שמעון פרס - הבחשן מס' 1  

כשגבי אשכנזי פרש מתפקידו כרמטכ"ל העניק לו הנשיא, שמעון פרס, פסל של פניו היצוקות של דוד בן גוריון. ״זה דבר מאוד יקר לי״, אמר האיש שראה כבר הכל לרמטכ"ל הפורש, ״החזרת את האמון של העם בצה"ל אחרי מלחמת לבנון השנייה... היית אחד הרמטכ״לים הטובים ביותר שהיו״.

מפגן החנופה הנשיאותי הזה הגיע לאשכנזי בעיתוי מושלם: כבר אז החלה דמותו המיוחצנת לתפארת להיסדק מעט עם גילויים על הקשר המלוכלך וארוך השנים שהוא פיתח עם המאכער החשוד בזיוף, סא"ל (מיל') בועז הרפז. כבר אז נקרעה מעט קליפת "הגולנצ'יק שהחזיר לצה"ל את הכבוד", ומאחוריה ביצבצו סימנים ראשונים לכוחנות ופרנויה, בסגנון שמזכיר את ג'יי אדגר הובר.

פרס כמו פרס, לא הסתפק בתמיכה גלויה ורועשת באשכנזי. גם בעלטה ומאחורי הקלעים הוא בחש כהרגלו, בניסיון מגושם להשפיע על גורמי האכיפה השונים שחקרו את פרשת הרפז וניסו להבין מה התחולל בלשכת הרמטכ"ל. ״ברור לגמרי מי כאן הטוב ומי הרע״, הבהיר הנשיא את דעתו על הפרשה בפני גורם ממלכתי שהיתה לו השפעה על ניסוח הנרטיב.

בקרוב, כאשר ייחשפו עוד פרקים בעלילה הזאת, יתברר שעיסוקיו של הנשיא בשנות כהונתו הפופולרית לא התמצו בהשבעת שופטים ובארגון ימי הולדת גרנדיוזיים במימון של אילי הון מפוקפקים. הוא גם ניסה לשמש שכפ״ץ לרמטכ״ל שהתקוטט עם השלטון, אותו שלטון שגם פרס ביקש למגר. אין שום דבר מפתיע באמת בגילוי הזה, למי שמכיר את הביוגרפיה של הנשיא ואת בחירותיו המוסריות.

זהו אותו פרס שגילגל את פורשי השב"כ מכל המדרגות והגן בגופו על ראש הארגון החשאי, אברהם שלום, האיש שהורה לחסל שני צעירים פלסטינים שחטפו אוטובוס ואחר כך, כדי להציל את עורו, ניצח על תזמורת עדויות שקר שנמסרו לוועדות חקירה. זה אותו פרס שהיה מעורב בשערוריית איראנגייט יחד עם כוכב המשנה יעקב נמרודי, וכעבור עשור שלח לבית המשפט עדות אופי שכולה הלל ושבח לבן, עופר, מו"ל מעריב שהורשע בהזמנה שיטתית של האזנות סתר ובשיבוש חקירה תמורת בצע כסף. "צעיר ורגיש, ברוך כישרונות, כריזמטי... חיובי, הגון, מוכשר ורציני, המוכן תמיד לשרת את ארצו גם שלא על מנת לקבל פרס", התפייט אז הנשיא על דמותו של העבריין. זה אותו פרס שרקח את התרגיל המסריח עם אריה דרעי, וכעבור כמה שנים שלח שוב לבית המשפט עדות אופי לטובתו של השר הצעיר שהורשע בקבלת שוחד. מאוחר יותר, בשבתו כנשיא, היה פרס בין אלה שלא ראו כל בעיה בשובו של דרעי לחיים הפוליטיים.

בכל פעם שרואים אותו מתגייס לתמוך במישהו, אפשר להבין מכך, אוטומטית, שיש לתמוך בצד השני. שמעון פרס הוא מצפן הפוך.

איזה מזל שאשכנזי היה איש כל כך חשדן, שבלשכתו הופעלה מערכת הקלטות שמזכירה את ווטרגייט. איזה מזל שראש לשכתו הנאמן, ארז וינר, הפנה את תשומת לבו של מבקר המדינה להקלטות הללו, כשהציג בפניו תמליל שיחה שנועד להראות כי לשכת אהוד ברק איימה עליו. איזה מזל שכל המונולוגים המביכים והרעילים שבין לשכת הרמטכ"ל לחייליה המגויסים (עיתונאים, פוליטיקאים, קצינים במיל') ראו ויראו אור. כי אחרת פרס היה מצליח למכור לנו, עם פרישתו הצפויה, עוד אשליה מתקתקה: מפלגת מרכז אחראית בהשראתו, בראשות אשכנזי. אבי בניהו היה עושה למפלגה הזאת אחלה קמפיין.