''אסלאמונצים בכל העולם קוראים להשמיד את ישראל''  

מדוע אנשים שונאים יהודים?ות השאלה הזאת ריתקה את הפסיכולוג סטיב באום. "ערכתי מחקר על מאה מוסלמים ומאה כבר כמעט עשור וחצי זועק על התגברות האנטישמיות והאנטי־ישראליות בעולם. מנפרד גרסטנפלד
כבר כמעט עשור וחצי זועק על התגברות האנטישמיות והאנטי־ישראליות בעולם.

נוצרים מצפון אמריקה ושאלתי שאלות על אנטישמיות ותופעות פסיכולוגיות אחרות", הוא סיפר. "התוצאות הראו שאצל רוב הנוצרים רמת האנטישמיות הייתה נמוכה ואצל המוסלמים גבוהה. המסקנה הייתה שהזהות הסוציאלית של האדם היא הכלי החזק ביותר לנבא את מידת האנטישמיות שלו".

באום שלח את המאמר ל'כתב העת לדת עכשווית', ולהפתעתו הוא נדחה. "העורכת טענה שבודק המאמר מבקש שאסביר את התוצאות בהקשר של מעשי ישראל כלפי הפלסטינים. אני טענתי ש־1,500 שנים של שנאת־יהודים מוסלמית נמצאות כנראה בשורש התופעה. העורכת השיבה כי עד שלא איישב את העניין עם בודק המאמר, הוא לא יתפרסם". באום מנה עוד כמה דוגמאות להשתקת מחקרים ועיוות מאמרים בנוגע לאנטישמיות, כאשר המוטיב החוזר הוא הכפפת שנאת היהודים לַסוגיה הפלסטינית.

סיפורו של באום ושל רבים נוספים נחשפים בספרו החדש של גרסטנפלד, 'הדמוניזציה של ישראל והיהודים'. החוקר מנפרד גרסטנפלד, שכבר כמעט עשור וחצי זועק על התגברות האנטישמיות והאנטי־ישראליות בעולם, קץ בתופעת ההשתקה כמו זו שהלמה בסטיב באום. הוא החליט להקים ירחון עצמאי לחקר האנטישמיות, כדי לתת במה לחוקרים שאינם חוששים.

אנחנו נפגשים בביתו בשכונת טלביה בירושלים לרגל הוצאת הספר, שאינו הראשון שלו וגם לא האחרון. גרסטנפלד אולי לא מוכר דיו לציבור בישראל, אבל לא זה מה שעוצר אותו מלהיות מכונת הסברה של איש אחד.

על פסי העריכה והדפוס ממתינים הפרסומים הבאים, והמוטיב המרכזי שלהם דומה. ישראל והיהודים נתונים כגזרת גורל לאפליה ולשנאה. הן בארץ, הן באירופה, ואין התמודדות כנה ומעשית.

בספר הנוכחי, שיצא לאור בניו־יורק, יש 57 שיחות ומאמרים, ישירים, קצרים ותכליתיים. לא רק באירופה עוסק הפעם גרסטנפלד אלא גם בצורותיה העדכניות של האנטישמיות סביב הגלובוס: חולשתה המובנית של ישראל בנציבות האירופית בבריסל; קריקטורות אנטישמיות בעולם הערבי; איומי הטרור על קהילות יהודיות בעולם; הלובי הסעודי בארה"ב; הדה־לגיטימציה לסוגיה; העיוות של כתבי עת מדעיים ביחס לישראל וליהודים; פסיכולוגיית היהודים המעריצים את אויביהם, ועוד ועוד.

תחכום גם בהסברה
האומץ של באום ושל המרואיינים האחרים בספר אינו מובן מאליו. לא פשוט היום להתייצב באירופה לימין ישראל והיהודים. ומה שמדהים יותר, ועל כך נסוב חלק גדול משיחתנו, הוא שגם מדינת ישראל לא מעזה להפנות אצבע ולומר: אנטישמיות.

מפעלו של גרסטנפלד נוגע באותו עצב חשוף שהישראליות מבקשת לברוח ממנו. מצד אחד, הכול יודעים וחושבים שהקהילה הבינלאומית מתייחסת לישראל בצביעות, בסטנדרט כפול ובמעורבות־יתר קיצונית. כל שגריר או חוקר מדיני וכמובן פוליטיקאי יאמר שבסוף יש שם איזה מרכיב נוגדני לישראל שגורם לאירופה לנהוג כפי שהיא נוהגת.

מצד שני, לעולם לא תשמעו מנהיג או דיפלומט ישראלי שיאמר גלויות 'אנטישמים'. יתרה מכך, בחישוביה המדיניים ישראל לא לוקחת את היחס המיוחד אליה כפרמטר. הולכים עם חטוטרת אבל מספרים שאינה קיימת. שליחינו ומסבירינו בעולם לא יטיחו בבני שיחם את אשמת האנטישמיות. הם לא יטיחו אשמה בכלל. רק פלח קטן מבין שגרירי ישראל מגדיל ראש ודוגל בקו לוחמני. כאלה, באופן טבעי, יש מעט. השגריר היוצא בארה"ב, מיכאל אורן, רון פרושאור באו"ם, בעז מודעי באירלנד ועוד כמה אחדים.

הרוב מעדיפים את הקו המתגונן והמתעדן. אחרי הכול עימות זה עימות, ואם לא חייבים אז למה לריב. יותר קל לסגור עוד יום עבודה בלי מהומות, ולכל היותר להתעצבן בערב בבית. מירושלים מעולם לא יצאה הנחיה לצאת למתקפה דיפלומטית רחבת היקף נגד היחס הלא הוגן לישראל. התשובה המקובלת במקומותינו היא "הם (המוסלמים) מיליארד וחצי איש ויש להם המון כסף מהנפט. אנחנו רק שמונה מיליון ואין לנו כסף להסברה".

את הראש הקטן והמיואש הזה מבקש גרסטנפלד לשנות. "צריך להגיד הפוך. היות והם מיליארד וחצי ואנו שמונה מיליון –עם כמה מאות מיליוני אוהדים שאיש לא מפעיל אותם וזו בעיה בפני עצמה – אז החלש אומר we try harder. לא אוכל לשרוד אם השמונה מיליון שלי לא יהיו מתוחכמים יותר מהפרופגנדה שלהם, ואם לא יהיה לי מנגנון שייאבק נגד התעמולה שלהם.

"העסק הזה יעלה כמו שני F–16, מאה־מאתיים מיליון בשנה. אבל, כמו שאנחנו מתוחכמים בצבא, כך צריך לפתח טכניקות מול עולם התעמולה, להקים צוות, להשקיע כסף, ללמוד את הנושא ולהתחיל לפעול. ישראל צריכה לפתח מנגנון שתכליתו להיאבק באנטישמיות ובאנטי־ישראליות. ישראל עושה חלקיק ממה שביכולתה לעשות".

רוב שיחתנו מוקדש אפוא לפער בין ההבנה הישראלית שיש אנטישמיות, לבין העדר המעשה. גרסטנפלד, כמי שמכיר את טבעם של האירופים לפנַי ולפנים, מסביר לישראלי הצעיר ממנו בשנות דור מדוע האדישות הישראלית היא מתכון לאסון.

"המכנה המשותף של סוגי האנטישמיות היא תיאור היהודי כשיא הרוע או כשטן. בתחילה זה היה הרצח של ישו, כלומר הבן של האל. אחר כך היה תיאור היהודי כווירוס. בשנים שאחרי השואה הדבר שנתפס כרע ביותר הוא ביצוע ג'נוסייד. וזה עכשיו הסוג החדש של האנטישמיות, מדביקים למדינה היהודית ביצוע רצח־עם כביכול של הפלסטינים. ומה שאיננו יודעים הוא עד כמה התופעה קיצונית והאופק שלה רחב ולא מוכר.

מה איננו יודעים?
"אנחנו לא יודעים שמתוך 400 מיליון תושבי האיחוד האירופי בני יותר מ־16, 150 מיליון מסכימים עם הטענה האבסורדית שהיהודים משמידים את הפלסטינים או שאנחנו נאצים. עליהם נוספים עוד מיליונים רבים ברוסיה ובמזרח אירופה שמאמינים גם הם בדברי ההבל האלה. אנחנו לא יודעים שבגרמניה, שהייתה צריכה ללמוד משהו מהעבר, יותר מחמישים אחוז חושבים שאנו משמידים את הפלסטינים".

זהירות שואה
כבר שנים לא מעטות עומד גרסטנפלד ומוכיח בשער: נחשול שנאה כבר איננו הולך ומתרגש על העם היהודי – פלנטת התיעוב, סופת הדחייה והדחף להרוג את היהודים מרחפים מעל ראשינו. אנו עוצמים עיניים ומפטירים כדאשתקד.

"יכולה להיות שואה שנייה, אבל היא תבוא מהעולם המוסלמי כאשר האירופים מכינים את השטח המנטלי. האירופי לא יעשה אותה פעם נוספת כמו בשואה אבל הוא מכשיר את האווירה", זו תמצית אזהרתו.

למי שעוקב אחרי חיבוריו ומאמריו נראה כאילו גרסטנפלד היה כאן מאז ומעולם. ולא היא. גרסטנפלד ("אני בן 76 אבל מנטלית בן 75" הוא אומר בסרקזם של מודעות עצמית), היה רוב שנותיו יועץ עסקי. הוא עבד עם חברות־ענק באירופה, רכש שליטה ברבות משפות היבשת ולמד לעומק את המנטליות של אירופה שאחרי המלחמה. ב־68' עלה לישראל מצרפת.

מבטאו וגילו מעידים עליו שנולד באירופה שלפני השואה. הוא נולד בווינה אך הוריו נמלטו עמו לאמסטרדם זמן קצר אחרי האנשלוס. את שנות המלחמה עברו במחבוא "לא רחוק מאנה פרנק".

הוא גדל בהולנד ובה גם נרתם לפעילות באגודות הסטודנטים היהודים. עד מהרה נקלט בתחום העסקי. "נאבקתי עם אנשים שניהלו חברות־ענק, בנות 200 אלף עובדים, עם מחזור של עשרה מיליארד דולר. אלה מאבקים שאתה מנהל בדרכים מתוחכמות ולא פרימיטיביות.

"למשל, אתה צריך לגלות במהירות דווקא את החולשה של החברה ששכרה אותך כי כך תוכל להצביע על כשלים ולהצדיק את תפקידך כיועץ עסקי. אותו עיקרון צריך להפעיל גם בנושא האנטישמיות ושנאת ישראל. אם הפלשתינים יכולים למוטט אותנו על ידי חרם, התקפות דה־לגיטימציה וכו', אזי זו נקודת התורפה שלי ולכן אני חייב להתמודד איתה".

צילום: אי-פי-אי
''יכולה להיות שואה שנייה''. הפגנה נגד שמעון פרס בבואנוס איירס צילום: אי-פי-אי
בסוף הקריירה העסקית השלים באוניברסיטת אמסטרדם דוקטורט בלימודי סביבה. לאחר שפרש לגמלאות החל להקדיש את עצמו לסוגיה שהאליטות בישראל מעדיפות לברוח מפניה. אותה סוגיה שנקרעת בין פיצול האישיות הישראלי והיהודי, הציוני והגלותי, החילוני והדתי. הראשונים אומרים עַם ככל העמים – אין שנאת ישראל ולמצער לא צריך לכלול אותה בחישוביה המדיניים של ישראל; האחרונים אומרים, עם לבדד ישכון – שנאת ישראל היא מרכיב קבוע ביחסי החוץ של ישראל והעולם.

גרסטנפלד, בדרך כלל איש גלוי ראש, מתריע על האמיתה שהממסד מנוע, או נמנע, מלהצביע עליה. יש אנטישמיות והיא משפיעה מאוד על היחס העולמי לישראל. הוא מצביע על היבשת שבה נולד ועשה את רוב שנותיו ואומר: המלך עירום. אירופה חזרה להיות שונאת יהודים.

"האנטישמיות הקלאסית לא הייתה פופולרית ב־50 השנים שאחרי מלחמת העולם השנייה. היא כמעט לא צצה באירופה, ממש מעט מאוד. פתאום היא צצה כצל מהאנטי־ישראליות. אנשים חשבו שנגמרה האנטישמיות. היום אני מקבל מדי יום עשרה אייטמים של אנטישמיות באינטרנט".

הישראלי המצוי יגיב לדברי התוכחה של גרסטנפלד במשיכת כתפיים. מי לא יודע שהעולם כולו נגדנו. גרסטנפלד בעצם אומר שאסור להתרגל ואסור להשלים. "יש לנו מלחמה צבאית, אבל יש צה"ל ויש לנו מוח, וצה"ל משקיע וכך נולדים רעיונות מרחיקי לכת להבטיח את ביטחוננו, עד שכל העולם בא ללמוד מאיתנו. אותו דבר אנחנו עושים במלחמת הסייבר.

"לעומת זאת, במלחמת הפרופגנדה איננו עושים כמעט דבר. במשרדים הממשלתיים מרוצים מאוד ממה שהם עושים, למרות שזה לא עומד בשום סטנדרט. עשו למשל ועידה נגד אנטישמיות. זו הייתה ועידה נחמדה מאוד שסיפקה לי הזדמנות לדבר עם המון אנשים וגם האוכל היה טעים. תכל'ס לא יצא מזה כלום. הסיבה: הממשלה לא רוצה להשקיע".
מהפכה מגיעה פתאום
אתה אומר שרבים באירופה סבורים שאנחנו משמידים את הפלסטינים. מה אכפת לי? שיחשבו מה שהם רוצים.

"אם מה שמעניין אותך זה הדוגמניות והריאליטי אז אתה לא מודע, אבל הממשלה צריכה להיות מודעת והיא לא רוצה לדעת. שנית, ברגע שיש דעות קיצוניות כאלה בחלק גדול כל כך באירופה, אני יכול להינזק בעתיד במידה ניכרת מאוד.

"אירופה חזרה להיות שונאת יהודים". יהודים במחנה השמדה באדיבות יד ושם

"לדוגמה, איני נכנס לוויכוח על השטחים, אבל אם אני יצרן מעבר לקו הירוק ואני עומד להינזק בשל כך, כאשר לא פוגעים ב־40 מדינות אחרות שהמצב בהן דומה – זה משפיע עליי. ברגע שאני פרופסור באוניברסיטה ולא מזמינים אותי למקומות מסוימים מפני שאני ישראלי, זה משפיע עלי.

"ברגע שאני כותב מחקר או מאמר ומסרבים לפרסם אותו - לא בגלל שהוא לא טוב אלא בגלל שאני ישראלי, או ברגע שאני כותב ספר שעומד בסטנדרטים ודורשים ממני לעוות אותו, זה משפיע עליי. ברגע שאני שחקן כדורגל כמו רוני רוזנטל וקבוצת כדורגל באיטליה לא מקבלת אותי בגלל אנטישמיות, או ברגע שאני יוסי בניון, ומקללים אותי בווסטהאם כי אני ישראלי, זה משפיע".

מעבר להשפעות הקטנות והיומיומיות, אלה שכישראלים התרגלנו משום מה לחיות איתן, ישנה כמובן הסכנה הגדולה המרחפת תמידית מעל ראשי היהודים. המדינה היהודית קיימת פחות ממאה שנה, הרבה פחות מהבית הראשון או השני. תהפוכות היסטוריות יכולות להתרחש כהרף עין.

"אם היית שואל ב־1900 את יהודי אירופה איזו מדינה מסוגלת להשמיד את היהודים אף אחד לא היה מצביע על גרמניה. מן הסתם היו אומרים לך צרפת, בגלל פרשת דרייפוס וכדומה. גם על רפובליקת ויימאר (הכינוי לשלטונות הגרמניים משלהי מלחמת העולם הראשונה ועד עליית היטלר, א"כ), איש לא היה מצביע כמקום מסוכן במיוחד ליהודים.

"אבל אז עלה היטלר ובקונסטלציה מסוימת עם איש מסוים התפתחו יכולת השמדה ורצון להשמדה שבוויימאר לא היה קיים. אז אתה רואה כיצד המצבים משתנים במהירות ובאופן בלתי צפוי ותרחיש דומה יכול להתרחש בעולם המוסלמי".
מה קורה בעולם המוסלמי?
"בספר שכתבתי מיד לאחר הסכמי אוסלו, וכעת יוצא בהוצאה מחודשת, טענתי שההסכמים האלה נתנו לפלשתינים את האפשרות להסית את כל העולם המוסלמי נגדנו. זה הצד האפל ביותר של הסכמי אוסלו. בעולם המוסלמי לפני אוסלו ההתעסקות עם ישראל לא הייתה גדולה כמו שהיא היום, כתוצאה מההסתה הפלסטינית.

"כל זמן שערפאת ושותפיו ישבו בגלות ואנו הרצנו אותם מירדן ללבנון ומלבנון לתוניסיה, לא היה להם זמן ומעמד ללכת ממדינה למדינה ולהסית את השמאל באנגליה ואת האיגודים המקצועיים בנורבגיה ואת הכנסיה הסקוטית בסקוטלנד וכן הלאה. לא היו להם התשתית והפנאי. מאז אוסלו יש להם.

"בעולם המוסלמי יש הרבה גוונים. יש קבוצות גדולות מאוד שמוכנות לעשות שואה. דוגמה אקטואלית אפשר למצוא בהצהרות של הבכירים האיראנים שימחקו את ישראל אם סוריה תותקף. הרעיון האסלאמונאצי קיים. הראשון היה חאג' אמין אל־חוסייני, שרצה לבנות בעמק דותן מחנה השמדה ושהקים את האס־אס בקוסובו.

"כיום יש בעולם המוסלמי המון אסלאמונאצים. סקרים מקצועיים מראים שבניגריה תומכים 50 אחוז מהמוסלמים באל־קאעידה. במצרים תומכים בהם עשרים אחוז. לאל־קאעידה, שתומך ברצח־עם, יש תמיכה. נשיא מצרים המודח מורסי שומע את האימאם מתפלל שאללה ישמיד את היהודים ואומר אמן. אמנת חמאס קוראת להשמדת היהודים".

גרסטנפלד לא רק מנתח את הבעיה אלא גם מציע שינוי גישה פשוט אך בסיסי. לעבור מספיגה שבשתיקה למתקפה. "האנטישמיות הרבה יותר מתוחכמת ומורכבת ממה שהיה בעבר. נכון שהממשלות אינן מאשימות בטבח עם אבל כאשר קתרין אשטון (נציבת החוץ של האיחוד האירופי) מותחת ביקורת על ישראל פעם אחר פעם ולא מבקרת אחרים באופן פרופורציונלי, זו אנטישמיות. וזו אנטישמיות על פי ההגדרות של האיחוד האירופי עצמו".
צילום: אי.פי.איי
אמנת הארגון קוראת להשמיד יהודים. לוחמי חמאס ברצועה צילום: אי.פי.איי
וישראל צריכה לומר זאת?
"ברור".

אבל זה שיח לא אפקטיבי. אם נציג ישראלי בא לעמיתו האירופי ואומר לו 'אנטישמי', הוא פשוט כבר לא שומע. האוזניים שם אטומות. הרי אלה גם לא הממשלות לא אומרות שאנחנו עושים טבח עם. זה באינטרנט ולכן הן אומרות 'אין לנו מה לעשות – חופש הביטוי'.

"בעולם העסקים למדתי שצריך להתמיד. בשביל לשנות את החברות הגדולות בעולם צריך להתמיד. כך גם בתחום הזה. לדוגמה: לפני חמש שנים פרסמתי ספר על 'מאחורי המסכה ההומניטרית'. הייתי בודד, אפילו במרכז הירושלמי החברים אמרו לי 'מה אתה מתעסק בנורבגיה ובשבדיה. הן לא חשובות'.

"אני אמרתי 'הם החלוצים של הרשע. ברגע שיש לך מדינה כאילו מכובדת היא מפלסת את הדרך לאחרים'. אז הייתי בודד. במשך הזמן הצטרפו אליי עוד ועוד אנשים, עד שגם סנטור אמריקני חיבר מחקר קטלני וטען בו שנורבגיה אנטישמית כלפי יהודים ומוסלמים. כיום יש שם דיון בפרלמנט בשאלה האם נורבגיה מסייעת לטרור כשהיא מעבירה תקציבי סיוע לפלשתינים. צריך להתמיד".

אז ישראל צריכה לומר לאירופים את האמת בפרצוף?
"אנחנו בתקופה שבה יש הרבה פיצול ותחכום. הדברים אינם ישירים כפי שהיה בעבר. מה צריכה ישראל לומר? יש דיאלוג שנתי של ישראל עם האיחוד האירופי. בדיון הזה צריך לשים על השולחן את ארבעת הסקרים שמראים את הנתונים ולומר 'רבותיי, לפי ההגדרה שלכם זו בעיה אירופית. כי אם יש אצלכם 150 מיליון איש שמחשיבים את היהודים כנאצים זו גזענות.