לקראת פרישתו של רובינשטיין: על פוליטיזציה של פסקי דין ועקביות  

- על פוליטיזציה של פסקי דין ועקביות -

התומכים האדוקים בשיטת הסניוריטי לבחירת נשיא לבית המשפט העליון מצדיקים זאת בטענה שהליך בחירה אחר עלול ליצור תלות והטייה של שופטים שיאלצו אולי לשקול שיקולים זרים בבואם לפסוק דין.
אלא שמנהג מפוקפק אחר לא מפריע למצדיקי הסניוריטי:
מימי שפוט השופטים, נהגו שופטי בית המשפט העליון לערוך טקס מיוחד ביום פרישתם מכס השיפוט בו מציג ומקריא השופט הפורש פסק דין אותו הוא כתב ורואה אור באותו מעמד מיוחד.
טבעו של מעמד כזה לעורר עניין תקשורתי וציבורי. מצופה מהשופט לומר משהו ייחודי, לקבוע הלכה, חידוש או עמדה מקורית ביום חגו. זוהי הזדמנות פז עבור השופט הפורש להיכנס לספר הזכרון הלאומי כמחולל שינוי.
רק שופט שלא יודע לנצל הזדמנויות יוציא פסק דין קצר, צפוי וחסר מעוף.
כך עשתה דורית בייניש בפסק דין שכולו שיר הלל והרחבת מושג "כבוד האדם" עד לקביעת הגדרות של קיום כלכלי מינימלי.
ועוד לא דיברנו על עינוי הדין שנגרם לעותרים ולמערערים. השופט שכבר קיבל הכרעה בתיק, מעכב את פסק הדין עד ליומו האחרון בבית המשפט ומשאיר את העותר והאזרח המסכן להמתין עד ליום החג של השופט. גם בימי שגרה הסחבת בתיקים בבית המשפט זה לא דבר שאפשר להתגאות בו.
אלה שחוששים כי ביטול שיטת הסניוריטי תשפיע לרעה על שיקולי השופטים צריכים לקום ראשונים ולבטל את המעמד בו פסקי דין הופכים להודעות לעיתונות ולפולחן אישי.