נתניהו נשאר עם פתק לבן  

יוסי ורטר, הארץ

בנימין נתניהו שאינו ידוע בחיבתו לבתי קזינו, או למסעדות שבהן, מוצא עצמו היום במצבו של מהמר כפייתי שאזלו לו הקלפים. אחד אחרי השני הוא ניסה, באופן זה או אחר, לשלוף אותם מהחפיסה, ופעם אחר פעם העלה חרס; נתן שרנסקי ואליקים רובינשטיין, יולי אדלשטיין ויעקב נאמן, הרב מאיר לאו ודוד לוי. רק לאפיפיור הוא לא הציע את תפקיד הנשיא. אמש, בחצות, ולמעשה עוד לפני כן, התברר כי גם השפן המדובר שהיה אמור לקפוץ בדקה התשעים מתוך המגבעת ולהפיל מהכיסא את כל המערכת הפוליטית נותר ספון אי־שם בעומק חלומותיו של ראש הממשלה.

לוי השתעשע במחשבות לרוץ עד אתמול ב–16:50. אז, נפתח שער הברזל של הבית צמוד הקרקע בבית שאן שידע כל כך הרבה הסתגרויות והמתנות ועלבונות והשר לשעבר הודיע את המובן מאליו – שבהיעדר "תמיכה רחבה" במועמדותו, הוא לא משחק.

קשה לנחש מי ינצח בבחירות לנשיאות ב–10 ביוני, מה שברור הוא שנתניהו יקבל את הנשיא שהוא לא רצה. ועוד דבר אחד מאפיין את המערכה הזו: רק בזכות נתניהו שאסר מלחמת חורמה על ריבלין, ההתמודדות הזו על תפקיד סמלי וחסר חשיבות מעשית, הפכה לסיפור פוליטי לוהט שהתקשורת אינה מרפה ממנו.

ההערכה הרווחת בכנסת היא כי מבין ששת המתמודדים, רק לשלושה יש סיכוי להעפיל לסיבוב השני שבו יוכרע מי יחליף או תחליף את שמעון פרס בעוד חודשיים בדיוק: ח"כ בנימין בן אליעזר (העבודה) ח"כ רובי ריבלין (הליכוד), ודליה איציק. איש מהם אינו מועמד החלומות של נתניהו. אחד מהם - ריבלין - מככב תדיר בסיוטיו של רה"מ. שנים רבות ריבלין נמנה עם גדולי תומכיו של נתניהו בליכוד. בקדנציה הקודמת נפער סדק ביניהם שהלך והתרחב אך גם בו אין כדי להסביר עד הסוף את עומק הטינה שרה"מ חש ומפגין כלפי יו"ר הכנסת לשעבר. בכל מקרה, הסחף לכיוונו של ריבלין במפלגתו נמשך ונתניהו עתיד למצוא עצמו כמעט בודד בסרבנותו העיקשת להצביע בעד המועמד היחיד מטעם הליכוד.

אבל גם את שני המועמדים האחרים נתניהו לא היה רוצה לראות במשכן הנשיא. כלפי בן אליעזר יש לו פינה חמה מן התקופה שזה כיהן כשר בממשלתו הקודמת וגילה לויאליות למופת. אבל בחירתו של פואד יהיה הישגו של בוזי' הרצוג, יו"ר העבודה והאופוזיציה. נתניהו היה שמח לחסוך מעצמו את חגיגות הניצחון של יריביו הפוליטיים בכנסת. מה גם שבעולם הקונספירציות שאינו יודע מנוח של ראש ממשלתנו, הרצוג תופס מקום נכבד על רקע השמועות הלא פוסקות בדבר ניסיונותיו להקים גוש מרכז־שמאל בכנסת הנוכחית. נתניהו לא היה רוצה לתדלק את השאיפות החתרניות הללו של הרצוג, בממתק פרלמנטרי כהכתרת נשיא.

עם דליה איציק יחסיו מורכבים. כשהיא היתה יו"ר הכנסת והוא יו"ר האופוזיציה היא נהגה בו וברעייתו שנזקקו לשירותים רבים ממנגנון בית המחוקקים באופן הולם ומתחשב. אבל היא גם תמיד היתה לצד יריביו, ותמיד הפליאה לחבוט ולהצליף בו בשבט לשונה בכל המאבקים הפוליטיים שהוא ניהל מאז כניסתו לחיים הפוליטיים בישראל: היא היתה עם פרס ב–96', לימין ברק ב–99' וב–2001, מאחורי שרון ב–2005, יחד עם אולמרט ב–2006 ושכם אל שכם עם לבני ב–2009.

ויש לו עוד בעיה אחת גדולה עם איציק, ושמה מוזס. נוני מוזס. מו"ל קבוצת "ידיעות אחרונות" שאיציק היתה ועדיין חברה של כבוד ברשימת מיוחסיה, נחשב לידיד קרוב של המועמדת, מה שהופך גם אותה לחשודה עיקרית ומיידית.

אז ב–13 הימים הקרובים התקשורת תדוש בשאלה: מה יעשה ביבי? למי הוא יצביע? האם יתפייס עם ריבלין ויתמוך בו? מוטב לא לעצור נשימה. נתניהו הוא בסך הכול אחד מ–120 ח"כים. במצב הנוכחי כלל לא בטוח שהתייצבות שלו לצד מועמד זה או אחר תועיל לסיכוייו בקלפי במליאת הכנסת.