ערכתי לאחרונה בתאריך 26.01.16 בשעה 16:32 בברכה, asd
סליחה שלומית.
סליחה שאנחנו חלשים.
אנחנו חלשים מדי מכדי להילחם באמת. אנחנו לא נלחמים גם היום לנוכח הדם השפוך, אנחנו לא נלחמים בכלום.
אנחנו בורחים מכל מאבק עד שהוא דוחק אותנו לפינה וכבר אין ברירה.
לא באמת נלחמנו נגד הרקטות והמנהרות עד שהגיעו מים עד נפש, לא חיפינו על כניסת גולני לסג'עיה עד שאיבדנו 13 בנים, לא פעלנו נגד המנהרות עד שהמחבלים צצו אצלנו בבית.
סליחה שהיינו חלשים מכדי למנוע את הקמת רשות הטרור שמיומה הראשון שימשה כבית חרושת לטרור והסתה, וכבר עלתה לנו באלפי זוגות עיניים עם אותו המבט שלך. סליחה שאנחנו לא מחסלים אותה עכשיו, מיד, אנחנו פשוט חלשים מדי.סליחה שאנחנו לא עושים כלום נגד גל הטרור שגבה גם את חייך, כי אנחנו בורחים ממאבק, כל מאבק, עד שמגיעים מים עד נפש, וגם לאחר מכן.
גם לאחר הרצח שלך נאמר מילים מרגשות אבל נעבור לסדר היום, כמו שאנו רגילים כבר 2000 שנה.
סליחה שאנחנו עוד לא קולטים שאנחנו מדינה עצמאית חזקה, סליחה שלא נפטרנו מהמנטליות של קהילה גלותית, סליחה שאין לנו מנהיגות אלא ועד קהילה.
סליחה שאנחנו לא כועסים מספיק על ועד הקהילה כדי לגרום לו לקום מהכסא ולהפוך את השולחן.
סליחה שאנחנו לא יכולים להסתכל לך לעיניים כשאנחנו מבקשים סליחה.
שלומית קריגמן הי"ד
גירסת הדפסה
סגן המנהל
מפקח
עיתונאי מקוון
צל"ש
