תחת אש: גל הירש הוא אדם ערכי ומוכשר אך מצולק, פגוע ורגיש - אבי בניהו  

1. באחד מלילות חומת מגן צלצל הטלפון על שולחני בלשכת מפקד גלי צה"ל.

"שלום, מדבר גל הירש, קצין האג"מ של הפיקוד. יש לי משהו לומר לך". "כן, בשמחה", השבתי. "אתה ודאי יודע שאני מנהל כעת מלחמה. אתה גם יודע שיש לי הרוגים ופצועים ושבלילות אני אצל משפחות שכולות". "כן, אני יודע", השבתי, "אני מחזק את ידיכם ומתפלל לשלומכם". והוא המשיך: "אתה יודע עוד, בניהו, שגלי צה"ל נושאת את שמו של צה"ל ואתה יודע שלפעמים אתם מראיינים גם פלסטינים, ואני יכול לומר לך שחלק מהחיילים ומהמפקדים שלי חושבים שכאשר הם מסתערים - גלי צה"ל משולה למי שיורה להם בגב".

המשיכו לעקוב בעמוד הפייסבוק שלנו

חשבתי כיצד עלי להסביר לו איך תקשורת במלחמה פועלת ואיך מנהלים גם שיח ציבורי אחראי תחת אש, אבל הירש לא נתן לי והוסיף מיד: "בניהו, התקשרתי לומר לך שלא הייתי רוצה להיות מזוהה כקצין בצה"ל עם תחנה שהיא לא בדיוק כזאת. זה לא פשוט - אבל הכרחי", סיכם, ונפרדנו.

חודשים רבים לאחר מכן, בשבוע השני או השלישי במלחמת לבנון השנייה, קיבלתי שוב טלפון מהירש. הפעם הוא היה מפקד עוצבת הגליל. הוא ביקש להגיע לבניין גלי צה"ל ביפו כדי להיפגש עם הכתבים ועם השדרים הבכירים, ולהעמיד אותם על טעותם באשר לנסיבות פרוץ המלחמה. הוא לא היה יכול לשאת את ההקשר המיידי בין חטיפתם של רגב וגולדווסר למלחמה, לדרך ניהולה ולתוצאותיה. הצעתי לו להמשיך לנהל את הלחימה ולבוא אלינו אחריה. "אל תשקיע בעיתונות כעת - תשקיע בניסיון להכריע", הצעתי.

אני מספר את הדברים הללו כדי להאיר את אישיותו המורכבת של הלוחם והמפקד גל הירש ואת מורכבות ניסוחיו, דרך חשיבתו ושפתו הלא תמיד ברורה. הוא מדבר "צנחנית" של "נסיכים" בוגרי מכללות בארה"ב, לשון הפוכה מזו של רפול, אריק, משה לוי, יצחק מרדכי ושאול מופז. אינני יודע אם מינויו למפכ"ל יאושר או לא ואם יצליח בתפקידו, אך אני כן מעריך את הניסיון לחשוב מחוץ לקופסה, לדלג על דור, להביא מישהו מבחוץ בעל ראייה אחרת, בעל כושר מנהיגות, בעל ניסיון, ובעיקר אחד שמונע על ידי רצון לתקן, להוכיח ולהראות לכולם שטעו.

לפחות למען הצדק ההיסטורי צריך לומר: הירש מעולם לא הוכרז כ"נכשל" במלחמת לבנון ומעולם לא הודח מצה"ל. על פועלו במלחמה הוא דווקא זכה לשבחים, וגם בתחקירים אחריה בלט לחיוב מקרב ארבעת מפקדי האוגדות שלקחו חלק בלחימה. שר הביטחון והרמטכ"ל דאז ייעדו את הירש לתפקיד מטה בכיר כראש החטיבה לתכנון אסטרטגי באגף התכנון. זה היה תפקיד תפור למידותיו, אך הוא בחר להתפטר מצה"ל לאחר פרסום דוח חריף שכתב האלוף (מיל') דורון אלמוג, שעסק נקודתית באירוע חטיפתם של רגב וגולדווסר ושקבע שהירש והמח"ט הגזרתי כשלו.

לא שוחחתי עם הירש על האירוע ההוא, אך ברור לי שהוא בחר לפרוש על רקע ההתקפות הקשות עליו בתקשורת ועל היעדר גיבוי מלא ממפקדיו. הוא לא הבין שבמלחמה ההיא, במטה הכללי ההוא, אף אחד לא גיבה אף אחד, מלמעלה ועד למטה. כמו האלוף גורודיש שאחרי פרסום דוח אגרנט הלך ליערות אפריקה, הירש פנה לעסקים בגיאורגיה ובמדינות אחרות. סוג של גלות. למרות החוויה השלילית שעבר ואף שידע להעריך את הכותרות ואת הסערות, הוא נענה לקריאה לבוא ולהיות מפכ"ל.

בסופו של דבר מדובר באדם ערכי, חכם, מוכשר ועתיר זכויות, אבל גם מצולק, פגוע ורגיש מאוד. אם מינויו כמפכ"ל יאושר הוא יצטרך מצד אחד לחזק את אמון הציבור במשטרה, לבסס סגל פיקוד בכיר כמעט חדש ולפתח במקביל עור של פיל וחסינות מביקורת פוליטית, תקשורתית וציבורית שבוודאי תהיה מנת חלקו. זרקור מיוחד יופנה כעת ולאורך כל הדרך לממשק בין המפכ"ל המיועד לראש הממשלה. אינני יודע אם אכן שקל נתניהו למנות את הירש כמזכירו הצבאי ואם מינויו למפכ"ל הוא רעיון של נתניהו או פרי דיאלוג עם השר ארדן, אבל אני כן יודע שמהר מאוד יבין הירש שעם העובי של זכוכית המגדלת שתונח מעל ראשו - יהיה קושי לעשות הנחות למאן דהו.
............

http://www.maariv.co.il/journalists/Article-495357