למה גדעון סער מתחזק?  

מהרגע שעלה באפו של גדעון סער ריחה של התמודדות אפשרית על ראשות הליכוד, מיד יצאה בת קול יחצ״נית ״ממכריו ומקורביו״ וקבעה: ״סער מתחזק״. ברית המילה לבנו הזכר האחרון של סער טלטלה, כך מסרו המקורבים, את נשמתו היהודית. המקורבים מסרו שהוא החל לשמור שבת. לא לדבר בשבת קודש בטלפון, לא לנסוע ברכב, לא לראות טלוויזיה. וגם מסרו שהשר, שרוצה להיות ראש ממשלה מהליכוד, החל להתחזק בתורה והחל קובע עתים לשיעורי דת וכתבי קודש.

בכך מתברר כנראה שאין די. כמו כדי למחוק את כתם עברו התדמיתי כבליין תל אביבי סדרתי השיק סער — שמתכנן הרי ראשות ממשלה מטעם הליכוד — מלחמה על חופשיותה של תל אביב, ושם עצמו כשומר השבת בפרהסיה, וכלוחם במעוזם של ״ההם״. השר, שהוא שנים שותף נאמן ונלהב לקפיטליזם הקניבלי של בנימין נתניהו — שהפך את ישראל שיטתית לשיאנית הפערים והעוני במתועשות — השר שהתהדר ברדיפת פליטים, לא משנה סוציאלית נגלתה לו, אלא כדרכו בקודש הקריירה שלו, חשבון אלקטורלי קר ומחושב. מהליכוד מסרו בכירים שהם משוכנעים שזו דרכו לבנות את מועמדותו לראשות הליכוד ו״המחנה הלאומי״. וזו הרי דרך המלך החדשה של מלחמה בחופש החילוני, ובהפניית עורף ל״תל אביב״ כמושג.

היטב מתבררת עתה למיתממים מקצועיים האמת בזירה התודעתית העיקרית: כשם שחודו של מפעל ההתנחלות הופנה מראש פנימה — כלפי כל שלטון עתידי שלא יעז לחשוב שביכולתו לצאת מהשטחים — כך הוא פרויקט ״המדינה היהודית״ של נתניהו, הרב דב ליאור, נפתלי בנט ו״המחנה״: חודו מופנה נגד מי ש״שכחו מה זה להיות יהודים״. האיום השיטתי לייהד בכפייה את ישראל נהפך כך נראה מהליכוד לכרטיס הכניסה להתמודדות על ראשות הממשלה.

חשוב להבין עד כמה רדיקלי המהפך. הליכוד בנה את עצמו כתנועה לאומית ליברלית. מזאב ז׳בוטינסקי דרך מנחם בגין ועד לדן מרידור וגדעון סער ״הישן״ והתל אביבי, זה היה דימויו. ולעתים גם מהותו. לא עוד. לא רק מתפקדי הליכוד נכבשו בידי גייסות אמוניים — שמהווים את רוב המצביעים בבחירות הפנימיות — הזהות העמוקה של מה שהיה פעם המחנה הלאומי־ליברלי, שנהפך רק כחניית ביניים ל״מחנה הלאומי״, הפכה כליל ל״מחנה הלאומני־דתי־אמוני־משיחי־מתחזק״

מה שחולל שיטתית בשבועיים וחצי האחרונים עם החרדה הציבורית לשלומם של שלושת הנערים הנרצחים, הינו חלק מסיפורו של סער. מתחת לפני השטח היה קמפיין מודע ל״התחזקות״ הציבור. הבהרה שלטונית שידורית שהטוב מחובר ישירות ל״אמוני״. ורק ל״אמוני״.

לא קל להגזים בעומקו של המהפך. שר שאפתן ומחושב שרוצה להיות ראש ממשלה וחשב שתועיל לו בניית תדמיתו כבליין תל אביבי שרגיש לזכויות הומואים, הבין לפי בכירים בליכוד שלא זו הדרך. בליכוד משוכנעים שהשר הבין שאם רצונו בראשות הממשלה חובה עליו לחשב מסלול מחדש. להתחזק, לשמור שבת ולסגור את החופש בתל אביב. להבהיר קודם כל היטב מיהו האויב האמיתי של ״היהודים האמיתיים״.

מה שמתחולל פה אפוא הוא תזוזת יבשות זהותית פוליטית. מהות הימין עברה שינוי עז ונהפכה להיות ״אמונית״. ״המחנה האמוני״ הוא ששולט מבחינתו בישראל.

קמפיין ״המדינה היהודית״ הוא אפוא רק שלב בין ״השמאל שכח מה זה להיות יהודי״, ״נתניהו טוב ליהודים״, ״לרבין אין רוב יהודי״, לתפילות המוניות כתשתית הזהות הנכונה. זו שמאיימת לדרוס את האלטרנטיבה הזהותית ישראלית.

ומה קורה ממול? מה באמת קורה ממול? לציבור הישראלי שאינו מעוניין להתייהד ולהפוך ״אמוני״ — לציבור שהיה הכוח המוביל במחאה הגדולה מלפני שלוש שנים — שלל מפלגות שמציגות עצמן כמייצגות אותו. אלא שרובן שב״מרכז״ פועלות ככוכבות ריאליטי שעסוקות רק בתדמית עצמן. אחת מהן מינתה כשר חינוך מטעמה רב מתנחל, שלאחר שהרב ליאור קבע שהחטיפה היא בגלל זכויות להומואים, קבע גם הוא שאינו מכיר בחד־מיניים כמשפחה. וזה רק חלק מהתמונה המדהימה.

הישראליות של הכרזת העצמאות עומדת אפוא מול מתקפה חזקה מאורגנת וקטלנית. רוחו של הרב ליאור היא שמובילה בפועל את המחנה העולה מייהד ו״מחזק״. ולמרות המתקפה הקיומית, אין כל איחוד כוחות שיטתי תודעתי וזהותי שיעמוד מול הסכנה. כמו נכנעו הלא־אמוניים לקפיטליזם הקניבלי המפקיר של נתניהו, שמצווה איש להצלחתו האישית. אם לא תהיה התאחדות מצילה, התאחדות שתחבר, התאחדות שתייצר זהות, כזו שלא תשאיר את מרצ והעבודה לבדן, לא תהיה תקומה לישראליות ולישראל.