הדיבור בסיסמאות נבובות לעתים מוביל לאבסורדים או  

"הפרויקט בנוי כאוסף מגדלים בגבהים שונים שפונים כלפי פנים, ומסתגרים למעשה מהסביבה. כאילו תושבי הפרויקט אמורים לעבור לעולם אחר בו ידברו רק עם עצמם ולא עם שאר העיר".

גם פארק צמרת היא שכונה נפרדת מהעיר ולא הגדירו אותה ככישלון תכנוני.

"ההבדל הוא ששכונת פארק צמרת היתה מוגדרת מראש כשכונה שפיסית מנותקת מהעיר, בעוד מתחם השוק הסיטוני ממוקם בלב לבה הפועם של העיר. עשו הכל בתכנון הפרויקט כדי להבדיל אותו מסביבתו. גם בתוך הפרויקט הוחלט להגביה את השטח הציבורי והמסחרי מגובה הרחוב, כפי שעשו בצורה לא מוצלחת בכיכר השעות.

"יש כמה מקומות בתל אביב שהתושבים בהם הם קורבנות של תוכניות ישנות, כמו למשל בשוק בצאלאל. גם התוכנית הזו היתה סגורה ומנותקת, אך דווקא שם הצלחנו ממש באחרונה לשנות אותה ולשפרה באופן שתהיה נמוכה יותר, השטח הציבורי יהיה פתוח יותר ומגדלי המגורים יסגרו פחות על השטח הציבורי".

מה לדעתך תהיה ההשפעה התחבורתית בסביבה?

"אפשר כבר היום להגיד שיש הכרה בצורך החד משמעי להפחית את התלות ברכב פרטי ולעודד שימוש בתחבורה ציבורית. אלא שעל פי התוכנית של עיריית תל אביב, בציר הרחובות קרליבך והחשמונאים אמורה להיות הפרדה מפלסית כדי לאפשר ליותר ויותר כלי רכב לעבור במקום, וזה דבר שאנו מתנגדים לו במרצ. דווקא לאור הגידול באוכלוסייה במתחם צריך ליצור כמה שיותר נגישות לתחבורה ציבורית ולא לרכב פרטי".

הרי היא רואה בניתוק הזה דבר רע. היא מתלוננת כנגדו. הרי לא מתלוננים
על משהו טוב ומוצלח אלא רק על משהו רע ולא מוצלח.

הססמא הנבובה שלה היתה : ניתוק מהסביבה.

הפרשנות הסבירה לאללה שלי היא שניתוק מסביבה מגעילה (בתי משרדים
אפורים ומגעילים שאחרי 18:00 [6 בערב] הם מתרוקנים מיושביהם)
הוא דבר שבעיניה שלה, של תמר זנדברג, לא טוב, לא ראוי, גרוע.

אני טוען שזה טפשי לטעון שניתוק מסביבה כזו הוא דבר רע.

אתה ראית את ההדמיות של פרוייקט השוק הסיטונאי?
אין שם שום חומות שמקיפות את המבנים, אין שם חציצה אמיתית בין שורות
הבניינים שלאורך קרליבךלבין הרחוב עצמו.

מה פרוש הבטוי הנבוב "ויוצרת בועות של נובורישיות מנוכרת שזרה לרוח העיר"?
מגדל דיזנגוף לא יצר זאת, כבר ב-85'(!)???
מגדלי דוד (מגדלי אורי, שתי דקות הליכה מהרבנות הראשית שבשד' דוד המלך) לא יצרו זאת, גם כן במחצית שנות ה-80???

השוק הסיטונאי הוא בשולי העיר, הוא לא במרכז שלה. מעט הצידה משם
זה אזור מוסכים ובתי מלאכה.
לא מדובר על רובע לב העיר או על העיר הלבנה (הריבוע הדמיוני שבין
יהודה הלוי לשד' נורדאו ובין אבן גבירול לים).
שם כמעט ולא בונים מגדלים.
מעל ל-90% ממגדלי ת"א החדשים, של העשור האחרון, נבנים או באזור נווה צדק
ורח' אלחנן, או בפארק צמרת, או מזרחית לאבן גבירול (למשל מגדלי אקירוב)
או ברמת אביב ג' או ליד מלון רמת אביב ז"ל או באזור שכונת בצרון (מגדלי סטנרל פארק [פרוייקט מגדלי ה"היי טק"]) או ליד הרכבת (מגדל הצעירים),
או בהדר יוסף וסביבותיה, או שכונת המשתלה, או נאות אפקה ושאר שכונות
הצפון והצפון המזרחי. ואה, כן, גם במזרח ת"א (למשל ברח' מח"ל, למשל
בדרך ההגנה).

ומשהו לגבי ניכור בעיר הזאת.
גרתי בעברי בצנטרום של הפיילה של העיר הזאת. באבן גבירול פינת ארלוזורוב.
בניין בן 5 קומות משלהי שנות ה-40 ראשית שנות ה-50.
לא הכרתי כמעט איש בבניין.
יש לי חבר טוב שגר שנתיים או שלוש ברח' שפינוזה או ברח' המקביל לו, הרמן כהן. בבניין קטן יותר בן 3 קומות. גם הוא לא הכיר את מרבית השכנים שלו.
אח"כ הוא עבר לגור בצפון הישן, רח' עובדיה מברטנורה. כנ"ל, לא מכירים את השכנים.

פעם תל אביב היתה משהו אחד, אח"כ היא נעשתה משהו אחר, ושוב התגלגלה למשהו אחר לגמרי, וכיום היא משהו אחר מהמשהו הקודם. וכך הלאה.

תל אביב בתחילתה היתה עיר מסורתית מאוד, אם לא דתית ממש, ציונית מאוד,
בלתי ליברלית למשעי. זה היה סוד קסמה בעיני הראשונים. אבל היא השתנתה
והפכה למשהו אחר, שמצידו הפך למשהו שאתה מתרפק עליו כעת, שמצידו הופך
למשהו שאתה מגנה וסולד ממנו, שמצידו יהפוך למשהו אחר.

אז השקפותיה של גב' זנדברג כבודן במקומן מונח, אבל אין שום גזירת גורל
שלתל אביב יהיה דווקא אופי מסוים ולא אופי אחר. אף אחד אינו רשאי להכתיב
לעיר דווקא את האופי הרצוי לו. הציבור אמר את דברו והנבחרים מנווטים את
העיר בנתיב שנראה להם נכון, וזה מה יש.

במרכז ת"א, בבניין ישן בן מעל ל-45 שנה, ללא מעלית וללא חניה דירת
2.5 חדרים (חדר אחד פחות, ובלי נוף לים וברח' מח"ל בקומה מעל 8 יש
כבר נוף לים) דירה עולה בין 1.7 מליון ש"ח ל-3 מליון ש"ח.

אי לא ראיתי שעשירים רוכשים דירות, וגרים בהם, בדרום מזרח ת"א. תהליך כזה אולי יחל אם לאורך זמן רב מאוד ישארו המחירים ברמה של בועה. כמו כן, אי אפשר להשוות בין מנהטן לתל אביב. האחת היא הבירה העסקית של העולם והשניה היא בסך הכל פרובינציה נידחת.

נו באמת, אל תשווה בין תל אביב לבין מנהטן.

העיר היא יצור חי ונושם.

עד לפני כ-20 שנה, במשך שנים רבות, תל אביב היתה עיר מתה שהצעירים נמלטו ממנה.

ה"מגניבוּת" של העיר היא חידוש של 2 העשורים האחרונים.

אז היתה תקופת ה"מגניבות" וייתכן שכעת היא מסתיימת או מצטמצמת.

לא אסון גדול. לא כולם חייבים להצטופף, כפי שהגדרת זאת, בין יהודה הלוי לשד' נורדאו ובין אבן גבירול לבין הים.

2. ירושלים היא לא דוגמא לשום דבר, ושום דבר אינו דומה לירושלים.
ירושלים היא לא "רק" עיר. ירושלים היא, בהגדרה, בירת העם היהודי, מרכזו
הרוחני של העם היהודי, המוקד ההיסטורי של העם היהודי, ליבו הפועם של העם
היהודי.

ודרך אגב, יש הבדל עצום בין שינויים בעיר בת מאות ואלפי שנים, לבין שינויים בצוציקית קטנה כמו תל אביב.

תל אביב היא עיר שאופיה נמצא בתהליכי עיצוב מחדש בלתי פוסקים כבר 100 שנה.

כשתל אביב תהפוך לאייקון דתי, תרבותי, לאומי, היסטורי, ארכיאולוגי וכו', יהודי וכלל אנושי, יהיה מקום להשוואה.

אני נגד ניתוק מהסביבה כאשר הסביבה עצמה היא נעימה.
כאשר יש בתי מגורים בסביבה, כאשר יש בסיבה חוף ים, כאשר בסביבה יש נחל
(נניח הירקון), כאשר בסביבה יש פארק (פארק הלאומי, פארק הירקון, פארק דרום וכו'), כאשר בסביבה יש שמורת טבע (כמו גבעת האירוסים בנתניה).

ואינני טוען חלילה שירגזי מחמד הוא שמאלן. הו, לא.

לא חניוקיות, אבל בהחלט רחוק מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד ועוד פעם מאוד מההוויה החילונית-ליברלית-סקסואלית של ימינו.

תל אביב בימיה הראשונים לא היתה דומה לבני ברק של ימינו, אבל אם שואלים
למי היא היתה קרובה יותר, ברור שהיא היתה יותר קרובה לבני ברק של ימינו
מאשר לתל אביב של ימינו.

תל אביב לא היתה אז מעוז של חניוקיות, אבל האווירה בה היתה יהודית-מסורתית, אם לא דתית ממש.

1. בודאי שהשינוי הזה לגיטימי, ולא סתם בחרתי בביטוי "אי נחת".
עם זאת גם המחאה כנגד השינוי הזה לגיטימית, בבחינת "לא אשתוק כי עירי שינתה את פניה".
אני דור שלישי בעיר, וילדיי דור רביעי בה, ואני תוהה לאיזו עיר הם יגדלו.

2. בניגוד לדברי מר יפרח, תל אביב מעולם לא היתה עיר שמרנית או מסורתית. היא מאז הקמתה אופיינה בחיי תרבות, ברחובות תוססים וברוח פתוחה. אלכסנדר פן שתה את בקבוק הקוניאק שלו בשלג הלבנון, אלתרמן ושלונסקי התווכחו בכסית, אבידן וויזלטיר התהלכו בדיזנגוף, אריק איינשטיין ניגב חומוס באבן גבירול, והאמן של מחר, מה יעשה? כושר בספא של המגדל?

3. פרדוקס: יחודה של העיר מושך אליה רבים; ההמונים יוצרים ביקוש; הביקוש יוצר מחיר יקר; היוקר מושך אליו עשירים; העשירים משנים את יחוד העיר.
לו אני הייתי ראש עיר בגוש דן, הייתי מנצל את ההזדמנות למשוך אליי את מאוכזבי תל-אביב - את אנשי התרבות, הסטודנטים, האמנים והחולמים אליי.
דומני ששלומי לחיאני מכה בברזל בעודו חם, והופך אט אט את בת ים לאלטרנטיבה תרבותית מעניינת.
עוד קצת תעוזה ותל אביב תהפוך לעיר שינה מבוססת ו-מ-ש-ע-מ-מ-ת.

כיום הטרנד הוא יותר לשבת באיזה באר שכונתי עד עלות הבוקר ולהקיא
את נשמתך בו.
ראה מה קורה באזור פלורנטין, באזור אלנבי, בכמה בארים בבן יהודה, בנמל ת"א, במתחם התחנה (המתחם הקסום בשכונת מנשיה) ובעוד כמה בארים הפזורים
בכל מני מקומות בעיר (נניח בלילנבלום ובאזור נחלת בנימין).

במתחם השוק הסיטונאי זה לא קרני לייזר. זהו אור רגיל של כמה עשרות
פרוז'קטורים המכוונים כלפי מעלה. הם גם לא מסנוורים איש, אלא אם כן
הוא מרחף במסוק מעל המגרש עצמו...

חיי תרבות? עדיין יש ויש הרבה. יש מלא תאטראות, יש מלא גלריות עם מצגות
למיניהן, חלקן אף עם תצוגות בוטות באנטי ציונות שלהן (ראה התצוגה
כנגד אביגדור ליברמן בגלריה של בית ברל ברח' דיזנגוף).
מרבית אולפני ההקלטות עדיין ממוקמים בת"א, מרבית הוצאות הספרים המשרדים
הראשיים שלהם הם בת"א, כמעט כל משרדי הפרסום וכן מקום מגוריהם של
חלק לא מבוטל מן המשוררים החדשים ואפילו חלק מן הסופרים הקנוניים.

אם בעבר, נניח החל משנת 63' ועד לתחילת שנות ה-2000, העשירים שנשארו
בת"א גרו בשכונות עבר הירקון, הרי שכיום הם דווקא חוזרים לגור דרומית
לירקון, דבר שרק מעלה את קרנה של מרכז העיר.
שוב, הדוגמא הכי מובהקת לכך היא שדרות רוטשילד, בעיקר החלק המערבי שלהן
החל מרח' בצלאל יפה ועד לרח' הרצל.

ומאז שנת 90' מחירי הנדל"ן בת"א היו יקרים יותר משאר ערי הארץ האחרות.
ככה שאין כל חדש תחת השמש כמאמר הסופר של הספר קהלת.

לא דומה בכלל למה שהתפתח ממנה לאחר מכן, ולמה שמייסדי העיר ראו בחזונם.

כמובן שזכות המחאה שמורה, וכמובן שאם העיר תהפוך למשעממת הצעירים יברחו ממנה.

זה לא יהיה סוף העולם. זה רק יאפשר גם לערים נוספות להפוך למוקדי תרבות תוססים - וזאת דווקא בשורה טובה מאוד לדעתי. יש חיים גם מחוץ לתל אביב
ואין שום סיבה שערים אחרות יישארו ערי שינה משעממות רק בגלל שתל אביב
גונבת את ההצגה לכולם.