שותפים להרשעה: גיבורי המשנה של פרשת הולילנד  

גידי וייץ, הארץ

בשנת 2008 נכנס גבר ממוצע קומה בעל שיער מאפיר בצעדים מהירים לבית ראש הממשלה ברחוב בלפור 1 בירושלים. המאבטח ליווה את האיש לחדר העבודה, שם המתין לו ידידו, ראש הממשלה אהוד אולמרט. האורח היה אביגדור קלנר, בעבר יו"ר זכיינית ערוץ 2 רשת, ושותף בחברות שעסקו במיזמי נדל"ן ותקשורת בארץ ובעולם.

בפגישה הקצרה סיפר קלנר לאולמרט על פצצה אנושית מתקתקת, מוכרת היטב לשניהם: איש העסקים שמואל דכנר. באותה התקופה איים דכנר כי אם לא יקבל מיזמי הולילנד מיליוני שקלים שנותרו כחוב עבורו, הוא יפנה למשטרה ויספר לחוקרים כיצד שיחד במשך שנים כמה מאנשי המפתח בשלטון ובראשם אולמרט.

באותו מעמד ביקש קלנר מאולמרט לגייס מחבריו האמידים חצי מיליון דולר, סכום שיסייע למאמץ הכולל שמטרתו לסתום לדכנר את הפה. "אולמרט זרק אותי לכל הרוחות", סיפר קלנר בעדותו בבית המשפט המחוזי בתל אביב. הנה רגע שיכול לשמש כסצנת פתיחה לפילם נואר מקומי: איש עסקים - בעל קשרי זהב עם המו"ל של המדינה, שרים ואילי הון - מגיע לביתו של ראש הממשלה ומבקש ממנו לגייס סכום עתק כדמי שתיקה לעד מדינה בפוטנציה.

גם אחרי שאולמרט "זרק אותו לכל הרוחות", המשיך קלנר להציק לו. הוא היחיד שהבין כנראה בחוש חד מה עלול לקרות אם חברו הקרוב דכנר יחליט לחשוף סודות קטלניים. אולמרט פעל בהיגיון כשלא נענה לדרישה המאפיוזית של קלנר, אולם העובדה כי הוא הסתיר את דבר פגישת הסחיטה מרשויות אכיפת החוק, היתה אחד האדנים עליהם השתית השופט דוד רוזן את הרשעתו בלקיחת שוחד. "ראש ממשלת ישראל לא כיהה ב'מגשר' (קלנר ג"ו) שהעז לבקשו להעביר חצי מיליון דולר. למי?! לטובת המאכער מקומה 6, עם המקל, 'הקמצן', 'המטריד', 'המאיים'", כתב השופט דוד רוזן תוך התייחסות אירונית לשלל כינויי הגנאי שהדביק אולמרט לדכנר המנוח.

התנהגותו של אולמרט בסצנה הזו היא אחת הסיבות לנפילתו לתהום ההרשעה הפלילית. אם דכנר היה עשוי באמת מהחומרים שאולמרט יצק לדמותו, סביר היה להניח כי רגע לאחר עזיבת קלנר את הבית ברחוב בלפור 1, היה אולמרט מחייג ליועץ המשפטי לממשלה מני מזוז ומבקש להתלונן על סחיטה. כבר באותו ערב היו מגיעות ניידות לבתיהם של קלנר ודכנר. מרגע ששתק והצפין את דבר הפגישה מפני רשויות אכיפת החוק, נתן אולמרט לכל מתבונן בעל היגיון שהשקיף מבחוץ על האירועים, את הרושם שיש לו מה להסתיר. שבינו ובין המעאכר היהודי עם המקל מקומה 6, הקמצן והטרדן, יש כמה עניינים שעדיף שיישארו רק ביניהם.

נתן לא הצליח לקחת

אברהם נתן היה עד לאחרונה יו"ר הזכיינית קשת. נתן היה, בין השאר, אחראי על הקשרים של קשת במסדרונות השלטון. בעבר הוא כיהן כנציב שירות המדינה - שומר הסף של האתיקה והמינהל התקין של עובדי הציבור. נתן אף גויס על ידי עד המדינה דכנר כיועץ לפרויקט הולילנד. בפרשת הולילנד שימש נתן, שלא בטובתו, כעד תביעה משמעותי נגד אולמרט. ב–2010 הוא העיד במשטרה כי יום אחד ראה את יוסי אולמרט כשבא לפגישה במשרדו של דכנר. "ואז אני זוכר שדכנר נתן ליוסי צ'ק", סיפר נתן לחוקרים.

כשחוקרי המשטרה טסו לוושינגטון בשנת 2010 לגבות את עדותו הקריטית של האח יוסי, לא היתה בידיהם כל ראיה לכך שדכנר העביר ליוסי 500 אלף שקל, זולת עדותו של דכנר והזיכרון של נתן מאותה פגישה אקראית. הם לא הצליחו למצוא את הצ'קים.

בשעות הראשונות של מסירת העדות, יוסי הכחיש או לא זכר כי קיבל אי-פעם מדכנר סדרת המחאות שמנה. אלא שאז הציגו לו החוקרים את העדות של נתן וזיכרונו שלו התעורר פלאים. הוא החל לשתף פעולה ולמסור פרטים זהים לאלה שמסר דכנר: מספר ההמחאות, הסכומים השמנים, מקום המפגש שבו נרקמה עסקת השוחד - קפה אפרופו בתל אביב.

באחד מימי האביב הקודם הזמינה התביעה במשפט הולילנד את נתן לעדות בבית המשפט. זו היתה עדות מביכה, מתפתלת שכל כולה נסיגה מוחלטת מהגרסה שמסר במשטרה. "אם אמרתי דבר כזה, לא דייקתי כי אני לא הייתי בחדר ולא ראיתי שהוא נותן לו צ'ק ולא ראיתי אותו שהוא מקבל צ'ק", ניסה נתן לשפץ את העדות כמיטב יכולתו. "אם אמרתי דבר כזה במשטרה אני מצטער על זה".

התובע: "אתה מצטער כי זה לא נכון?"

נתן: "זה לא נכון".

פניית הפרסה הבוטה של נתן מהעדות המסבכת לא חמקה מעיניו של השופט רוזן. "נתן שהיה נציב שירות המדינה הופיע בבית המשפט כעד שכל תנועה מתנועות גופו וכל מלה ממלותיו לימדו עד כמה ביקש לשמור על כבודו של נאשם מספר 8 (אולמרט). נתן... כלכלן ומשפטן שמילא בנוסף תפקידים נכבדים בשירות הציבורי - לא היסס לחזור בו מעדותו במשטרה למשמעות המכבידה של נתון זה", כתב רוזן.

נתן הוא גיבור משנה בפרשת הולילנד. כמעט סטטיסט, אבל הוא מגלם את תופעת משתפי הפעולה של הקליקה. הם אינם עבריינים בעצמם, אבל הם מספקים לעתים לעבריינים את טבעת ההגנה. בקודים שלהם מסירת מידע אמיתי ומפליל על איש בצמרת, הוא מעשה שלא יעשה. גם בפרשת קצב היה עד כזה: המקורב, חזי צאיג שמילא שורת תפקידים בשירות המדינה והגיע לבית המשפט המחוזי כדי למסור עדות שנועדה לתמוך בגרסתו הרעועה של האנס. לאחרונה מינה אותו שר התקשורת גלעד ארדן לתפקיד יו"ר רשות הדואר. בכל משפט מרכזי נגד איש ציבור תוכלו למצוא אדם ששימש בתפקידים בכירים שמוכן להתפתל על הדוכן כדי להציל את האיש שבצמרת. בדרך כלל ההתנהגות הזאת מזכה אותם בתפקיד בכיר נוסף בשירות המדינה. מי שמשלם את המחיר הוא זה ששובר את קשר השתיקה.

היומנים של שולה

שולה זקן באמת השאירה עקבות בכל מקום. בשנת 2004 היא כתבה ביומנה הממוחשב: "ראש הממשלה־דכנר". בחקירת פרשת הולילנד התברר מה עומד מאחורי הצופן. באותה שנה התגייס אולמרט לטובת פרויקט נוסף שקידם דכנר: הקמת אלפי יחידות דיור בפארק איילון. אלא שמול אולמרט עמד אז יריב בעל עוצמות זהות לפחות לאלו שלו: עמרי שרון, בנו של ראש הממשלה המכהן, שחבר לירוקים במאבקם להקמת פארק במקום.

אולמרט ביקש להיפגש עם האב אריאל שרון בניסיון להמיס את התנגדותו לבנייה, אך הפגישה העלתה חרס ואחריה עדכן אולמרט את דכנר בתוצאותיה. "מה קרה? גיליתי סוד מדינה? מה הבעיה?", התגונן אולמרט בעדותו בבית המשפט.

בפרשת טלנסקי היו הוכחות כי איש העסקים האמריקאי העניק לאולמרט במרוצת השנים מאות אלפי דולרים, אלא שהתמורה בה זכה היתה דלה: כמה מכתבים ששלח אולמרט לאילי הון (אדלסון, תשובה) בבקשה לפגוש את טלנסקי ולסייע לו בעסקי המיני בר.

פרשת הולילנד לעומת זאת שזורה באירועים רבים, בהם התגייס אולמרט לטובת המיזמים שדכנר קידם: הוא תמך בפרויקט הולילנד בכל מאודו, התערב בהיטלי ההשבחה, השתתף בישיבה מקצועית של הוועדה המחוזית ועוד. שבוע לאחר שנכנס בשנת 2003 לתפקיד שר התמ"ת וממלא מקום ראש הממשלה, הוזמן דכנר לפגישה במשרדו החדש של אולמרט. גם בשבתו כדמות מפתח בממשלת שרון, המשיך אולמרט לתמוך בעסקיו של המאכער הקמצן והלא מאוזן מקומה 6. שוב היו אלה היומנים של שולה שהותירו את טביעות האצבע. "בפגישה עם אפרתי להזכיר נושא דכנר הזרע", היא כתבה ביומנה הממוחשב. יעקב אפרתי היה מנכ"ל מינהל מקרקעי ישראל. הזרע היתה חברה שדכנר ייצג במיזמי נדל"ן.

הצלפות הלשון של אולמרט שהרתיעו יריבים פוליטיים ועיתונאים במשך שנים, שימשו חרב פיפיות במשפט הולילנד: הפער בין הגידופים שהמטיר על דכנר במשטרה ובבית המשפט לבין הראיות של התביעה על עוצמת הקשר ביניהם היה בלתי ניתן לגישור. הפער הזה הוא שהוביל, בין השאר, את השופט רוזן לקבוע כי הוא אינו מאמין לגרסת אולמרט וכי דכנר "קנה את שירותיו".