סקר ''הארץ'': שני שלישים לא סבורים שחוק הגיוס יביא שוויון  

יוסי ורטר, הארץ

אחרי שהאבק שקע, אחרי שנאלמה תרועת הפסטיבלים, אחרי שהציונות חזרה - ולא סתם חזרה אלא עם "גאוות יחידה" - לא נותר אלא ללכת ולשאול את פי העם על חוק הגיוס החדש, שהשבוע צלח עוד אי-אילו מהמורות בוועדת שקד, בדרכו למליאה.

מסתבר שמיעוט קטן קונה את האמירה הפומפוזית ההיא של יאיר לפיד. רוב מוחץ בציבור, כמעט שני שלישים מהנשאלים בסקר "הארץ-דיאלוג", סבור שלא שוויון ולא בטיח. מנהיג יש עתיד יצליח להעביר את החוק שעליו הוא משליך את כל יהבו, אבל בעיני מרבית הישראלים לפיד כשל בקיום ההבטחה שעליה רכבו הוא וחבריו כל הדרך אל הכנסת ה-19: הנהגת שוויון אמיתי בנטל הגיוס בין חרדים לחילונים ובין דתיים לחילונים.

האזרח הממוצע יושב בביתו, טרוד בענייניו, ואין לו ראש למלים ארוכות ולדקדוקי דקדוקין משפטניים. אבל כשהוא נחשף לאפליה המקוממת שבה זכו חיילי ישיבות ההסדר, בתמיכת לפיד, וכשהוא שומע שהחרדים ייקראו להתגייס רק בסוף 2017 ורק כשיהיו בני 24 או 26, מטופלים בשניים-שלושה זאטוטים, הוא נוחר בבוז ומסנן לעצמו: "הציונות חזרה? הציניות חזרה".

אין לכחד שתהליך אישור החוק הניב ללפיד דיווידנד פוליטי. מפלגתו מתחזקת, באופן משמעותי. כמחצית ממצביעיה המאוכזבים שנטשו אותה בחודשים האחרונים, שבו אליה באחרונה. מן הסתם תודות לכותרות שעשה חוק הגיוס, אך גם בגלל היחלשותן של שתי מפלגות בגוש המרכז-שמאל: מרצ והעבודה. הן מאבדות מושבים (שניים ואחד, בהתאמה) ולפיד מלקט אותם.

עם זאת, הציבור יודע יפה מאוד להפריד בין מפלגת לפיד לשר האוצר לפיד ולמועמד לראשות הממשלה לפיד. אחרי שנה פחות 18 ימים בתפקיד, השדרן מנווה אילן שומר בדבקות על מיקומו כשר הכי פחות מוערך בממשלה. ראשון מהסוף. הנתונים שמופיעים כאן פשוט מביכים; 18% שבעי רצון מתפקודו כשר אוצר. 5% סבורים שהוא מתאים לכהן כראש ממשלה. רק לשם השוואה: יו"ר העבודה, ח"כ יצחק הרצוג, שאינו ממלא שום תפקיד בממשלה ושאינו מצליח להמריא (כן, שוב הביטוי הזה) כראש אופוזיציה, משיג תוצאה טובה פי שלושה מזו של לפיד בסוגיית ההתאמה לראשות הממשלה.

עמיתיו של לפיד לצמרת הממשלה, שר הביטחון משה (בוגי) יעלון, ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר החוץ אביגדור ליברמן, עוקפים אותו בסיבוב ומשאירים לו אבק דרכים בתלתליו. שתי הערות בעניינם: 1. רק שליש מהאזרחים שבעי רצון מתפקודו של שר החוץ, חרף מתקפת החיוכים, המתינות, הבגרות והאחריות שאליה נחשפנו מאז שובו למשרדו, אחרי שזוכה במשפט. אין זאת אלא שהוא נתפס עדיין כמייצג המובהק של הפוליטיקה מן הדור הקודם. ובהשאלה לאמירה של הרמטכ"ל, בני גנץ: הפוליטיקה הישנה לוחכת את שולי מקטורנו.

2. בוגי יעלון עדיין בראש הטבלה, אבל ציוניו גרועים יותר. שיעור מתנגדיו הכפיל את עצמו ביחס לסקר הקודם. הסיבה יכולה להיות רק אחת: ההתנפלות שלו על שר החוץ ג'ון ("אובססיבי, משיחי") קרי. המלים הללו, שלא נועדו לראות אור יום או מכונת דפוס, הסבו לו נזק אסטרטגי. הציבור אוהב אותו כשר ביטחון מקצוען, אבל הכרזת מלחמה על ארצות הברית, זה קצת קשה לעיכול. רוב הישראלים סבורים שההשתלחויות האחרונות בקרי, מצד שרים כמו יעלון, גלעד ארדן, אורי אריאל ויובל שטייניץ, מזיקות לאינטרס הלאומי של ישראל.

העמדה ההפוכה, שהובעה על ידי השרים ליברמן וגדעון סער, שיצאו חוצץ נגד השצף-קצף בזוויות הפה, מקובלת יותר על הזרם המרכזי בציבור, גם בשורות הימין השפוי. לא בשורות הח"כים גסי הרוח (כמו אורית סטרוק וזבולון כלפה מהבית היהודי) והבורים (דוד רותם מישראל ביתנו) שהרעיפו על שגריר ארה"ב, דן שפירו, את תובנותיהם העמוקות בסוגיית הסכסוך הישראלי-פלסטיני ויחסי ישראל-ארה"ב.

ואם בארה"ב עסקינן: נתניהו יוצא בתחילת השבוע הבא לפגישה עם הנשיא ברק אובמה בוושינגטון, מלווה ברוח גבית מכל הכיוונים. רוב ברור בציבור הישראלי תומך בעמדותיו והחשובה בהן: ההתעקשות על הכרה פלסטינית בישראל כמדינה יהודית, שמסמלת את סוף הסכסוך והתביעות. את הנרטיב הזה הוא הצליח להחדיר לתודעה של מרבית הישראלים. רק על זה מגיע לו פרס השיווק מטעם איגוד הפרסום הישראלי. גם הקפאת הבנייה בשטחים שנדונה כרגע בין הישראלים לאמריקאים אינה נושאת חן בעיני העם.

ככל הידוע, ראש הממשלה אינו מתכוון לחזור על ההקפאה המוחלטת מ-2009 ולהשבית את הדחפורים. הנוסחה המוצעת היא שישראל תבצע הקפאה "בתחום התכנון והוצאת המכרזים מחוץ לגושי ההתיישבות", עם סייגים כאלה ואחרים. לכך נתניהו עשוי להיעתר, בידיעה שאיש בקואליציה לא ישבור את הכלים. חברי הבית היהודי ונצי הליכוד יקטרו ויקוננו ויפגינו על גבעות הטרשים בגדה, אבל לא ימהרו לקרוע את עצמם מעטיני השררה.

דן חסכן

המירוץ לתפקיד נשיא המדינה מתחמם. ח"כ מאיר שטרית מהתנועה הודיע רשמית על כוונתו לרוץ. השר סילבן שלום אומר לח"כים שגמלה בלבו ההחלטה להתמודד. האחרון ששמע זאת ממנו היה ח"כ אריאל אטיאס מש"ס, שבעצמו שוקל לפרוש מהכנסת, בעקבות מותו של מרן, ולעשות לביתו. רובי ריבלין ופואד בן אליעזר עובדים יומם ולילה בקידום מועמדותם, אבל גם המועמדים החיצוניים לא נחים.

באחרונה נועד חתן פרס נובל, הפרופסור דן שכטמן, עם שר האוצר לפיד. "מה תעשה", שאל אותו לפיד על פי מידע שהגיע ל"הארץ" (לא מכיוונו של שכטמן), "אם אחרי הבחירות הבאות יהיה שוויון מספרי בין יש עתיד בראשותי לבין הליכוד בראשות נתניהו? על מי תטיל את הרכבת הממשלה?".

שכטמן, בתבונה, השיב כי יהיה עליו לבחון את כל המפה, לשוחח עם ראשי המפלגות, לאבחן למי מבין המועמדים יש סיכוי טוב יותר להרכיב קואליציה. השיחה הסתיימה בלי שלפיד הבטיח דבר למועמד, אבל הוא, ככל הנראה, לא אהב את מה ששמע.

השאלה הזאת מלמדת לא מעט עליו. קודם כל, זה קצת לא הגון להעמיד את המועמד בסיטואציה הזאת, מה גם שמדובר בשכטמן. שאלה כזאת אפשר להפנות לפוליטיקאים. הרי חוק יסוד: הנשיא קובע כי המנדט יוטל על מי שהוא בעל הסיכוי הטוב ביותר להרכיב ממשלה. לפיד סבור שהמנדט חייב להינתן לראש המפלגה הגדולה ביותר, בלי קשר להמלצות הח"כים. מבחינתו, אסור שיישנה תסריט בחירות 2009, שבו קדימה בראשות ציפי לבני זכתה ב-28 מושבים והליכוד בראשות נתניהו ב-27, אך האחרון הוא זה שקיבל את המנדט מידי הנשיא שמעון פרס בזכות קואליציית הממליצים שגיבש.

שנית, ועל כך דיבר עם שכטמן, הוא מוטרד מסיטואציה שבה ייווצר תיקו בין שתי הרשימות הגדולות ביותר, הליכוד ויש עתיד, נאמר, 20 מנדטים לכל אחת. היום הליכוד ללא ישראל ביתנו אוחז ב-20 מנדטים ויש עתיד ב-19. האם במקרה דנן, הוא שואל את עצמו, הניסיון והמעמד של נתניהו לא יטו את הכף לכיוונו.

שלישית, לפיד לא רואה בעצמו חלק מגוש פרלמנטרי. הוא לא ימין ולא שמאל, הוא מרכז. לכן, לדעתו, סיכוייו להקים ממשלה טובים לא פחות מאלה של נתניהו, גם אם גוש הימין יהיה גדול יותר מגוש השמאל ובהינתן הסיכוי שהחרדים תאבי הנקם לא ימליצו לנשיא להטיל את המנדט על נתניהו, כפי שעשו בעבר.

מלשכת שר האוצר נמסר כי הם אינם מתייחסים לשיחות שכבוד השר מקיים בארבע עיניים. פרופ' שכטמן דווקא אישר את הדברים. "בהחלט נשאלתי כיצד אנהג כנשיא אם יהיה שוויון בין שתי המפלגות, והשבתי שהשיקול יהיה למי מבין המועמדים יש סיכוי טוב יותר להקים קואליציה".

שאלתי את שכטמן איך הולך לו. "נפגשתי כבר עם כשליש מחברי הכנסת. לא אפרט כמה חתימות השגתי, אם השגתי, מה קיבלתי ומה הובטח לי. הדבר ייוודע רק כשאגיש את מועמדותי ליו"ר הכנסת".

ראיתי תמונה שלך בעיתון מפזז עם הזמר משה פרץ. הרגשתי קצת לא נעים בשבילך.

"לא רק אתה", הוא אמר, "קיבלתי כרטיסי הזמנה לאירוע בהיכל הספורט של חיפה, מתוקף היותי אזרח כבוד של העיר. באתי, נהניתי, ראיתי בכך חוויה תרבותית. אני חושב שהייתי האדם המבוגר ביותר בקהל. כשאני הולך בארץ לקונצרטים, או לבלט, אני לפעמים האדם הצעיר ביותר בקהל".

ובכל זאת, אמרתי לו, זה נראה קצת מביך. בעבר אמרת שרצוי שיהיו אצלנו יותר זמרים, ולא רק מזרחיים, והדבר עורר הדים. נתפסת כאנטי-מזרחי. זה גרם לך ללכת למופע? כסוג של התנצלות?

"תראה", הוא אמר, "באתי, נהניתי, ראיתי בכך חוויה תרבותית. לפעמים אני נוסע לקזחסטאן, למונגוליה, ורואה שם מופעי תרבות. גם בכך אני רואה חוויה תרבותית".

אתה מרגיש טוב בהתבוססות בביצה הפוליטית? נוח לך?

"אל תזלזל בכישורים הפוליטיים שלי. הם טובים לא פחות משל כמה חברי כנסת".

חוץ מביטחון

בשבוע הבא תציין ועדת חוץ וביטחון של הכנסת ארבעה חודשי יתמות תמימים מיו"ר. סקנדל כזה עוד לא היה, מציינים זקני הפרלמנט. השבוע הוחלט שהוועדה החשובה תמשיך לקרטע בנתיב העקום הזה גם בשלושת החודשים הקרובים, עד סוף מאי. אחר כך נראה. נתניהו ולפיד מתבצרים בעמדתם, ולעזאזל הביטחון.

הם הסכימו על רוטציה בראשות הוועדה, בין ח"כ צחי הנגבי מהליכוד לח"כ עופר שלח מיש עתיד. הם חלוקים בשאלה מי יהיה הראשון ומי הבא בתור; ביבי רוצה את צחי. יאיר את עופר. כמו בגן, כששני ילדים רבים על צעצוע והוא נשאר אצל הגננת עד שתושג הסכמה.

לענייננו - הגננת הוא יו"ר הכנסת, יולי אדלשטיין מהליכוד. אדלשטיין מחליט, אד-הוק, מי ינהל את ישיבות מליאת הוועדה שכמעט אינה מתכנסת ואת ישיבות ועדת המשנה לשירותים חשאיים, המפקחת על פעילותם של ארגוני המודיעין והביון של ישראל. פעם אחר פעם הוא מבקש מהנגבי לנהל את ישיבות תת הוועדה החשאית ומעוטת המשתתפים. מדוע הוא מבקש דווקא ממנו? כי נתניהו מבקש ממנו שיבקש ממנו.

הנגבי מסתובב מבסוט בכנסת. גם ללא תואר רשמי הוא עושה את מה שהוא יודע ואוהב, אפילו אם באופן חלקי וחסר. לא זו בלבד שיש לו פז"מ ארוך - ארבע שנים בראשות הוועדה - הוא היה השר האחראי לעניינים אסטרטגיים וישב לא מעט שנים בקבינט המדיני-ביטחוני. שלח כתב שני ספרים, לצד טורים בעיתון, חלקם על ספורט וחלקם על ביטחון. בכנסת הוא רק שנה. בכל הנוגע להבנה בענייני מאקרו-ביטחון ולהתמצאות בהם, ההשוואה בינו לבין הנגבי מופרכת. כמו להשוות בין טבח צבאי ליונתן רושפלד.

מה בוער לו לעמוד כבר עכשיו בראש הוועדה, ולא בעוד שנה וחצי? יתכבד ויישב בינתיים בכל הפורומים החשובים וילמד דבר או שניים מאנשים טיפה פחות יומרניים, כמו הנגבי, בן אליעזר או שאול מופז. הבעיה היא כנראה אצל לפיד, שמתעקש. הוא לא מבין שההתעקשות הזאת תמנע משלח לכהן אי פעם בתפקיד, משום שההסדר הקיים, שנוח לנתניהו, יימשך עד תום הקדנציה. לפיד הוא כמו האיש שחותך לעצמו את החוטם כדי להרגיז את הפרצוף. כנראה קוראים לזה פוליטיקה חדשה.

מוכות, פעמיים

הנה סיפור מעצבן: בשבוע שעבר הגישה ראשת מרצ, ח"כ זהבה גלאון, הצעת חוק למתן פטור מארנונה במשך שנתיים לנשים שיצאו ממקלטים לנשים מוכות. מה יכול להיות יותר אנושי? אשה שהוכתה על ידי בן זוגה, נמלטה על נפשה למקלט ויוצאת לחופשי אחרי שנים, נאלצת לשכור דירה, למצוא עבודה ולהמציא את עצמה מחדש בתנאים לא קלים. גלאון הציעה להקל במשהו על כמה מאות נשים שמוצאות את עצמן במצב זה מדי שנה. בשבילן זה חיסכון גדול. 200 שקל בחודש. למדינה צפוי הפסד של כמה מאות אלפי שקלים בשנה. לא נורא. המסיבה של נתניהו ושרית חדד עלתה לנו הרבה יותר.

סגנית שר הפנים, ח"כ פאינה קירשנבאום, עלתה על הדוכן ובלי בושה הודיעה שהממשלה מתנגדת להצעה, כדי לא להעמיס הוצאות נוספות על קופתה. כן, ממש במלים הללו. הקואליציה הפילה את ההצעה.

חלף שבוע. ביום רביעי האחרון עלה על הדוכן ח"כ מאיר שטרית מהתנועה והגיש הצעת חוק למתן פטור מארנונה לאנדרטאות ואתרי הנצחה, שרבים כמותם מפוזרים ברחבי הארץ (לא מעט בהתנחלויות).

סגן שר האוצר, ח"כ מיקי לוי מיש עתיד, הציג את עמדתה התומכת של הממשלה. "ההצעה בהחלט ראויה", אמר לוי, בלי להסמיק. הקואליציה תמכה וההצעה עברה לוועדת הפנים להמשך החקיקה.

מסקנה: במדינת ישראל 2014 לעתים משתלם יותר להיות מת מאשר חי. האנדרטאות זוכות לפטור, כי "לא צודק" להטיל עליהן ארנונה, כדברי שטרית ולוי. הנשים המוכות אינן זכאיות להקלה החיונית הזאת, שבשבילן היא כאוויר לנשימה, כי "כמה עוד הנחות אנחנו יכולים להפיל על השלטון המקומי, כשהממשלה אינה מסוגלת לפצותו", כדברי קירשנבאום. תדע כל אשה מוכה לאיזו ממשלה היא משלמת את מסיה.

וסיפור מרגיז נוסף על יחסה של ממשלה לאזרחיה: ועדת השרים לחקיקה הפילה ביום ראשון הצעת חוק של ח"כ אילן גילאון ממרצ, שנועדה לאפשר למתנחלים בהתנחלויות מבודדות שיחפצו בכך לעזוב את בתיהם, בתמורה לסיוע כספי מהמדינה. הסיוע יאפשר להם לרכוש דירה בתוך הקו הירוק. ההערכה היא שיש כ-80 אלף מתנחלים כאלה, שנותרו מחוץ לחומת ההפרדה ולגושים המתוכננים. הצעות חוק פרטיות דומות, שזכו לכינוי "פינוי-פיצוי", כבר הוגשו בעבר ונדחו על ידי הממשלות.

דינה של הצעה זו היה אף הוא להידחות. נציגי הליכוד-ביתנו והבית היהודי הצביעו נגד, כצפוי. מי שעוד הצביעו נגד היו השרים תומכי ההסדר, יאיר לפיד ויעל גרמן. הנימוק שלהם היה שעניינים אלה חייבים למצוא את פתרונם במסגרת המו"מ. יו"ר הוועדה, השרה ציפי לבני מהתנועה, שתמכה בהצעה דומה בקדנציה שעברה כשעמדה בראש האופוזיציה, נמנעה. בלבה היא עם ההצעה. בגופה היא "בתוך החדר" של המו"מ.

מסקנה: המדינה ששלחה את אזרחיה להתיישב ברחבי הגדה לא מוכנה לתת לאלה שהחליטו שדי להם את האופציה לבחור. היא מעדיפה להשאיר אותם שם כאסירים, בני ערובה של הסדר מדיני, שאולי לעולם לא יהיה.

האופציה הכחלונית

"תהיו כחלונים", דחק נתניהו בשריו בעיצומה של הקדנציה הקודמת. לימים, כשראה כיצד שר התקשורת הרפורמיסט הופך לפוליטיקאי הפופולרי ביותר בליכוד, דעכה התלהבותו. הקרע ביניהם הפך לעובדה על רקע פרישתו של כחלון מהליכוד ואמירתו כי לא יהיה חלק ממפלגה שביבי יעמוד בראשה.

השר לשעבר מתכנן לעמוד בראש מפלגה חדשה, שתתמודד בבחירות הבאות על כרטיס חברתיכלכלי. עם קצת מזל, ובנסיבות הנכונות, הוא עשוי להיות היאיר לפיד של בחירות 2016–2017 (רק עם הרבה יותר ניסיון וקבלות, ובלי המניירות). על פי הסקר, הפוטנציאל הגולמי שלו הוא כשמונה-תשעה מנדטים, לפני שהודיע, לפי שפרש כנפיים, לפני שהרכיב רשימה. פילוח המצביעים מקרב אלה שאמרו כי "בטוח שיצביעו" למפלגה בראשותו מלמד שהוא חודר לכל המפלגות וקורע מהן נתחים: כשני מנדטים מהליכוד-ביתנו ומיש עתיד; מנדט וחצי מהבית היהודי, מהעבודה ומש"ס; וחצי מנדט מהתנועה וממרצ.

הנה הצעה חינם לסיסמת הקמפיין: "תהיו כחלונים".