם לכוון הניהליזם הנהנתני שהציעה חברת השפע
המערבית שהשפעתה ניכרה בעיקר בערים הגדולות
(וורשה בודפשט וכו') והלכה וגברה עם עלית רמת החיים.
למען הדיוק צריך לציין שהייתה גם נהיה לציונות
אלא שבהעדר יכולת הגשמה (שערי הארץ היו נעולים
ע"י הבריטים) ומכיוון שברובה הייתה לכוון סוציליסטי
(השומר הצעיר וכו'), נדונה להיטמע בפיתויי השפע המערבי
או בפיתויי האידאליזם הסוציליסטי הגלובלי.
כזכור המשטרים הקומוניסטים הדורסניים אכן אפשרו
ליהודים להתקדם ויהודים הגיעו לדרגות גבוהות
עד שבצמרת הממשל הסובייטי הוו
היהודים מרכיב דומיננטי מעבר לכל פרופורציה
למספרם היחסי.
עד כאן מה שהיה. ומה קורה היום?
בדורנו אנו עדים לתופעה מדהימה:
לקחי השואה – מהווים מקור לדיסוננס קוגניטיבי בדור הצעיר, כדלהלן:
השסעים האידיאולוגים כמו גם הדיכוטומיה שבין התדמית והעובדות,
מובילים את מנחילי מורשת השואה לעמדות ומסקנות הפוכות זו לזו,
תוך יצירת בילבול בקרב הדור הצעיר.
דוגמה בולטת לכך היא "תזת הלקח המר" והיא באה לידי ביטוי אצל מחנכים
ומדריכי נוער כמו עופר שלח (מדריך בתנועה בעבר ועיתונאי בהווה,
שדבריו פורסמו בעבר ביום השואה).
מה אומרת "תזת הלקח המר" של השמאל?
ובכן לדעתם - הלקח העיקרי מהשואה הוא:
"לנו כיהודים שחוו את השואה על בשרם אסור לשלוט על עם אחר,
שמא נבוא בעצמנו לבצע רצח עם,כמו שניסו לעשות לנו בשואה ..."
התוצאה של שטיפת מוח הנוער בתזה זו יצרה בקרב ציבור צעירים גדול
תחושות אשם המנוגדות לתפיסת האינסטינקט הקיומי הבריא.
לאמור: בניגוד לגישה האינטואיטיבית שהובילה את העם היהודי להתגבש
בארצו לאחר השואה, ולהקים כוח יהודי לוחם בלתי תלוי בחסדי הגויים
(כדברי ביבי באוזני הרב כדורי - "הם שכחו שליהודים אסור לסמוך על הגויים"),
מה שנקרא בלשון העם:"לא לסמוך על האמריקאים שיפציצו את אושוויץ".
באים אנשי השמאל הללו ומציעים לנו להתכנס לגבולות הקו הירוק שלפני 1967,
גבולות שהוגדרו ע"י אבא אבן - "גבולות אושוויץ",מתוך אמון בכוונות
הטובות של אויבינו, כי "שלום עושים עם אויבים" ...
וזוהי גם הבשורה האמיתית המסתתרת מאחורי המילים המכובסות "השמאל הלאומי".
מי שמנפה את הציפצופים וההנפצות של המניפסט החדש\ישן של השמאל
החדש\ישן - "השמאל הלאומי". יגלה נפיחה מצחינה מהזן הסטאליניסטי הישן.
גירסת הדפסה
סגן המנהל
מפקח
עיתונאי מקוון
צל"ש
