נדב אייל: הקשר בין פרשיות בנימין נתניהו לריצ'רד ניקסון ופרשת ווטרגייט  

1. ביבי עושה מה שהוא תמיד עושה. "תעשו את זה פוליטי". זו תמיד עצתו לאנשיו בעת משבר. יש מחאה חברתית ברחובות של אנשים עם בעיות דיור ופרנסה? "השמאל בקנוניה להפיל את רה"מ". יש מחאה נגד חוסר התגובה בגבול עזה מול חמאס? בנט רוצה להפיל אותו. יש חקירה נגדו בשלל פרשיות שחיתות? זה השמאל והתקשורת וכו'. אלה לא דברים חדשים.

יש עכשיו איזה טרנד חדש, שהציבור לא ממש מתעניין בפרשיות האחרונות: הסיגרים והשמפניות במאות אלפים, העסקה המלוכלכת במשא ומתן עם נוני מוזס, מגעי שוחד מובהקים לגמרי. אז תנו לי לספר לכם מי עוד לא התעניין: הציבור האמריקני. עם ניקסון.

בנובמבר 1972 ניצח ריצ'רד ניקסון בבחירות לנשיאות עם לא פחות מ-521 אלקטורים, ו-49 מדינות מתוך 50. זה היה ניצחון היסטורי, והוא בא חודשים אחרי הפריצה לווטרגייט. אחרי שהוושינגטון פוסט פרסם את משעול הכסף בין המפלגה הרפובליקנית לפורצים ממש. וזה היה די משעמם גם מה שבא אחרי; חבר מושבעים הציג כתבי אישום נגד בכירים במפלגה הרפובליקנית בחשד לקנוניה וגניבה בנסיבות מחמירות.

אבל רוב הביקורת הציבורית והסיקור היו על עליבות השמאל. על ג'ורג' מקגוורן, ועל כך שהשמאל לעולם לא יוכל לנצח בגלל הפופולאריות הגואה של הימין האמריקני. כלי תקשורת לא עסקו לעומק בפרשיות ווטרגייט, גם מתוך הערכה שהתוצאה תהיה מחיקתם בבית הלבן הבא - עוד 4 שנים של ניקסון. מה גם שאף נשיא לא התפטר בהיסטוריה האמריקנית.
את הסוף אתם יודעים. כדי להביא אמת אין צורך בכך שהציבור יהיה מרותק, או שהראיות יהיו סקסיות. האמת נחשפת לאט, אם החושפים נחושים מספיק, אם רשויות החוק עובדות. ניקסון הלך הביתה.

2. זה מביא אותנו ליועץ המשפטי לממשלה מנדלבליט. אני לא מתכוון להשתתף בדיון הציבורי "ישר ומשרת ציבור נאמן" או "היועץ המשפחתי לממשלה". אבל עצם הדיון הזה ממחיש את העליבות שאליו הידרדר מוסד התובע הכללי של מדינת ישראל. האיש הזה, שהיה מזכיר ממשלה, לא הסתפק בתפקיד הרם והפוליטי ההוא ורצה בתפקיד של נאמן החוק העליון במדינה. למרות שההקלטה הזו של נתניהו ומוזס הגיע אליו לפני חודשים, הוא לא פתח בחקירה; מדובר בהקלטה שמחייבת חקירה כתרגיל תיאורטי לפרחי משפט בשנה א'. אל תאמינו לי (התואר הראשון שלי במשפטים לא הופך אותי למומחה), תאמינו למשנה לשעבר לנשיא העליון מצא, שאמר ש"ברור לכל משפטן מתחיל שהעסקה ממלאת את היסודות של עבירת שוחד". מדוע היועץ המשפטי לממשלה לא פעל? מדוע הוא המתין בזמן שראש הממשלה יכול היה ליצור לעצמו גרסה? האם זה ראוי שאדם שעוסק בהגבלים עסקיים בשוק התקשורת (זה משמעות שיחתו עם מוזס) ימשיך לשמש שר תקשורת? מדוע הוא אוסר על המשטרה לחקור במקביל את בני משפחת נתניהו, הליך חקירתי מקובל? מדוע הוא מעורב בחקירה בדרגה כזו, של טקטיקות חקירה משטרתיות? אלה הן שאלות קשות מאוד. הן מטילות צל כבד על אמינות התביעה בעיני הציבור. אתם יודעים איך ניקסון נפל? פשוט מאוד. התברר שיש הקלטה לכל דבר שנאמר בלשכתו. ביהמ"ש העליון האמריקני קבע שההקלטות חייבות להימסר לידי התובע. ניקסון מיהר להתפטר, כדי שלא יושלך לכלא אחרי משפט קצר.

3. שלא יהיה ספק. הפרשייה הזו תטואטא מתחת לשטיח אם לא תהיה פעולה מתמשכת של חשיפה. בשעה הזו, שאתם קוראים, עוסקים מאות בני אדם (עורכי דין, עיתונאים במקום מסוים, לוביסטים, עוזרים פוליטיים, לפחות מיליארדר אחד) בניסיון אדיר ויקר מאוד להשקיט, להרגיע, להטות את תשומת הלב התקשורתית. להפוך את הפרשייה הזו לעניין רגיל, לרעש יומיומי. אך הפרשייה הזו היא קו פרשת המים של שלטון החוק בישראל. המשטרה כבר המליצה בעבר להעמיד את נתניהו לדין; לבד מאולמרט הוא היחיד מבין ראשי הממשלה שזכה ל"כבוד" הזה. נתניהו מצליח לחמוק פעם אחר פעם. טריקי דיקי קראו לניקסון, אבל בסוף, רשויות התביעה והעיתונות עשו את עבודתן והצילו את הדמוקרטיה האמריקנית. בדיעבד, אנחנו יודעים שזה מה שהיה מונח על כפות המאזניים.
מה מונח היום?