קראתי מאמר מאוד מעניין של עו"ד אריאל סלטו על התפתחות עבירת האונס והמסקנה העיקרית שלו לפיה עדות המתלוננת/מעלילה הפכה ע"י השופטים לראיה שאינה ניתנת להפרכה ולכן בעצם לא ניתן לבחון את אמינותה ולא צריך להיות לה כל ערך ראייתי:
http://www.hapraklit.co.il/_Uploads/dbsAttachedFiles/5_salto(1).pdfהמאמר כתוב היטב ומאוד מעניין כולל הסקירה הפילוסופית וההיסטורית והוא כמובן מציג את החונטה המשפטית במערומיה ושם אותה ללעג. למרות זאת, אגב, השופט יצחק עמית הזכיר את המאמר בפסק הדין שלו בפרשת עלילת השווא של כת ריקי שחם נגד עו"ד אורי דניאל לפני כמה חודשים. יובהר, בעיני כמובן שהמצב הנוכחי שבו בניגוד ליתר העבירות למעשה נטל הראיה מוטל על כתפי הנאשם בעבירות מין הוא הזוי, אבל יחד עם זאת אני חושב שבבסיסו הטיעון של סלטו פשוט שגוי.
המשמעות של הפיכת עדות המתלוננת/מעלילה לראיה שאינה ניתנת להפרכה כמובן לא אומרת שאסור להשתמש בה, הרי יש עוד הרבה ראיות במשפט פלילי שאינן ניתנות, ככלל, להפרכה, כמו טביעת אצבע, DNA או תיעוד מצולם של האירוע. נכון שברגע שיש נגד נאשם ראיות כאלה והוא לא הצליח להוכיח בעזרת מומחים שהן מבושלות אז באמת אין לו הרבה מה לעשות, אבל אף אחד לא יטען שבגלל שאלה ראיות שלא ניתנות להפרכה אז אסור להשתמש בהן כדי להרשיע, ולכן גם הטיעון הזה ביחס לעדות המתלוננת/מעלילה הוא חסר הגיון, לטעמי.
ההשוואה הנכונה לתיאוריה שאינה ניתנת להפרכה היא עצם אשמתו של הנאשם. כלומר, התיאוריה היא שהוא אשם ושהאירוע קרה כפי שהמתלוננת/מעלילה מתארת אותו. כמובן שאמנם זה נדיר מאוד אבל היו מקרים שבהם נאשמים בעבירות מין זוכו ואפילו זיכוי מלא (גם סלטו מודה בזה במשתמע בהערת שוליים בתחילת המאמר אך לא מרחיב) כך שאי אפשר לטעון שעצם אשמתו של הנאשם היא תיאוריה שאינה ניתנת להפרכה וגם סלטו לא טוען זאת אלא רק שבפועל הונמך הרף הראייתי הדרוש להרשעה בעבירות מין מתחת לספק הסביר.
חבל שסלטו בחר ללכת על הטיעון המופרך הזה של תיאוריה שאינה ניתנת להפרכה ולא מינף את הסקירה הנאה שלו כדי לטעון נגד הפיכת עדות המתלוננת/מעלילה בידי השופטים למעשה לראיה חיצונית לכל דבר ועניין. ניתן היה להרחיב ולבסס קודם כל את הטענה שאכן מתייחסים אליה כאל ראיה חיצונית ואז כמובן להשתמש בכל הכלים כדי להראות שאין שום היגיון ביחס לעדות כאל ראיה חיצונית משום שאמינותם הנמוכה של עדים הוכחה באינספור מחקרים. ומצד שני, אם מתייחסים כך לעדות של מתלוננת/מעלילה בעבירות מין, אז למה לא לעשות אותו דבר גם בנוגע למתלונן על עבירות אלימות ובעצם לכל מתלונן? ומה תהיה המשמעות המשפטית של מציאות שבה כל תלונה נגד אדם אחר תיחשב באופן אוטומטי לראיה חיצונית? הייתה פה החמצה של המאמר, לעניות דעתי.
עם זאת, יש לברך על ההצעה בסופו של המאמר להקטין את עוצמתה הראייתית של העדות במקרים שבהם מתגלים בה סימנים לחוסר אמינות, זה צעד קטן בכיוון הנכון לעבר מתן משפט הוגן לנאשמים בעבירות מין. כמובן שאין שום סיכוי שזה יקרה, המגמה היא הפוכה לחלוטין כפי שהוא בעצמו מדגים במאמרו.
כבר חתמת על העצומה למען גיבור ישראל שחיסל את המחבל?
גירסת הדפסה
סגן המנהל
מפקח
עיתונאי מקוון
צל"ש
