האופציה האחראית: תקיפה באיראן (*)  

היקף הסיכון הנשקף מאיראן גרעינית, ומגוון התרחישים שעשויים להתממש בשל מירוץ חימוש גרעיני אזורי, מחייבים בחירה באסטרטגיה הפועלת למנוע את התממשות התרחיש הגרוע מכל. בבחירה שבין ניסיון להכיל איראן גרעינית תמורת שקט לטווח הקצר, לבין תקיפה ישראלית באיראן שתגבה מישראל מחירים מוגבלים, אופציית התקיפה היא העדיפה.

התקפלותו של נשיא ארה"ב אובמה מלפעול בסוריה הציגה את האיום האמריקאי לפעול באיראן כאיום לא אמין. האיראנים, שראו עד כמה נרתע אובמה מפעולה צבאית מוגבלת בסוריה, הבינו כי מסע הונאה והטעייה בעל חזות פייסנית הוא בדיוק הסולם הנדרש על מנת להוריד את איומי ארה"ב מעל הפרק. שתי ההתפתחויות האלו הבהירו שהסיכוי לתקיפה אמריקאית כנגד מתקני הגרעין באיראן קלוש.

המציאות האסטרטגית שאנו עומדים בפניה כוללת איפוא שלוש אלטרנטיבות:

תקווה שהמשבר בכלכלה האיראנית עמוק עד כדי כך שיכריח את האיראנים לויתורים משמעותיים במו"מ. אפילו לנוכח חולשתו של אובמה – הסיכוי להתממשותה נמוך ביותר.

פעולה צבאית ישראלית כנגד מתקני הגרעין באיראן כאשר יהיה ברור שהאיראנים ניצבים על סף נקודת האל-חזור.

השלמה עם הצלחת פרוייקט הגרעין האיראני מתוך ציפייה שהרתעה והכלה של איראן גרעינית עדיפה מפעולה צבאית עצמאית כנגד איראן.

מרבית הסיכויים הם כי בתוך זמן קצר תרד האפשרות הראשונה מסדר היום וישראל תעמוד בפני ההכרעה האם לתקוף את מתקני הגרעין האיראניים או לקבל מציאות של איראן גרעינית.

הנחת היסוד של אלו המבקשים למנוע פעולה צבאית ישראלית כנגד מתקני הגרעין האיראניים היא שניתן להכיל ולהרתיע איראן גרעינית מלעשות שימוש בנשק הגרעיני שיהיה ברשותה.

מצדדי גישה זו גורסים שסיכויי ההצלחה המוגבלים של פעולה ישראלית, המחירים הביטחוניים והמדיניים שתגבה מישראל, והיכולת הישראלית להבטיח מכה שנייה במידה ותותקף בנשק גרעיני, יוצרים משוואה לפיה השלמה עם איראן גרעינית ויצירת הרתעה הדדית בין ישראל לאיראן, הינה תרחיש עדיף על פני תקיפה ישראלית.

המערב המותפע תמיד

אנשי אקדמיה ומודיעין רבים טוענים כי איראן הינה שחקן רציונאלי ושראשי משטר האייאתולות לא יהיו מוכנים להקריב את עצם קיום המשטר והמדינה שבראשה הם עומדים. טענה זו איננה טענה שניתן לפטור בהינף יד. יחד עם זאת, הסיכוי שהערכה זו תתנדף בפטריה השמיימה איננו מבוטל. לא רק מכיוון שהסיכוי לתקיפה גרעינית איראנית על ישראל הוא ממשי מתמיד, אלא גם מכיוון שהתגרענות איראן צפויה להוביל מדינות נוספות במזה"ת לרדיפה אחר נשק גרעיני, מציאות שצפויה להפוך את המזה"ת לזירה מרובת שחקנים גרעיניים, תרחיש אימים בזירה לא יציבה, מסוכסכת, קיצונית ואלימה כמו המזה"ת.

ובאופן כללי, הערכות המומחים והמודיעין המערבי סבלו מטעויות קטלניות רבות בעשורים האחרונים. די להזכר במתקפה על בנייני התאומים בשנת 2001; בהפתעות האביב הערבי במצריים, תוניס ולוב; ובחשיפות מתקני הגרעין האיראניים בשנים 2002 ו- 2009, בכדי להבחין בחוסר האמינות של תחזיות אלו.הסיבה המרכזית לכך ששירותי המודיעין ואנשי האקדמיה עוד לא "הוכו בתדהמה" לנוכח שימוש בלתי צפוי בנשק גרעיני מצד איראן או ארגון טרור פונדמנטליסטי היא פשוט מכיוון שאלו טרם הניחו את ידם על נשק שכזה.

מנגד, הצהרותיהם של מנהיגי איראן לאורך השנים לא מותירות מקום לספק בדבר עוצמת השנאה שרוחש המשטר האיראני לישראל. אחמדיניז'אד שצהיר עשרות פעמים כי השמדת ישראל מתקרבת אינו לבד. המנהיג האיראני העליון עלי חמינאי אמר בעבר: "האם ניתן לחסל את ישראל באמצעות החלטות? ישראל לא תחוסל אלא בכוח, בנשק ובאגרופים קמוצים". הביטוי "ישראל היא סרטן בגוף האומה האיסלאמית" הופיע בתקשורת האיראנית מאות פעמים. נשיא איראן לשעבר האשמי רפסנג'אני, הנחשב במערב למתון, אמר ב-2001 כי "די בפצצה גרעינית אחת כדי לסיים את הסיפור הציוני". לעומת זאת, אמר רפסנג’אני, לעולם המוסלמי יש מיליארד וחצי בני אדם ועשרות מדינות וגם אם ישראל תכה במדינה ששלחה בה פצצה, האיסלאם יישאר על כנו.

מירוץ חימוש מסוכן

מלבד התרחיש של מתקפה גרעינית איראנית ישירה ישנם מגוון תרחישים שהתממשות אחד מהם תשנה כליל את המזרח התיכון ועשויה לסכן את עצם קיומה של ישראל.

התגרענות איראנית תוביל למירוץ חימוש גרעיני בקרב מדינות רבות במזרח התיכון החוששות מאיראן או מעוניינות להחזיק בהשפעה אזורית במעמד שאינו נופל מזה של איראן. מרבית הסיכויים הם שלאחר התגרענות איראנית נראה את מצרים, סעודיה, תורכיה ואולי מדינות נוספות מקימות כורים ומתקני העשרה. אם המערב לא בלם את המשטר האיראני,יש להניח שהוא לא יבלום מדינות מתונות ושקולות בהרבה.

במציאות של זירה מזרח תיכונית מרובת שחקנים בעלי יכולות גרעיניות גדל מאוד הסיכוי לא רק לשימוש מכוון בנשק גרעיני מצד אחד השחקנים, אלא גם לחישובים מוטעים, פרשנות שגויה של מהלכים או טעות בשיקול הדעת שעשויה להוביל לקטסטרופה גרעינית גם מבלי שאחד מהשחקנים יהיה מעוניין בכך. במצבי משבר או מתיחות כל אחת מהמדינות הגרעיניות עשויה לעמוד בפני דילמה שבה עליה להחליט האם להשתמש ראשונה בנשק הגרעיני שברשותה או לעמוד בפני הסיכון שתותקף ראשונה ותאבד את יכולת התגובה.

מלבד זאת, תחת מטרייה גרעינית איראנית ההתמודדות עם ארגוני הטרור באזורנו צפויה לעבור שינויים דרמאטיים. כל ההערכות הן שהחיזבאללה והחמאס יגבירו את תעוזתם ותוקפנותם כשהם יודעים שהם נהנים ממטריה גרעינית איראנית. ידיה של ישראל יהיו כבולות במידה לא מבוטלת בשל החשש מהתדרדרות לעימות גרעיני אזורי.

אויב לא צפוי

רבים טוענים כי מזרח תיכון מרובה מדינות גרעיניות צפוי להיות יציב מבחינת ההמנעות משימוש בנשק גרעיני כשם שהיתה המלחמה הקרה בין ארצות הברית לברית המועצות. הקבלה זו מופרכת ומופקרת: ארצות הברית וברית המועצות היו מדינות ענק בעלות אוכלוסייות של מאות מיליונים. בשתי המדינות היה משטר אחראי ששאף להמנע משואה גרעינית בכל מחיר. לעומת זאת, שטחה של איראן גדול משטח ישראל פי 70, אוכלוסייתה גדולה פי 10, ושיקול הדעת של מנהיגיה הוא, בלשון המעטה, לא ברור. אפרים סנה, סגן שר הביטחון לשעבר, אמר כי: "אם תעמוד בפני ההנהגה האיראנית הברירה להקריב מיליוני איראנים במחיר השמדת ישראל, איני בטוח כלל שלא יהיה זה מחיר ראוי בעיניהם".

אכן, תקדימים היסטוריים למנהיגים שהובילו את ארצם לאסון לא חסרים, כולל בהקשר להשלכות השימוש בנשק גרעיני. בעיצומו של משבר הטילים בקובה נדרשו פידל קסטרו וצ'ה גווארה לשאלה האם לעשות שימוש בנשק גרעיני כנגד ארה"ב לנוכח ההשלכות של צעד כזה: השמדה ודאית של קובה. דרישתם ממנהיגי בריה"מ היתה לתקוף את ארה"ב בנשק גרעיני: "אם הם יממשו את איומיהם לפלוש לקובה, זה יהיה הרגע להשמיד סכנה כזו לנצח על-ידי צעד לגיטימי של הגנה עצמית, מבלי להתחשב בהשלכות הנוראיות של פתרון כזה", אמר קסטרו. גווארה הוסיף לאחר סיום הסכסוך: "אם הטילים היו נשארים היינו משתמשים בכולם ומשגרים אותם לעבר ליבה של ארה"ב, כולל ניו-יורק, כחלק מהמאבק שלנו נגד התוקפנות".

גם האייאתוללה חומייני, מנהיג המהפכה האיראנית, לא השאיר מקום לספק בדבר האידיאולוגיה המנחה את המשטר האיראני, כאשר לאחר פרוץ מלחמת איראן-עירק אמר: "אנחנו לא עובדים את איראן, אנחנו עובדים את אללה... פטריוטיזם הוא רק צורה אחרת של פגאניזם. אני אומר תנו לארץ הזו (איראן. א.ת.) להישרף. אני אומר תנו לארץ הזו לעלות בעשן השמיימה, כשהיא מספקת לאסלאם שיישאר נצחון ביתר חלקי העולם".

החלטה קשה, אבל לא כל-כך

כולנו נוהגים להעריץ ולשבח את גדולתם של מנהיגים היסטוריים מהוללים דוגמת אברהם לינקולן, וינסטון צ'רצ'יל או דוד בן-גוריון. כל אחד משלושתם קיבל החלטות הרות גורל בעלות משמעות לחייהם של מאות אלפי בני אדם. התעקשותו של לינקולן להמשיך במלחמת האזרחים ארבע שנים עלתה בחייהם של למעלה מ-600 אלף איש; וינסטון צ'רצ'יל הבטיח לעמו "דם, יזע ודמעות" ובחר להמשיך בלחימה מול גרמניה הנאצית גם בשעה שבריטניה ניצבה לבדה; ואילו דוד בן-גוריון בחר להכריז על עצמאות ישראל למרות שידע שמשמעותה היא פלישה של צבאות ערב שעלולה להשמיד את המדינה שאך נולדה.

ההשלכות של מתקפה כנגד מתקני הגרעין באיראן קטנות ומוגבלות בהרבה מההשלכות שעמדו בפני לינקולן, צ'רצ'יל או בן גוריון. בשקילת סיכון מול סיכוי, המחיר של מתקפה נגד איראן כלל לא פורפוציונאלי לסכנה הנשקפת מאיראן גרעינית. מתקפה ישראלית כנגד מתקני הגרעין האיראניים צפויה להענות בשיגור טילים בליסטיים מאיראן לעבר ישראל, ובשיגור טילים ורקטות מצד החיזבאללה וחמאס לעבר העורף הישראלי. ההערכות הן שמערכת 'החץ' ומטוסי חיל האויר ינטרלו את מרבית האיום הבליסטי מצד איראן, ואילו את היקף האיום מצד חיזבאללה וחמאס אנו מכירים.

ההגיון של רפסנג'אני לפיו מלחמה גרעינית לא תביא להיעלמות העולם המוסלמי אבל תביא לפגיעה אנושה בישראל אינו הגיון שניתן לנפנף בביטול ולקוות ש"יהיה בסדר". משמעות הסיכון הנשקף מכך שההערכות בדבר הרציונאליות של מנהיגי איראן יתבררו כשגויות היא השמדה אפשרית של מדינת ישראל. מדובר בטעות שהשלכותיה בלתי נסבלות. היקף הסיכון הנשקף מאיראן גרעינית, ומגוון התרחישים שעשויים להתממש בשל מירוץ חימוש גרעיני אזורי, מחייבים בחירה באסטרטגיה ובמדיניות המשקללים את התרחיש הגרוע מכל ופועלים למנוע אותו בכל דרך אפשרית. בבחירה שבין ניסיון להכיל ולהרתיע איראן גרעינית תמורת שקט ואשליות בטווח הקצר, לבין תקיפה ישראלית באיראן שתגבה מישראל מחירים מוגבלים, הבחירה האחראית והנבונה מחייבת לבחור באפשרות של תקיפה ישראלית.