בעקבות החלפת השלטון של מעצמה/הרב אליהו רחמים זייני  

התחלף השלטון בוושינגטון בערב שבת פרשת שמות, בשעה שאנו מזכירים 'ויקם מלך חדש על מצרים', ומתחדשות ההחלטות שהיינו רגילים להן כבר שמונה שנים. מצד אחד, יש כאן מקום לשמחה משום שזכינו להתפטר משונא ישראל מאד מתוחכם, כי אובמה ידע לתמוך בנו מבחינה צבאית, אך יחד עם זה לפגוע קשות מאד מבחינה מדינית. לצד חיזוק בנשק ובשיתוף מודיעני, הוא הצליח לרסק את מעמדה של ישראל במזה"ת למול אירן, חיזבאלה ועוד. אין פלא בדבר, העמדת הנשק לרשות ישראל, הוא מעשה המזרים לתעשיית הנשק בארה"ב תקציבים אדירים ומניעה את גלגל הכלכלה שם, אבל חיזוק מעמדה של ישראל למול אירן וכדו' מחלישה את העולם המוסלמי, לכן לזה נזהר מאד מאד לא לתת יד.

עתה עלה לכס השלטון איש שביטא לאורך כל תעמולת הבחירות ידידות אמיתית לישראל, יש לו קשרים משפחתיים עם יהודים, ובנאום הכתרתו התבטא באומץ נגד ה'פרעה' שקדם לו ונגד מגמות מדיניותו גם החיצונית וגם הפנימיות. רבים קופצים עתה משמחה בישראל, ומנסים לנצל את המומנטום כדי להחליט החלטות חשובות ביותר, וכולנו מקווים שאכן יפתח עידן חדש, ושהמעבר של שגרירות עמו לירושלים אכן יתגשם ויבטא עומק השינוי.

אבל לפחות שתי נקודות מזמינות עיון. הנקודה הראשונה, יהודית במהותה, מזמינה התבוננות פנימית, והיא שהצבוריות הישראלית עדיין לא מסוגלת לחשוב במונחים אמוניים נכונים. לא ארה"ב קובעת מה יהיה, אלא התנהגותנו אנו כלפי שמייא! יכול להיות, ואף סביר להניח שהמשיח יושב בפתח הבית הלבן, אבל הוא איננו יושב בבית ההוא! ילידי הארץ חיים ברובם עדיין עם מנטליות גלותית נוראה, לפיה, עתידם מסור בידי אומות העולם. יש לשים קץ למנטליות עבדותית זו כלפי כל סוג של 'פריץ' זה או אחר, אף הידידותי ביותר, וכל שכן עויין! הקב"ה מנהל את ההיסטוריה ולא אומות העולם, ככתוב 'יצב גבולות עמים למספר בני ישראל', קרי שאדרבא מדיניותם של האומות תלויה במעשינו אנו!

נקודה שנייה: אין אנו יודעים דבר מהנשיא טרומפ. שמענו הצהרותיו החיוביות, ועוד יותר אתמול בשיחתו עם ראש הממשלה, אבל לא ראינו עדיין שום מעשה, ומדינאי נשפט לא עפ"י הצהרותיו, אלא עפ"י מעשיו. לכן, אף אם הצהרותיו כנות ועמוקות, יתכן שאחריותו כלפי מדינתו, וכ"ש כלפי המציאות העולמית כולה, לא תאפשר לו תמיד לעשות כאוות נפשו. מרגע עלייתו לשלטון הוא יעמוד תחת מכבש יועצים מרובים, שחלקם תלמידי אחיתופל, המסוגלים להציג בפניו סכנות היכן שאינן, ותקוות היכן שהן תקוות שוא. לכן הכל תלוי אם יקפיד לשמור על עצמאות עמדותיו. על זה מתווסף האיום של אובמה הנשאר בוושינגטון כדי לחבל בכל החלטותיו ולהצר את צעדיו, בפרט לגבי כל מה שקשור לישראל.

מי כמוני רוצה בשלטון עמנו על כל ארץ ישראל השלמה, אבל אם אנו זקוקים לתמיכתו – ואכן זקוקה מדינתנו לפחות להעדר התנגדות מצדו - אם אין אנו רוצים להביך אותו בראשית צעדיו, יש לנקוט בהחלת הריבונות בתיאום אתו, לפחות תיאום בשקט. ולא בגלל שכך היה מן הנכון לנהוג, אלא בגלל שאחת הסכנות הגדולות האורבות לעמנו בכל מה שנוגע לבעיות לאומיות, אינה באה מצד אומות העולם, אלא מצד מרכיבים של הבג"ץ, בעיקר כל תלמידי אהרן ברק ושות' וכמובן מצד התקשורת המגוייסת להרע. לא ארה"ב מונעת מישראל לשלוט בארצו ולהגן על עצמה, אלא הבג"ץ הוא הנושא באחריות נוראה למציאות עגומה זו, וזה החל מעיסקת ג'יבריל ועד גירוש גוש קטיף וצוק איתן ועוד ועוד. יתכן שמסיבה זו עשה הקב"ה שממשלתנו זקוקה לעזרה מצד עמים נאורים כדי להגן עליה מפאת העויינות הפנימית הפורצת מכיוונים שונים ומגוונים. אנו זקוקים ליציאה מ'מצרים' רוחנית חדשה זו, היא לא נותנת לנו לעבוד את ה' כדבעי, אבל יבא יום שנצא בניסים ונפלאות ונאמר לפניו שירה כימי עולם וכשנים קדמוניות.

המאמר אמרו להתפרסם היום בערוץ 7.