מפלגת העבודה המשכתבת  

בלהט כתיבת ההיסטוריה מחדש, נשכחה ממפלגת העבודה תרומתו הרבה של בן-גוריון, ודומה שהמפלגה נוסדה ב-1995 – עת נרצח רבין

השלטון הקומוניסטי ברוסיה נהג להחליף באנציקלופדיה מידע על מנהיגים שהלכו לעולמם, כדי לשכתב את ההיסטוריה בהווה ולעתיד. מי שיאזין למנהיגי העבודה דהיום עלול לחשוב שהגיע בטעות למסדרונות הקרמלין. אהוד ברק הבליט בעבר בנאומיו שהוא "ממשיך דרכו של בן-גוריון". אבישי ברוורמן הלוטש עיניים לכיסאו של ברק, התגאה כל השנים שבהיותו איש הנגב, הוא "ממשיך דרכו של בן- גוריון". כנראה שהאופנה הוחלפה במפלגה, שכן השניים מתגאים באחרונה כי הם ולא אחר – ממשיכי דרכו של יצחק רבין דווקא.

ח"כ עינת וילף שהציעה לפני חודשים לשים בחזית את תמונתו של מייסד המפלגה ומקים המדינה, נפלה קורבן לספין תקשורתי של אחד מעמיתיה למפלגה, כדי שייראה כאילו התזמון להצעתה היה יום הזיכרון לרבין. חבורת צבועים מהעבודה השתלחה בה בגסות ובסקסיזם, שכן היא כנראה לא תפסה שב"קרמלין" הוחלט כי מפלגת העבודה נוסדה בשנת 1995.

בדו-שיח רדיופוני עם בייגה שוחט, שר האוצר לשעבר וחתנו של ראש הממשלה המנוח, לוי אשכול ז"ל, הסברתי כי האמונים על הזיכרון של רבין חוצים את העם לשניים: למאשימים ולאשמים. "מה אתה אומר?" התרעם עלי בייגה. "והרי בן-גוריון פיצל את העם כשקביל את החלטת החלוקה של האו"ם". "זאת ועוד", פסק בייגה בלהט. "בן-גוריון נאבק במפא"י ואף גורש מהמפלגה".

בלהט השכתוב, נשתכחה כנראה מזיכרונו העובדה שהמאבק במפא"י ניטש בין בן-גוריון לבין אשכול חותנו, על דמות הדמוקרטיה בישראל. בן-גוריון תבע שהמחלוקת בין פנחס לבון לבנימין ג'יבלי בעניין האחריות ל"עסק הביש" תוכרע בבית המשפט, המקום בו נדונות מחלוקות. חותנו של בייגה העדיף שהעניין ייסגר במפלגה וקבע ששבעה שרי ממשלה יקבלו החלטה שיפוטית. עד כאן הפרדת הרשויות במדינת ישראל, עיין ערך בולשביזם.
מורשת הצניעות מול מורשת הפאר
בן-גוריון הוריש למדינת ישראל את ביתו ואת התמלוגים מאין ספור הספרים שכתב. הבית הצנוע בתל אביב מתקשה להכיל את המבקרים הרבים. מופע אור קולי ובניין במימדי ענק מגלומניים נועדו להכיל את "אוצרות הרוח" שהשאיר אחריו רבין. זה ההבדל הקטן.

מוטל בן פייסי החזן, אחד הגיבורים הספרותיים של שלום עליכם, הצהיר עם מות אביו: "אשרי יתום הנני". בהגיונו המוזר של מוטל, היתמות מביאה עימה "צ'ופרים" - חלק בלתי נפרד מהסטטוס החדש והעצוב.

דליה רבין טענה בראיון ב"על השרון": "אהוד ברק לא הבטיח לי כלום – אז אני שוקלת לעבור למפלגת המרכז". האמנם מגיע לה משהו בגלל היותה בתו של רבין, או בגלל כישוריה המפליגים? לימים נבחרה דליה רבין לסגנית שר הביטחון,
כנראה מסיבות גנטיות, שכן הגברת רבין סיפרה שניסיונה הצבאי הסתכם כמזכירה בסיירת מטכ"ל.

ביום הולדתה ה-60 של דליה רבין, ערך לה יח"צן מקושר ערב קולוסלי, בהשתתפות בני אצולת הממון ובכיכובו של נשיא המדינה. זאת כנראה מורשת אביה של דליה. בהשוואה אליה, כשמלאו לי 70 חגגתי רק בחברת בני המשפחה. אם כבר מדברים על מורשת – אני למדתי בבית סבא מהי צניעות אמת.

בדו-שיח הרדיופוני האשים אותי בייגה שוחט כי אני פוגע בזכרו של "האיש הקדוש" רבין. אני יודע שכדוגמת ח"כ ד"ר עינת וילף, אואשם בהצדקת הרצח המתועב של ראש ממשלת ישראל. אך צר לי, אינני חולק עם ברק, ברוורמן ובן-סימון את הפולחן הבולשביקי, שהם מנהלים במפלגתם המרוסקת ומעוררת הרחמים.

הכותב הוא נכדו של ראש הממשלה הראשון, דוד בן-גוריון

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/172/889.html?hp=1&loc=32&tmp=9386