כמה חיילות צריך תת-אלוף?  

וגם איך הפעיל צה"ל נוהל חניבעל נגד לוקר והפך שני אלופים במילואים, שני פרופסורים, ניצבת בדימוס, מנכ"ל לשעבר של חברת ענק ושני מנהלים לשעבר בגופים פיננסיים גדולים לאויבי ישראל?

במערכת TheMarker יש מסורת של השתלמויות העשרה בימי חמישי. לפני כמה שבועות התארח אצלנו קצין צה"ל בדרגת תת־אלוף. הנהג חיכה במיניוואן בחוץ, ולאולם ההרצאות נכנסו עם הקצין שלוש קצינות וחיילת אחת. התפקיד של הקצינות במהלך ההרצאה היה כזה: אחת מהן החזיקה את הטלפון של הקצין, השנייה העבירה את השקפים במצגת והשלישית מזגה לו מים מהבקבוק בכל עת שהכוס התרוקנה. החיילת נותרה באותן שעתיים ללא תפקיד מבצעי.

שבוע לאחר הקצין, הגיע לאותו חדר הרצאות מנהל רשות החברות הממשלתיות, אורי יוגב, שאחראי על 79 חברות, חלקן מהגדולות המורכבות והחשובות במשק. יחד הן מעסיקות 60 אלף עובדים, שווי נכסיהן הוא כ–178 מיליארד שקל והכנסותיהן מסתכמות ב–67 מיליארד שקל בשנה. יוגב הגיע בלי נהג ועם עוזר אחד, שלא העביר שקפים ולא מזג מים, רק סייע פה ושם כשהיה צריך להיזכר בנתון מספרי כלשהו.

ייתכן שתמונה דומה לזו היתה בראשם של מי שכתבו את דו"ח לוקר, ונהפכו ביומיים האחרונים לאויבי ישראל, כאילו שהם כתבו בעצם את דו"ח גולדסטון. שני אלופים במילואים, שני פרופסורים, ניצבת בדימוס, מנכ"ל לשעבר של חברת ענק ושני מנהלים לשעבר בגופים פיננסיים גדולים.

מי הפך אותם לאויבים? קצינים בכירים בצה"ל, שאמרו בשתי הזדמנויות לפחות (אחת מהן פומבית, על ידי דובר צה"ל), שהדו"ח שהם הוציאו תחת ידיהם הוא "ירייה בין העיניים לצה"ל". ולירות בין העיניים זה אפילו יותר חמור מאשר ה"ירי בתוך הנגמ"ש" המפורסם, השמור לחברים מאותו מחנה.

הציטוט הזה נהפך אתמול גם לכותרת הראשית של "ישראל היום", הביטאון של ראש הממשלה בנימין נתניהו. נתניהו הוא שהקים את הוועדה, גייס את מי שהיה מזכירו הצבאי והוא גם אחיו של מנכ"ל משרדו הפורש (הראל לוקר) והעניק לה מנדט עצום. ובכל זאת העיתון שלו התגייס לסיכול ממוקד של הדו"ח. וזה רק הדבר השני החשוד אצל נתניהו. הראשון הוא שהוא נמנע עד כה מהתייחסות פומבית לדו"ח, והשאיר את לוקר לבד במערכה.

שר האוצר, משה כחלון, הגיב אתמול רק בכתב ובאופן חלש ומאכזב. וזה לא שמשהו הפתיע אותם. שבועיים היו לשר האוצר ולראש הממשלה ללמוד את הדו"ח ולהכין את הודעתם ליום הפרסום. אבל במקום להגיב, הם השאירו את כל הבמה להרעשה הארטילרית של צה"ל ומשרד הביטחון. ושטח הפקר ישר קורא לכוח כיבוש.

למה בכלל הדו"ח לא פורסם עד אתמול אחרי הצהריים? כדי לתת לצה"ל לנצח. ראש הממשלה נכנע ללחץ של צה"ל, ודחה את הפרסום בשבועיים, מה שאיפשר לצה"ל לפתוח במלחמה מוקדם. בשלב ראשון יצאה איגרת של הרמטכ"ל לאנשי הקבע שפורסמה בתקשורת עוד לפני שנשלחה אליהם. בהמשך, יממה לפני הפרסום הרשמי, יצאו אתרי האינטרנט הגדולים עם כותרות ראשיות על "רפורמת איזנקוט" (תוכנית רב־שנתית בשם "גדעון", שכוללת גם היא קיצוצים).

אתמול היו העיתונים עמוסים בכותרות וציטוטים נגד לוקר והדו"ח שלו. כמעט כל הפרשנים כתבו שהדו"ח ייזרק לפח, שהוא הזוי ושהוא מתאים אולי לשווייץ או "לבתי הקפה של רוטשילד".

ההתנצלות נותרה בחלל החדר

משר הביטחון משה יעלון, השר השני שממוען לכתב המינוי (הראשון הוא שר האוצר לשעבר יאיר לפיד), כמובן אין לצפות שייתן גיבוי ללוקר. ואתמול הוא באמת הזדרז לצאת בכל הכוח נגדו — ואמר שמדובר בדו"ח שטחי, מנותק ולא מאוזן. חייבים להשאיר את הטובים בצבא, ותנאי השכר והפנסיה זה מה שמשאיר אותם, אמר יעלון, כמו גם בכירים אחרים בצבא, ביומיים האחרונים.

האם ניסו פעם עוד דרכים? האם נבדק מחקרית שההבטחה לפרישה מוקדמת עם טונות כסף זה באמת מה שמשאיר את הצעירים? כיצד מצליחים ארגונים שלא נותנים כאלה תנאים מופרכים להשאיר את הטובים אצלם? לצה"ל אין תשובה לשאלות אלה.

הקרב שמנהל צה"ל בלוקר ביומיים האחרונים כלל כמה וכמה תדרוכים לכתבים ולעורכים על ידי קצינים ברמות הבכירות ביותר. תדרוכים שלדברי צה"ל "בכלל תוכננו מראש" כדי להציג את התכנית הרב־שנתית (תר"ש גדעון). רק במקרה הם נפלו על אותו היום של לוקר ("לא רצינו לקחת לו את הבמה", אמרו אתמול). זו כמובן אינה האמת, שכן ההזמנות לתקשורת יצאו מהיום למחר, ואפילו מהיום להיום.

באחד התדרוכים התנצל קצין בכיר על התבטאות ה"ירייה בין העיניים": "אני מתנצל, לא רציתי לפגוע ביוחנן, הוא חבר". כשנשאל הקצין אם אפשר לפרסם את ההתנצלות בתקשורת, אמרה הקצינה שישבה לידו שמדובר בתדרוך שהוא "רקע עמוק", ולכן אין לפרסם. ההתנצלות נותרה בחלל החדר.

אז לוקר הוא אולי חבר, אבל מיד אחרי ההתנצלות הוא חטף עוד עקיצה מהבכיר, שהדגיש שלוקר מעולם לא ישב בחדר קבלת ההחלטות של המטכ"ל. בנוסף, שהוא כמעט נמנע מלהמליץ על תיקון בהתנהלות חיל האוויר (לוקר הוא יוצא חיל האוויר).

עוד נקרא עקיצות מסוג זה, וגם על השעות המעטות מדי שהקדיש לוקר לדיונים כבדים. וכן גם טענות ענייניות, כמו למשל שלצה"ל יש חוות דעת משפטיות שטוענות שאין סיכוי שיישום הדו"ח יעבור, בגלל האפליה המובנית שבו, ושבכלל מדובר בהימור על חייהם של תושבי ישראל. אין ספק, צה"ל הולך להילחם בכל הכלים בדו"ח הזה, כמעט כמו בנוהל חניבעל, שהופעל בצוק איתן.

האם הדו"ח באמת ייזרק לפח?

אחד הפרשנים כתב אתמול שוועדת לוקר סירבה להיפגש עם הרמטכ"ל מאז שמונה. הסיפור האמיתי קצת שונה. איזנקוט הופיע בפני הוועדה כשהיה סגן רמטכ"ל יותר מפעם אחת. גם הרמטכ"ל דאז בני גנץ הופיע בפניה, וגם מנכ"ל משרד הביטחון, דן הראל, שר הביטחון יעלון וכן אלופי צה"ל. לוקר נפגש בפגישות של אחד על אחד עם איזנקוט שלוש או ארבע פעמים.

כשהדו"ח הושלם התקשרו מהוועדה לקבוע עם איזנקוט מועד להצגת הדו"ח, אך כשהוא הבין שלא מדובר בטיוטה שעדיין אפשר להשפיע עליה — הוא החליט לוותר על פגישה. כן כן, צה"ל רגיל קצת יותר שהוא מכתיב מדיניות, וקצת פחות מורגל בהתנהלות דמוקרטית שבה יש מי שקובע ויש מי שמבצע. "לא התייעצו אתנו כשכתבו את הדו"ח", התלוננו אתמול במטכ"ל. היה מי שהזכיר את ההמלצה היהודית הוותיקה — אתה לא מתייעץ עם קרפיונים איך לערוך את שולחן ליל הסדר.

האם הדו"ח באמת יילך לפח כמו שכתבו כמעט כל הפרשנים הביטחוניים? השרים נפתלי בנט וזאב אלקין כבר נתנו אתמול גיבוי חשוב ללוקר, כשאמרו שיתמכו בהמלצות כי הן לטובת מדינת ישראל. השר אבי גבאי נכנס ראש בראש ביעלון, כשכתב: "תגובה מזעזעת של שר הביטחון. אם היו משקיעים בשיפור והתייעלות חצי מהאנרגיה שמשקיעים בגיוס משאבים, לא היינו נדרשים לוועדות". אבל זה לא מספיק. רק כחלון ונתניהו יחד יכולים להעביר את הדו"ח הזה.

בכל מקרה, צה"ל של השנים הקרובות יעבור התייעלות. איזנקוט מודע היטב לביקורת הציבורית על צה"ל. הוא כבר חתך הוצאות על הופעות ("אצלי לא ישלמו שקל לזמר") ומסיבות פרידה ("רק על הדשא עם להקה צבאית"). אתמול התקבלה תשובה על שאלה חשובה: הרמטכ"ל ראה את הסרט "אפס ביחסי אנוש". ולכן מן הסתם בתוך תוכו הוא כבר מודע לזלזול הנוראי שקיים בצה"ל בכספי ציבור.