צפון קוריאה ואיראן - מצא את ההבדלים  

https://www.facebook.com/photo.php?fbid=652502188105316

לפני שש שנים כמעט, באחד הגיליונות הראשונים של סיקור ממוקד, סקרנו את מדיניות החוץ של קלינטון בשנות ה-90, תחת הכותרת "ההחמצה של קלינטון"

http://www.sikurmemukad.com/magazine/012008/clinton.html

אחד הכישלונות שתיארנו בהרחבה הייתה ההתנהלות מול צפון קוריאה, התנהלות שהתבררה כלא יעילה ואף נאיבית על ידי כמה חוקרים ריאליסטים. במבחן התוצאה, פרויקט הגרעין של המדינה הרדיקלית המשיך כמעט באין מפריע והתוצאה ידועה – פיונגיאנג ביצעה כבר שלושה ניסויים גרעיניים והשיגה נשק שהפך אותה חסינה מהתקפות.

בימים אלו, על רקע הקרע הגלוי בין ארה"ב לישראל בנוגע לטיפול באיראן, מעניין לחזור לדברים ולקרוא אותם שוב. החליפו את מותו של קים איל סונג ב-1994, בבחירתו של רוחאני לנשיא ב-2013 ואת קלינטון באובאמה.

האם גם הפעם התוצאה גם תהיה אותה תוצאה? האם יש יסוד סביר להניח שהתוצאה תהיה אחרת?

---

מתוך "ההחמצה של קלינטון", גיליון 2008 של סיקור ממוקד
בחצי האי הקוריאני, ארבעה עשורים של מתיחות הגיעו לשיאם בתחילת שנות התשעים, כשזרועות המודיעין האמריקני הגיעו למסקנה כי צפון קוריאה חותרת להשיג נשק גרעיני. ארה"ב לחצה על המדינה הקומוניסטית הענייה לאפשר ביקורת בשטחה, ובשלב מסוים אף שקלה לתקוף את המתקנים הגרעיניים בשטחה.

מותו של קים איל-סונג, ביולי 1994, הביא את שני הצדדים להפגין גמישות במשא ומתן. ארה"ב נאותה להתגמש לאור הנחת עבודה כי המשטר בפיונגיאנג יתמוטט כתוצאה מחילופי הדורות, בעוד צפון קוריאה הסכימה להתגמש בנושא הגרעין על מנת לזכות בהקלה בסנקציות הכלכליות שהוטלו עליה מאז מלחמת קוריאה.
ב-21 באוקטובר 1994 נחתם לבסוף הסכם מסגרת בין ארה"ב וצפון קוריאה, שבבסיסו הסכמה צפון קוריאנית להחליף את הכורים הגרעיניים שפעלו בשטחה בכורי מים קלים להפקת אנרגיה, שיוקמו על ידי ארה"ב. בנוסף, קרא ההסכם לפתוח בתהליך נורמליזציה ביחסי שתי המדינות.

החתימה על ההסכם עוררה סערה בארה"ב, בפרט מצד המפלגה הרפובליקנית שאנשיה חשו כי קלינטון הלך יתר על המידה לקראת צפון קוריאה בהסכם "תמים", כהגדרתם. עיקר הביקורת התמקדה בהתחייבות האמריקנית להקים כורים בעלות של 4 מיליארד דולר, בזמן שהצפון קוריאנים הודיעו כי יאפשרו ביקורות בחלק מאתרי הגרעין, אך ימנעו כניסה לאתרים אחרים לתקופה של חמש שנים. עם או בלי קשר, בבחירות האמצע שנערכו כעבור חודש זכו הרפובליקנים ברוב בקונגרס, שאפשר להם להערים קשיים על אישור המימון להסכם.

תקופה קצרה לאחר החתימה על ההסכם החלה ארה"ב לחשוד בקיומה של תוכנית גרעינית סודית בצפון קוריאה, והיא החלה לעכב את יישום ההתחייבויות שנטלה על עצמה בהסכם המסגרת. רק ב-1998 החלה ארה"ב לחפש זכיין להקמת הכורים החדשים, וזה נבחר לבסוף רק בחלוף שנתיים נוספות.

ב-31 באוגוסט 1998, ערכה צפון קוריאה ניסוי בטיל חדש, שהתברר כניסיון לשיגור לווין באמצעות טיל תלת-שלבי. למרות שהניסיון נכשל, הרי שעצם הניסוי היווה הוכחה לזינוק טכנולוגי בתעשיית הטילים של פיונגיאנג. הניסוי הביא להקפאת הסיוע הכלכלי מיפן ולדרישה אמריקנית מחודשת לחקור מתקנים צבאיים בצפון קוריאה. זו בתגובה, הודיעה כי תהיה מוכנה לאפשר זאת תמורת תשלום של "מאות מיליוני דולרים".

הניסוי וההתנהלות הצפון קוריאנית הגבירו את הקולות שקראו להפסיק את סאגת המשא ומתן. הביקורת על מדיניותו של קלינטון הלכה והתגברה עם ההכרה כי צפון קוריאה אינה מראה סימני "חזרה בתשובה". להגנת הממשל, טענו בכירים כי הערכת המודיעין ב-1994, ושוב ב-1997, הייתה כי הממשל בצפון קוריאה צפוי לקרוס בתוך שנים בודדות. לימים הסבירו אנשי מודיעין את כשלון התחזית בכך שלא לקחו בחשבון כי דרום קוריאה ויפן תפעלנה אף הן לפיוס עם צפון קוריאה, ותגשנה סיוע כלכלי.

ב-29 בינואר 2002, הציג יורשו של קלינטון, ג'ורג' וו. בוש, את "ציר הרשע", בנאום הראשון על מצב האומה שנשא מאז תחילת המלחמה העולמית בטרור. הכללתה של צפון קוריאה בציר הביאה להחרפה ביחסי המדינות. ארה"ב האשימה את צפון קוריאה בהפעלת תוכנית סודית להעשרת אורניום, והחליטה להקפיא את הזרמת הנפט הכבד למדינה הקומוניסטית, כמתחייב מהסכם המסגרת מ-1994. בתגובה, פרשה פיונגיאנג מהאמנה למניעת הפצת נשק גרעיני, וחידשה את פרויקט פיתוח הנשק.

ב-10 בפברואר 2005 הודתה צפון קוריאה לראשונה כי הצליחה לפתח נשק גרעיני, וב-9 באוקטובר 2006 ערכה ניסוי גרעיני ראשון. הניסוי הוביל להחרפת הסנקציות הכלכליות על המדינה הענייה, וללחץ גם מצד בת בריתה הוותיקה, סין. מו"מ מחודש בפורום "שש המדינות" (ארה"ב, סין, יפן, רוסיה ושתי הקוריאניות), הוביל לבסוף להסכמה של צפון קוריאה לפרק את פרויקט הגרעין בתמורה להטבות כלכליות משמעותיות. ב-5 בנובמבר 2007 החל צוות טכנאים אמריקנים בפירוק הכור המרכזי, ביונגביון.

---

(מאז, כזכור, פוצצו השיחות וצפון קוריאה ביצעה ניסוי שלישי, שוב על רקע חילופי דורות בשלטון שם).