קרב חייו של גבי אשכנזימאת שרה ליבוביץ'-דר, מגזין ליברל
אחת האזעקות במבצע "צוק איתן" תפסה את גבי אשכנזי בביתו של חבר ברעננה. בסלון של מומו אנטיקוביץ, בעל מפעל לעוגות, עודדו כמה חברים את נבחרת ארגנטינה, בשידור גמר המונדיאל. החברים רצו שאשכנזי יבלה קצת, ישכח מההתמודדות האפשרית עם כתב אישום ומהמאבק על שמו הטוב. אשכנזי איחר מעט. זמן קצר אחרי שנכנס לחדר הרעידה האזעקה. חבריו של אשכנזי הביטו ברמטכ"ל הקודם בציפייה, הוא הרי יודע טוב מכולם מה צריך לעשות. אשכנזי הציע שימהרו למרחב המוגן והסביר מהם טילים בליסטיים ומה כוחה של כיפת ברזל. כרמטכ"ל הסתייג בהתחלה מכיפת ברזל, לאחר מכן היה שותף לתהליך פיתוחה. שנים אחר כך, בחדר המוגן ברעננה, הכול נראה אחרת.
השיחה לא הורחבה על עזה ועתידה הקודר. בחזונו, אשכנזי רואה אלפים מתושבי עזה והשטחים מקבלים אישורי עבודה בישראל וזורמים לישראל ובחזרה, מרוויחים שכר נאה ושבים לבתיהם שבשטחם הריבוני, מרוצים ושבעים. הוא רוצה לחבק אותם, להיטיב את מצבם, במידה מספקת שאחריה לא ירצו לירות עלינו טילים. הרמטכ"ל ה־19, שהוביל את הצבא במבצע "עופרת יצוקה", לא מאמין במלחמות. חבריו מכירים את חזונו, הם דנים בתכניתו במשך שעות, הופכים והופכים בה, מתווכחים, מחפשים כשלים, מוצאים פתרונות ומשנים דקויות, אבל הבסיס נותר זהה. יחס חיובי גורר יחס חיובי. מצב כלכלי משופר יפחית את העוינות, שנאה מביאה עמה רק שנאה, במעגל אינסופי של איבה...
http://theliberal.co.il/%d7%9e%d7%94-%d7%a2%d7%95%d7%91%d7%a8-%d7%a2%d7%9c-%d7%92%d7%91%d7%99-%d7%90%d7%a9%d7%9b%d7%a0%d7%96%d7%99/
גירסת הדפסה
סגן המנהל
מפקח
עיתונאי מקוון
צל"ש
