הרתעה טעונה הוכחה  

יש פער אדיר, כמעט בלתי ניתן לגישור, בין הדרך שבה נתפסים הישגי מבצע צוק איתן בציבור לדרך שבה תופסת אותם הצמרת המדינית־ביטחונית של ישראל.

בעוד הציבור מרגיש החמצה ופספוס, מאמינים מקבלי ההחלטות שכאשר ישקע האבק יתברר כי מדובר היה במבצע מוצלח מאוד. הדברים אמורים לא רק בנתניהו וביעלון, שהשקט בדרום ישליך במישרין על הקריירה הפוליטית שלהם; גם בצמרת צה"ל יש הסכמה גורפת כי צד הזכות עולה משמעותית על צד השלילה.
לכאורה, הצדק עימם. חמאס כשל בהפעלת תוכנית האש שלו (חמישה הרוגים מ־4,594 רקטות ומרגמות), איבד את פרויקט המנהרות ההתקפיות (32 בסך הכל), לא הצליח לבצע פיגוע אסטרטגי (גלשנים, רחפנים, חטיפה), איבד רבים מבכיריו ואת רוב התשתיות שלו (אמצעי ייצור, מפקדות, בתים פרטיים), וגרוע מכל - הביא הרס חסר תקדים לרצועה (כ־10,000 בתים הרוסים וכ־300 אלף פליטים).
אבל המאזן הזה חלקי בלבד. בסופו של דבר, חמאס הצליח לשגע מדינה שלמה במשך 50 יום, להשבית כליל את החיים בדרום ולהבריח אלפי אנשים מבתיהם, ולטעת תחושה לא נוחה שהמעצמה החזקה ביותר באזור לא באמת מצליחה להתמודד עם ארגון קטן יחסית (15 אלף איש) ומוגבל מאוד באמצעים - מסר בעייתי בעידן שבו המזרח התיכון מקצין ומשתגע.

גם בצד המדיני, השורה התחתונה לא חד־משמעית. חמאס הסכים להפסקת אש בתנאים שסירב להם בעקביות ונאלץ לקבל את התיווך המצרי, ישראל איפשרה הקלות משמעותיות (במעברים, בהרחבת אזור הדיג ובביטול הפרימטר הביטחוני ממערב לגדר) בלי שקיבלה בעבורן דבר. הסוגיות הכבדות (נמל ימי, שדה תעופה) אמנם ירדו זמנית מהפרק, אבל היה לכך מחיר: עזה לא תפורז, ולא ברור מתי יוחזרו לישראל חלקי גופות חללי המערכה.
ועדיין, כדאי להמתין עם הסיכומים, בעיקר משום ששני הרכיבים העיקריים שיעשו את ההבדל בין הצלחה לכישלון - הרתעה ושקט - הם בגדר נעלם. בישראל משוכנעים שכאשר יתבררו מימדי הנזק ברצועה, יאבד חמאס גם את שאריות התיאבון שהיה לו להילחם להרבה מאוד זמן, אבל אפשר להסתכל על זה גם הפוך: כאשר הוא יבין שאין לו סיכוי אמיתי להתמודד עם זעם האוכלוסייה ולשקם את עזה, יפנה חמאס למסלול המוכר - התנגדות.
וכאן חוזר הכדור לצד הישראלי. במשך 50 יום קבע חמאס את כללי המשחק. כשרצה - נלחמו, כשרצה - פסקה האש. לא עוד; על ישראל להבהיר שמעתה - הכדור אצלנו. אם יעז חמאס לחפור מנהרה - היא תיגדע; אם יהיה ירי - תהיה תגובה חסרת פרופורציה; אם תיחשף תוכנית פיגוע - יחוסל האחראי לה; ואם יוברח נשק - ייסגרו המעברים. רק הצהרות ברורות בעניין הזה, ועמידה מאחוריהן במקרה הצורך, ישיגו את השקט המיוחל.
וישנו עוד עניין: עוטף עזה. על הממשלה לא לדבר, אלא לעשות. לקיים ביום ראשון את ישיבתה בנירים או בנחל עוז, ולהישבע שם אמונים לנגב המערבי. לתעדף במגורים, בעבודה, בחקלאות, בבנייה, ברווחה, בחינוך ובעיקר בכסף. הרבה כסף. אם זה יקרה, הנגב יפרח; אם לא - חמאס ניצח.
• • •
ראשי מועצות בדרום: "ציפינו ליותר, בטוחים שיהיה עוד סיבוב"

בדרום ובעוטף עזה מתקשים להאמין לחמאס: "זה שידור חוזר שלא מסתיים אף פעם" • ראש מועצת חוף אשקלון יאיר פרג'ון: "אם האש תתחדש, שימוטטו את חמאס"
הפסקת האש אמנם נכנסה לתוקף, אבל שיגורי הרקטות מתחלפים כעת בשיגורי הצהרות חריפות, מפי ראשי הרשויות והתושבים בדרום. הם מתקשים להאמין שהמציאות באזורם תשתנה - וחלקם אף מסרבים לחזור לבתיהם.
"אסור לנו להיכנס לשאננות", אמר ראש המועצה האזורית חוף אשקלון, יאיר פרג'ון, וקרא "להמשיך להיות דרוכים לפחות בימים הקרובים. על הממשלה לעמוד על המשמר ולא לאפשר שום הישג בעל משמעות לארגון הטרור, תוך כדי חשיבה מקיפה על פעולה הולמת שתמוטט את חמאס אם תתחדש האש".
ראש עיריית אשקלון, איתמר שמעוני, היה תקיף יותר. "כל ויתור לחמאס הוא כניעה לטרור", אמר, "תושבי ישראל והדרום רצו לראות הכרעה במערכה הזו, אבל זה כנראה כבר לא יקרה. רצינו לראות את חמאס מובס ומתחנן על חייו, ובפועל אנו רואים את ישראל רצה לשולחן המו"מ בכל הזדמנות שנקרית לפניה. לא בשביל 'הישג' כזה איבדנו 64 לוחמים וארבעה אזרחים. לא בשביל ה'הישג' הזה ישבנו כמעט חודשיים במקלטים ובמרחבים המוגנים. לא בשביל ה'הישג' הזה ספגנו מכה כלכלית קשה ועסקים כאן קרסו. ציפינו להרבה יותר מזה". שמעוני אף השמיע תחזית קודרת ואמר כי "העימות הבא הוא רק עניין של זמן. מבחינתי, הסכם הפסקת אש במציאות הזו פירושו להתחיל את ההיערכות באשקלון לסבב הבא, והוא יהיה חמור וקטלני מכל מה שהכרנו עד עתה".
ראש המועצה האזורית שדות נגב, תמיר עידאן, התבטא ברוח דומה. "ההסכמה שבשתיקה של ישראל, שלפיה מותר לירות ללא כל הגבלה לפני כניסתה לתוקף של הפסקת אש, היא דבר חמור ביותר", אמר, "אנו דורשים מממשלת ישראל ומצה"ל לעמוד בהתחייבותם ולהגיב לכל ירי בצורה קשה ומשמעותית".
אך מי שהיה החריף מכולם הוא ראש מועצת אשכול, חיים ילין, שאמר כי מניסיונו, "זו תהיה הפסקת אש שתימשך באש". "אף אחד לא חוזר לפה עד שאדע שיש הפסקת אש אמיתית", המשיך, "ולא מעניין אותי מה יגידו הממשלה או חמאס".
והתושבים עצמם? הם ספקנים לא פחות מראשי המועצות שלהם. "הפסקת האש היא סרט בשידור חוזר וחוזר וחוזר, שלא נגמר אף פעם", אמר יחזקאל אלון, תושב חבל אשכול, "עובדים עלינו בעיניים ורוצים שנאמין שחמאס רוצה הפסקת אש. הוא לא רוצה שום הפסקת אש, כי הוא זקוק לזמן כדי להתארגן ולהשיג עוד רקטות. אני כבר לא מאמין יותר לאף אחד. בינתיים אני לא חוזר הביתה וגם לא משפחתי, ומן הסתם - עוד הרבה משפחות מכל עוטף עזה".