שלי יחימוביץ׳ בפוסט: הי זאת שלי, קשה לברך היום בחג שמח. אני אהיה מאוד פוליטית  

הקריאה המשונה של ממלא מקום ראש הממשלה ישראל כץ לאופוזיציה "להתלכד כדי לאפשר חיים בטוחים לישראלים" יוצרת מצג שווא שקרי ומסית כאילו "השמאל" – אותה ישות דמונית שאשמה בכל – אחראי למצב באיזשהו אופן מסתורי, ואם רק "נתלכד" הכל יהיה בסדר.

"אסמול", ולא ממשלת ימין עיוורת וחסרת אונים שמאבדת שליטה בכל הזירות הבטחוניות, המדיניות והבינלאומיות.

ההטפות "להפגין אחדות" "בעת הזאת" "לא לעשות "הון פוליטי" מדמם של הנרצחים, הן ציניות ואכזריות. כי האמת צריכה להאמר: ח"כים מהמרכז ומהשמאל נוהגים בזהירות, ברגישות ובאחריות, אולי מוגזמות, לעומת ההסתה חסרת המעצורים שנתניהו עצמו נהג בה בכל פיגוע ובכל התחממות בטחונית, כשלא היה ראש ממשלה.

צילומים שלו על רקע פיגועים/ירי מהדרום/הפגנות נגד הממשלה כשהוא נותן את הסאונד בייט האלים, הכוחני, המסית והיהיר התורן נגד הממשלה – כל ממשלה שהיא לא שלו – מאכלסים ארכיונים שלמים.

אני יודעת שחלקכם מתקשים לזכור את זה. ואתם יודעים למה?
פשוט כי עבר הרבה זמן. כי המון זמן הוא ראש ממשלה. האחראי. האיש עם המפתחות. השליט. המחליט. הקובע. בנימין-חזק-מול-החמס-נתניהו (תרצו: בנימין- כשאני רוצה משהו אני משיג אותו- נתניהו) ראש ממשלה ברציפות זו השנה השביעית.

איפה היית ומה עשית ביבי? את חזון ההיפרדות שלנו לשתי מדינות אתה דוחה בבוז (סלח לי, לא סופרת את המשפט שהפטרת כלאחר יד בנאום באום. לא מאמינה.) אז תציג מתווה מדיני משלך. לא של מפלגת העבודה.

איפה הוא, המתווה המדיני שלך? הימני, לא השמאלני? איזה עתיד אתה צופה לנו? יש לנו כוחות בטחון מיומנים להפליא, צבא חזק ומשובח, שוטרים אמיצי לב, אבל אתה, כמדינאי, לא הם, מה החזון שלך?

ולא, אני לא מתכוונת לדרישות הדמגוגיות של בנט ושקד "להפסיק את קשירת ידי החיילים", הדהוד ריק של "תנו לצהל לנצח/לכסח", כאילו מישהו מגביל את פעילות כוחות הבטחון, וכאילו הדבר היחיד שמפריד כבר שלושה עשורים בינינו לבין בטחון המדינה אלה הוראות פתיחה באש, או ענישה חמורה יותר למיידי אבנים. קשקוש.

תגובות נפוצות למדי לסטטוס הקודם שלי כאן, מאמש, הייתה האשמת "אסמול" בגל הטרור. זו תגובה אוטומטית, אפיינית, ששרי הממשלה הזאת מלבים ומתחזקים בכוונת זדון.
עבר זמנה, בטל קורבנה.

כי נתניהו ראש ממשלה קדנציה שלישית. הבית היהודי, המפלגה הכי ימנית במפה הפוליטית, היא שותפתו הקואליציונית כבר קדנציה שניה. המפלגה הכי יונית בממשלה היא כולנו, וגם היא ימנית.

ממשלת ימין – ימין. היישר מהמאוויים הפוליטיים הכי פנטסטיים שאנשי ימין יכלו לדמיין. בלי אף שמאלני, מה שמאלני, בלי אף פוליטיקאי מהמרכז שיפריע.

22 (עשרים ושתיים!) שנים עברו מאז הסכמי אוסלו. כמה אפשר לחיות על אדי השנאה כשהמלה "אוסלו" מותזת מהפה.
עשרים ושתיים שנים. אם אנחנו עוסקים בנוסטלגיה, למה להיות סלקטיביים. לכו עוד אחורה. להקמת המדינה. לנצחונות במלחמות.

ואם כבר אוסלו. ממשלת הימין היא זו שנלחמת לשמר אותם בשלב הביניים שבו הם נתקעו, פוחדת פחד מוות מביטולם, מהכאוס שישתרר ברשות אם ההסכמות אתה יתאיידו ותתחיל שם מלחמת שבטים פונדמנטליסטיים.
ממשלת ימין "אתם נתתם להם רובים" היא זו שפוחדת פחד מוות לקחת את הרובים מידי שוטרי הרשות, כי היא יודעת היטב איזה מרחץ דמים יהיה בלעדיהם.

תתקדמו. אתם בשלטון. עם השלטון, אני מזכירה, באה האחריות לביצוע. ביצוע שיש בו תוכנית, אסטרטגיה, חזון. שיש בו נסיון לייצר מציאות מדינית ובטחונית חדשה. לא רק להיות שק החבטות של המציאות. לא רק כיבוי שרפות.
עכשיו הבמה שלך אדוני ראש הממשלה בנימין נתניהו. כבר הרבה זמן. תראה לנו מה אתה יודע לעשות.