''נתניהו לא חייב הסברים''  

לא רק דיין. גם המתנות שקיבלו ראשי ממשלה משך שנים ארוכות לא הגיעו לחקירת המשטרה. בפעם הראשונה בה החליטה התקשורת לבדוק את השמירה על חוק המתנות בכול הקשור לראשי ממשלה הייתה בהקשרו של נתניהו. שבעה עשר ארגזי מתנות, לא פחות, קיבל נתניהו והן הועברו, בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל, למחסני המדינה. כמה מתנות קיבלו קודמיו של נתניהו? היכן מתנות אלו? מדוע לא הועברו לידי המדינה? על השאלות הללו התקשורת מעולם לא בקשה מענה.

היועץ המשפטי לממשלה דאז, אליקים רובינשטיין, המשמש היום שופט בבית המשפט העליון, לא דיבר אז על חסינותו של נתניהו בהקשר המתנות אך קבע שהביקורת שניתן להעביר על נתניהו לא יכולה להתקיים במישור הפלילי ויש להשאיר אותה למישור הציבורי. רובינשטיין הקריא את הדברים אל מול המצלמות למען הציבור ויישם בכך למעשה את חוק החסינות. אכן, מי שמקבל מתנות ממהלך תפקידו הציבורי חייב להשאירן ברשות הציבור ובסיום תפקידו לא לקחתם עימו - כפי שבפועל היה עם נתניהו.

שר אחד ושני ראשי ממשלה בישראל קיבלו מאות אלפי דולרים פרס נובל לשלום. גם מנחם בגין, גם יצחק רבין, גם שמעון פרס מעולם לא העבירו את הכסף לקופת המדינה גם לאחר שסיימו את תפקידם. גם אם איש מהם לא שלשל את כספי הפרס לכיסו הרי שעצם קבלת הפרס והשימוש בכסף מצידו של המקבל הם מעשים שאינם עולים בקנה אחד עם הוראות החוק. ההסבר היחיד שנוכל לתת לעובדה שדברים אלו לא הגיעו לאכיפה ואפילו לא לדיון ציבורי קשור לעובדה שברור לכולנו שאין כול עניין לציבור למנוע פרס נובל ממנהיג שזכה בו ונורמה זו עולה בקנה אחד עם הוראות החוק המעניק חסינות לחברי כנסת ושרים, חסינות ממעשים שהם עושים כחלק ממילוי תפקידם, חסינות המותירה את שיקול הדעת לציבור.

מי שיטען שבתי מלון בהם שוהים נבחרי ציבור לא יכול שיכנסו לגדר החסינות השמורה לנבחרי הציבור עשוי להגיע לפרשנות בעייתית ביותר. האם סעודות יוקרתיות בוושינגטון עם בכירי הממשל לא נופלות בקטגוריה הזו? האם אירוח במלון יוקרתי בלונדון או פריז מטעם ממשלה זרה זה ייחשב עבירה חמורה? מנגד, האם נוכל להמשיך אנו, כמדינה, לממן לראשי מדינות זרים שהות יקרה במלונות פאר בישראל בבואם לכאן לביקור ממלכתי? אפילו אם יהיה מי שיטען שכול הדברים הללו פסולים הרי שיהיה עליו להסביר הכיצד משך שנים ארוכות איש לא העלה טענה כזו – האם כולנו היינו לא חכמים? האם המחוקק אכן התכוון להעניק לחוק חסינות פרשנות צרה כול כך שרק היום אנו מבינים אותה?

מי שחושב שזה רעיון טוב למנוע משר אוצר מפגש עם בעלי ממון במלונות יוקרתיים בחו"ל ובו בזמן לאפשר לשר החוץ פגישה עם ארגונים חמושים במלונות פאר – שיגיד א זה על בימת הכנסת וישמיע את דעתו לציבור. מי שחושב שהציבור הוא שופט גרוע – אולי כדאי שיציע שיטת ממשל חלופית.

ראש ממשלה לא צריך לתת הסברים במישור הפלילי למהלכים אותם הוא מבצע במישור המדיני. את הכלל הזה כבר קבעו אפילו בבית המשפט העליון פעמים רבות כול כך.

לחוק ישנה תכלית, ישנה מטרה. חוק החסינות נועד להבטיח שהשאלה האם נבחר ציבור עבר את הגבול או לא עבר את הגבול, כול זה לא יוותר לפרשנות של עורך דין אפור אחד, יהיה מוכשר ככול שיהיה. ישנן שאלות שעל הציבור לענות עליהן. האם המנהיג שבחרו פעל בתפקידו כראוי או לא – זו שאלה ציבורית. בדיוק כמו שהחליט בשעתו אליקים רובינשטיין, אין מקום לעניינים פליליים בהקשר מילוי תפקידם של נבחרי ציבור. על השיטה המשפטית המרוקנת מתוכן את החוק כבר אמרו די והותר בארץ ובעולם. הגיעה העת לפנות מקום לשכל הישר.