הצדק לא מעניין את גרמניה ואוסטריה  

בשתיקתה המתמשכת, גרמניה הרשמית משתפת פעולה עם מסעות ההרג וההרס שמבצעת ישראל נגד העם הפלסטיני בעזה. לא רק היא. גם שתיקתה של אוסטריה רועמת.

ומדוע לייחד את שתיהן? הרי לא רק הקנצלרית אנגלה מרקל הזדרזה ביום השני או השלישי למלחמת יולי 2014 להכריז שהיא עומדת לצד ישראל. האיחוד האירופי כולו הביע תמיכה בישראל ובזכותה "להגן על עצמה". צרפת ובריטניה החלו אמנם לנוע באי־נוחות בשבוע האחרון ולהשמיע כמה ציוצי מחאה. אבל העמדה הראשונית של האיחוד, מ–22 ביולי, עוד מהדהדת: הוא האשים ב"הסלמה" את הצד הנתון במצור ישראלי מתמשך, הצד שלמרות כל ההצהרות האירופיות על זכותו להגדרה עצמית ולמדינה בעזה ובגדה עדיין כבוש בידי ישראל זה 47 שנה.

מדינות האיחוד — וכמובן ארה"ב — נתנו לישראל אור ירוק כדי להרוג, לכתוש ולהרוס. הן הטילו את בכורת האשמה על הפלסטינים, יורי הרקטות. הרקטות הן שמפירות את "הסדר", את "השקט" ומערערות את ביטחון ישראל, כה חלשה, פגיעה ומותקפת־תמיד בלא שום סיבה. ארה"ב ואירופה קובעות למעשה, שהסטטוס קוו של ניתוק הרצועה מהגדה, המצור, הדיכוי הישראלי בגדה הם השקט והסדר והביטחון. המפר אותם חייב להיענש. וזכותם של הפלסטינים לביטחון ולהגנה מפני החיילים הישראלים כלל אינה קיימת בהצהרותיהם.

מנהיגי העולם מאמינים לנתניהו.

אירופה וארה"ב נתנו אור ירוק להסלמה ישראלית, להרס ולהרג וסבל חסרי תקדים, לא רק עם פרוץ המלחמה הנוכחית. הן נתנו אותו כבר ב–2006, כשעמדו בראש המחרימות של ממשלת החמאס, שנבחרה בבחירות דמוקרטיות. כבר אז הן בחרו להעניש את העם הכבוש כולו, תוך התעלמות מקוממת מהסיבה העיקרית שהביאה לבחירתו של ארגון זה: שלטון־המחמד הפלסטיני שהן טיפחו כל כך, הרשות הפלסטינית. היא זוהתה ומזוהה עם שתי רעות חולות — שחיתות וכישלון דרך המו"מ להשגת עצמאות. התנהלות הרשות גרמה לכך שמו"מ, נכונות להסכם שלום עם ישראל ואף התנגדות למאבק מזוין מסיבות של תועלת ומוסר, הפכו לשמות נרדפים להתעשרות של שכבה מצומצמת והתנכרות צינית ממצבו וזכויותיו של כלל העם.

אפשר להבין שמומחי הביטחון הישראלים מפספסים שוב ושוב את הזרמים העיליים והתת־קרקעיים בחברה הפלסטינית, שמפריעים שוב ושוב ל"שקט". מוחם לא תוכנת כך שיבינו שהשקט והסדר שמתפקידם לשמר הם לא שקט ולא סדר. לפני כשבועיים אמר יעקב פרי, חביב הקהל ואחד מגיבורי הסרט "שומרי הסף", שהוא מקווה שמערכת הביטחון תדע להשתלט על גל ההפגנות החדש בגדה המערבית. "זה (ההפגנות) לא טוב להם (הפלסטינים) ולא טוב לנו", אמר ראש השב"כ לשעבר בפטרנליזם אופייני. ואכן, צה"ל — שלא חיכה לעצתו — ממשיך מדי שבוע להרוג מפגינים בגדה שלא מסכנים את חייליו (שניים בסוף שבוע זה) ולפצוע עשרות אחרים. גם אחרי 47 שנים מערכת הביטחון לא יכולה לקלוט שהדיכוי לא מכניע. לכל היותר הוא רק דוחה התנגשות קשה פי כמה. כפי שקורה בעזה היום.

ואולם, מה עם המומחים של אירופה, עובדי הסיוע הרבים, הדיפלומטים, היועצים האזרחיים והצבאיים, הידע ההיסטורי שנצבר מניסיונה הקולוניאליסטי? היה אפשר לצפות שכל אלו היו מונעים מאירופה לשגות את השגיאה החמורה של 2006, ושממנה מסתעפות כל ההסלמות רוויות הדם הפלסטיני. החרם על חמאס, שהיה חרם פוליטי על העם הפלסטיני בשטחים הכבושים, עודד את מחמוד עבאס והפתח להפוך באמצעים לא־דמוקרטיים את תוצאות הבחירות. החרם והזלזול המערבי בתוצאות הבחירות רק סללו את דרכו של חמאס לאפיקים קיצוניים ונואשים — והפכו אותו לקדוש מעונה ולאלטרנטיבה מכובדת בעיני הציבור.

זו לא היתה "שגיאה" אלא החלטה מודעת. מדינות אירופה (וארה"ב) מוכנות להשקיע בשטחים הפלסטיניים עוד ועוד מיליארדים של דולרים כדי לשקם הריסות (שנגרמו כתוצאה מהפצצות בנשק אמריקאי ואולי גם אירופי), כדי לטפל באסונות הומניטריים שגורם הכיבוש הישראלי, כדי לתת אוהלים, מזון ומים וכדי לייצר הנהגה פלסטינית מבויתת, השבויה בתרומות אלו, ובתמורה מבטיחה שלא להפריע את השקט והסדר. לא זכויות הפלסטינים והצדק לנגד עיני המערב, כי אם "יציבות".

גרמניה ואוסטריה הרשמיות ראויות לאזכור מיוחד, משום שבגללן נוצר הרושם שהאיחוד האירופי תומך כל כך בישראל בגלל רגשות האשם שלו על רצח העם היהודי באירופה שתחת הכיבוש הגרמני, ומחויבותו המוסרית לתוצר הישיר של אותו פרק היסטורי: ישראל. כך אין צורך לדון באינטרסים המערביים – אמריקאיים ואירופיים: המשך השליטה באמצעות סוכנים נאמנים במשאבי הנפט והגז, אבטחת השווקים ושמירה על "ביטחון" ישראל כמעצמה צבאית מערבית, שנתפשת כגורם יציב שיכול להכיל ולבלום את השינויים מסביב. לו ביטחון היהודים במזרח התיכון היה באמת מעניין את מדינות אירופה, ואוסטריה וגרמניה בראשן, הן לא היו ממשיכות לסבסד את הכיבוש הישראלי. הן לא היו נותנות לישראל אור ירוק קבוע להרוס ולהרוג.

מוגש מקוזמו כחומר למחשבה....