שאלה על הרשות השופטת לעומת המבצעת או המחוקקת  

ב. בחוקה האמקריקאית אין סעיף מפורש של בטלות חוקים. זה נקבע בפסק דין של בית המשפט העליון שם (Marbury v. Madison) - כי זה נובע מעצם מהות "החוקה" (או חוק היסוד) - שאחרת, מה היא נבדלת מכל חוק אחר?

ג. ברק הציע לקבוע במפורש את סמכות בית המשפט לבטל חוקים - תוך מתן אפשרות לכנסת לשוב ולחוקק חוק שבוטל, בתנאים שיקבעו. לא ברור לי עד היום למה עמדתו לא התקבלה.

יו"ר וועדת חוקה חוק ומשפט (ח"כ לין) אמר שאין כאן סמכות לבטל חוקים: "אנחנו לא מעבירים את המשקל לבית המשפט העליון. אנחנו לא עושים כפי שהוצע בחוק היסוד: החקיקה או בחוק-יסוד: זכויות האדם, שהוגשו בזמנם. אין מוקם בית משפט לחוקה, ואין מוקם בית משפט שמקבל כוח לבטל חוקים"

שר המשפטים (דן מרידור) אמר דברים הפוכים: "גם סמכותה של הכנסת לחוקק אינה בלתי מוגבלת, מפני שבכל משטר דמוקרטי יש גבול למה שמותר לרוב לעשות", ובתגובה לטענה שאחד מחברי הכנסת העלה, כי הכפפת הכנסת לבית-המשפט העליון אינה דמוקרטיה אלא ״אוזורפציה״ של סמכויות, הוא השיב: "מי שמבין שדמוקרטיה, לפני בחירות ולפני שלטון הרוב היא דאגה לאותן זכויות שגם הרוב לא יוכל ליטול מהיחיד ושהיא צריכה לאזן את הכוח של הרוב על־ידי משטר של איזונים ובלמים, רק הוא מבין שאנחנו עוסקים בחוק שמחוק ומאשש את הדמוקרטיה בישראל ומאשש את האיזון בין הרשויות".

כמה ימים אחרי שהחוק התקבל, דן מרידור הוסיף: "נראה, אפוא, כי המאבק, המתנהל שנים רבות לחקיקת זכויות האדם, לא רק כנגד רשויות המינהל אלא אף כ נגד הרשות המחוקקת - במטרה שאף היא תוגבל ותוכפף לזכויות אלה - נשא פירות, שיש לברך עליהם".

הנה, בפישוט מסוים, דוגמא שלומדים בשנה א' במשפטים (מקרה אמיתי): אשה הגיעה למלון, כתבה על דף נייר מה היא רוצה שיעשה ברכושה, והתאבדה. המוטב על פי אותו דף ביקש לקיים את הוראותיה בגדר צוואה. אחר (הזוכה ברכוש לולא הציווי שבדף) התנגד וטען שהמסמך איננו צוואה, כי חוק הירושה קובע שצוואה מסוג זה "תישא תאריך כתוב בידו ותיחתם בידו" - וכאן לא היה לא תאריך ולא חתימה. לכך המוטב השיב, שהחוק מאפשר לתקן "פגם" בצוואה, וביקש שיתייחסו ל"חסר" בתאריך וחתימה כאל "פגם" הניתן לתיקון.
בית המשפט, בדעת רוב, קבע כי פרשנות החוק היא, ש"חסר" איננו "פגם" שניתן לתיקון, ולכן לא היה בידו לעזור למוטב. אין תאריך וחתימה - המסמך איננו צוואה.
בכך הסתיים אותו מקרה, אך המחוקק שסבר כי פירוש זה אינו ראוי, תיקן את חוק הירושה וקבע, כי סמכות בית המשפט לתקן "פגם" חלה גם על "העדר פרט" בצוואה - אם "מרכיבי היסוד בצוואה" מתקיימים (ופירט גם מהם מרכיבי יסוד אלה).