רביב דרוקר : הנביא נתניהו  

ביולי 1996 נאם ראש הממשלה החדש נתניהו לפני כינוס מיוחד של הקונגרס האמריקאי. הוא הזהיר מפצצה איראנית ואמר שהמשטר האיראני מתקרב ליעד הזה במהירות מדאיגה.

בספטמבר 2002 הופיע "האזרח המודאג" נתניהו שוב בקונגרס. הוא עודד את חברי הקונגרס לצאת למלחמה בעיראק, ואמר שאין "שום ספק" שסדאם מתקרב לפצצת אטום ותוכנית הגרעין שלו כה מתקדמת שיש לו צנטריפוגות בגודל של "מכונות כביסה" (לא היתה לסדאם תוכנית גרעין). נתניהו טען שלסדאם יש גם נשק ביולוגי וכימי (לא היה לו), והזהיר שברגע שארה"ב תתקוף, יירה את הנשק הזה על ישראל (על האזהרה הזאת חזר גם במכתב סודי לראש הממשלה, אריאל שרון). והכי מעניין — הוא צפה שהפלת סדאם תביא לאפקט חיובי במיוחד על האזור כולו, אולי אפילו להפלת המשטר באיראן ובלוב.

אין דבר שראש הממשלה אוהב יותר לחזור עליו, מאשר הניגון שהוא חזה את העתיד השחור, בזמן אמת כולם לעגו לו, ושוב התברר שהבן של ההיסטוריון צדק. אמרתי על הסכמי אוסלו שהם יביאו לירי על אשקלון, צחקתם עלי.

בחינת הרקורד שלו מגלה שהוא פשוט מזהיר מהמון דברים כמעט בכל תחום. בסביבה כמו המזרח התיכון, במיוחד כשאתה ראש הממשלה ב–9 מ–19 השנים האחרונות, יש סיכוי שגם תפגע. את האזהרות שלא התגשמו בדרך כלל פשוט שוכחים.בנובמבר 2004, אחרי שיאסר ערפאת אושפז, נתניהו חזה בשיחה עם עיתונאים שיורשו לא יבוא מקרב המנהיגים הפלסטינים המוכרים. בסוף 2004 צפה שאם ההתנתקות מעזה תבוצע ללא משאל עם, התוצאה תהיה "מלחמת אחים".

באוקטובר 2011, עדיין תחת רישומה של המחאה החברתית, אמר נתניהו לעיתונאים, "הכלכלה העולמית תיכנס ל–20 שנה של מיתון. זה ישפיע על כולנו. אנחנו הולכים למשבר ענק! זה לא ספין של נתניהו, תרשמו את זה כספין של נתניהו, כל העולם ידבר על זה בעוד כמה חודשים. אנחנו הולכים לבעיה חברתית קשה מאוד בגלל התכווצות השווקים העולמיים"

נתניהו ניהל מו"מ עם חאפז אסד על נסיגה מרמת הגולן. בשיחה אתי כיו"ר אופוזיציה, כשבשאר כבר בשלטון, הוא אמר שלו הוא בשלטון היה פותח אתו במו"מ.

המסר המדיני־ביטחוני של נתניהו נשען, כביכול, על אזהרותיו בזמן אמת, שבקוצר הרואי שלנו לא שמענו לו. האזהרות ההן מתגלגלות לטיעון המוחץ הבא: כל סנטימטר שפינינו, אם זה בדרום לבנון ואם זה בעזה, התמלא בנציגי איראן. המסקנה — אסור לפנות. האם נתניהו באמת הזהיר?

בפברואר 2000 אמר לי ראש הממשלה לשעבר נתניהו: "הממסד הביטחוני לא נתן לי לצאת חד צדדית מלבנון". באוקטובר 2004 הצביע בעד תוכנית ההתנתקות. הוא אמר מעל דוכן הכנסת שייתכן והתוכנית תסתיים באופן חיובי (כן, כן, גם את זה הוא חזה), אבל גם ייתכן שזה יסתיים בטילים על אשקלון. בסוף הצביע בעד. רק שבוע לפני הפינוי התפטר מתפקידו.

האבסורד הגדול של הבחירות הללו הוא שנתניהו מנופף ברקורד המדיני־ביטחוני שלו, רקורד עלוב ומסוכן, ועושה הכל כדי לא לדבר על כלכלה וחברה, כאשר דווקא שם יש לו כמה הישגים.