40 שנה למלחמת יום כיפור: האם הכל היה הצגה שיצאה משליטה?  

מלחמת יום כיפור הותירה צלקת גדולה בפניה של החברה הישראלית וגם עוררה סימני שאלה רבים. היו כאלה שסירבו לקבל את הגרסה הרשמית של הממשלה וועדת אגרנט, לפיה מדובר היה בכשל מודיעיני, צבאי ומדיני. מהר מאוד נולדו להן תיאוריות הקונספירציה.

הגדולה, המפורסמת ויש לומר שגם המבוססת מבין התיאוריות אומרת דבר פשוט: הכול היה מתוכנן. נשיא מצרים, אנואר סאדאת, שר הביטחון, משה דיין והיועץ האמריקני לביטחון לאומי, הנרי קיסינג'ר, סגרו מראש את כל הפרטים. בשטח העסק יצא משליטה.

על מנת להבין את התיאוריה הזו יש להתעמק במניעים לפתיחת המלחמה. יצחק לבנון, שהיה שגריר ישראל במצרים וכיום הוא חוקר במרכז הבינתחומי, מסביר כי לסאדאת היו שתי מטרות: להחזיר את סיני ולהתקרב למערב. הוא ידע שהצבא המצרי לא יוכל לכבוש את כל סיני בכוח ולכן התכנית שלו הייתה יותר מדינית מצבאית. עד כאן שוררת הסכמה בין החוקרים, אולם בנקודה זו הקונספירטורים נכנסים לתמונה.

על פי התיאוריה, גם משה דיין בישראל רצה לחתור להסכם עם מצרים. אלא שסאדאת לא יכול היה, מבחינה ציבורית, להיכנס למשא ומתן עם ישראל מעמדת נחיתות. הוא היה חייב לייצר לעצמו ניצחון צבאי קטן, להצטייר כגיבור בעיני עמו והאומה הערבית כולה, ורק אז להתחיל בשיחות. לכן, דיין וסאדאת סיכמו בניהם מראש על עימות מוגבל, במהלכו המצרים יצלחו את תעלת סואץ ולאחר מכן ייהדפו בחזרה. כמה ימי לחימה, כמה מאות הרוגים בכל צד וזהו, עושים שלום.