מי מאמין לאולמרט?  

מי הסרבן?

עקיבא אלדר

העיתון הנפוץ במדינה הפיץ באחרונה את גרסתו המלאה של אהוד אולמרט לאפילוג של המשא ומתן שניהל עם מחמוד עבאס. לפי הגרסה הזאת, ב-16 בספטמבר 2008 אולמרט הניח לפני עבאס את עסקת חייו, ואילו הפלסטיני, כמו פלסטיני, לא החמיץ הזדמנות להחמיץ הזדמנות.

עבאס סירב למלא את מצוות אולמרט ו"לקחת את העט ולחתום". תחת זאת, כך לפי אולמרט, הם סיכמו שיועציהם, סאיב עריקאת ושלום תורג'מן, ייפגשו למחרת עם המומחים כדי לסגור עניין. לדבריו, עריקאת התקשר למחרת לתורג'מן ואמר לו שאבו מאזן שכח שהם צריכים להיות באותו יום בעמאן, וביקש לדחות את הפגישה בשבוע. "מאז לא נפגשתי עם אבו מאזן", מסכם אולמרט, "המפה נשארה אצלי". הרי לכם מהדורה חדשה של אין פרטנר.

לעבאס יש גרסה שונה לחלוטין לפרק הסיום. ב-14 בנובמבר 2010 הוא אירח משלחת של המכון וושינגטון למדיניות במזרח התיכון. דבריו הוקלטו ותועדו. "אספר לכם סיפור, ואתם מוזמנים לבחון אותו", פתח עבאס. "בסוף 2008 ביקרתי אצל הנשיא בוש. באותם ימים ניסינו להגיע להסכמה על הכל, מאחר שהנשיא התכונן לעזוב את הבית הלבן. הוא שאל אותי: ?האם אתה מוכן לשלוח משלחת לוושינגטון ב-2 או ב-3 בינואר, כדי לגשר על הפערים בנושא הטריטוריאלי? אמרתי ?כן', מאחר שהיינו מאוד קרובים".

"למרות המלחמה בעזה שנפתחה ב-27 בדצמבר, הוריתי לחברי לצאת לוושינגטון", המשיך עבאס. "הם התקשרו לתורג'מן. הפצרנו בו, ?בבקשה, אנחנו נוסעים לוושינגטון כדי לדבר על הגבולות ולגשר על הפערים בינינו'. הוא אמר שאינו יכול (לבוא) בגלל שיש מלחמה". עבאס העיר שאם לצד כלשהו היתה צריך להיות בעיה להיפגש בעיצומה של המלחמה בעזה, היה זה דווקא הצד הפלסטיני. אף על פי כן, אמר, הישראלים סירבו לבוא וההזדמנות הוחמצה.