מִפקד המתנחלים | ההתנחלויות מ-67' ועד היום — תמונת מצב |  

בשלושת העשורים האחרונים נוספו שמונה התנחלויות ויותר מ–330 אלף מתנחלים, כשליש מהם חרדים. בדיקת "הארץ" מגלה כי בגדה המערבית חיים יותר מ–380 אלף מתנחלים, ויותר מ–40% מהם מחוץ לגושים ■ ההתנחלויות מ-67' ועד היום — תמונת מצב

בשנים האחרונות הפך צירוף המלים "חזון המיליון" לשגור לא רק בפיהם של מנהיגי המתנחלים. גם בין הפוליטיקאים הממסדיים המסתובבים במסדרונות הכנסת, יש מי שמדבר על הפנטזיה לשכן מיליון ישראלים בגדה המערבית, כתכנון ריאלי — אפילו בעתיד הקרוב. כשזה יקרה, הם סבורים, לא ניתן יהיה עוד לצייר מפה ובה שתי מדינות, ישראלית לצד פלסטינית. פינוי נרחב כל כך יהפוך לחלום רחוק, גם אם השמאל יהיה בשלטון.

למעשה, המציאות מראה שגם כיום קשה לצייר מפה כזו, שכן ב–50 השנים האחרונות חלו שינויים מרחיקי לכת בהיקף ההתנחלות בשטחים הכבושים. בדיקת "הארץ", המבוססת על נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס), מראה כי בשנת 2015 התגוררו בהם יותר מ–380 אלף מתנחלים. וגם נתונים אלה חלקיים, שכן הם אינם כוללים את אלה שחיים בשכונות היהודיות במזרח ירושלים, שמספריהם נאמדים בכ–210 אלף, לפי פרסומי "מכון ירושלים לחקר ישראל". בכל האמור בפינוי עתידי אפשרי, של אלה הנמצאים "מחוץ לגושים" (כפי שהוגדרו ביוזמת ז'נבה, ואינם כוללים את אריאל), הרי שגם כאן התמונה סבוכה, שכן מדובר בכ–44% ממתנחלי הגדה. >> לחצו Play לצפייה בשינוי שחל בגדה המערבית לאורך השנים:

כדי להבין איך התפתחה המציאות בשטחים יש לשוב לימים שאחרי מלחמת ששת הימים, שבישרו על הקמת מפעל חדש — מפעל ההתנחלויות. עיון במפה משנת 1968 מגלה שכבר בה מופיעות חמש נקודות חדשות, ולא מאוד מאוכלסות, מעבר לקו הירוק. מי שעמדה מאחוריהן היתה מפלגת העבודה, שהחליטה ליישב את שטחי הגדה, יש שיאמרו בגלל סיבות ביטחוניות. כך או אחרת, פנחס ולרשטיין, לשעבר ראש המועצה האזורית מטה בנימין וממנהיגי מועצת יש"ע וגוש אמונים, סבור כי המתנחלים חבים לא מעט לשמאל. "אריאל עברה את כל ההליכים על ידי מפלגת העבודה", הוא אומר ומזכיר מי היה אחראי לתכנון היישובים לפני המהפך של 77'. "סיפור חוצה שומרון, עיבוי ירושלים, גבעת זאב, מעלה אדומים, בית חורון — זה הכל עבודה שלה".

http://www.haaretz.co.il/st/inter/Hheb/images/settl.png

העבודה אולי החלה בבנייה בשטחים, אך הגידול הדרמטי במספר המתנחלים החל רק לאחר שהליכוד בראשות מנחם בגין תפס את השלטון. מיד לאחר הבחירות ב–77', היו בגדה 38 התנחלויות בהן חיו 1,900 מתנחלים. כעבור עשור, בשנות ה–80, קפץ מספר המתנחלים לכדי קרוב ל–50 אלף, שחיו ביותר ממאה התנחלויות שונות.

לא רק מספרן של ההתנחלויות גדל פלאים תחת שלטון הימין, חלו גם שינויים באופיין ובגודלן.  "לפני עליית הליכוד היה רק יישוב עירוני אחד — קרית ארבע", אמר ל"הארץ" פרופ' הלל כהן, ראש מרכז צ'ריק לחקר הציונות באוניברסיטה העברית. בשנים הבאות, הוא אומר, החלו לקום ערים ברחבי הגדה. "זו היתה מדיניות ממשלתית — להגדיל את מספר היהודים בשטחים. הם עשו תוכניות חומש, תוכניות עשור, דיברו על איך נגיע ל–100 אלף ול–300 אלף ואיך נגיע לחצי מיליון".

כהן מדגיש את חלקו המשמעותי של אריאל שרון במפעל ההתנחלות בגדה המערבית: "מבחינתו, ההגיון שמאחורי הפריסה של היישובים בשטחים היה מניעת אפשרות של הקמת מדינה פלסטינית".

בשנים האלה, מעליית בגין לשלטון ועד 1984, דחפה הממשלה את מפעל ההתנחלות בכל כוחה, כתבה פרופ' מרים ביליג מאוניברסיטת אריאל במאמר בשם "אידיאולוגיה ועיצוב המרחב ביהודה ושומרון", אותו פרסמה ב–2008. "ההאטה", כדבריה, הגיעה עם הקמת ממשלת האחדות באמצע שנות ה–80, ועם הקמת ממשלת רבין ב–1992 הוחלט על בלימה: הפסקת הקמתן של התנחלויות חדשות. אך באותה עת כבר היו לא מעט התנחלויות קיימות, והישראלים המשיכו לזרום אליהן. ב–1997, שנה לתוך הקדנציה הראשונה של בנימין נתניהו כראש הממשלה, עמד מספר המתנחלים בגדה על כ–150 אלף. 

20 שנים חלפו מאז, ואם מספר המתנחלים היה גדול כבר אז, היום הוא מתקרב ל–400 אלף, לא כולל תושבי השכונות הירושלמיות שמעבר לקו הירוק. הנתונים לא כוללים גם את המתגוררים במאחזים הלא חוקיים. לפי נתוני "שלום עכשיו", ברחבי הגדה המערבית יש 97 מאחזים בלתי חוקיים, וחגית עופרן, ראש צוות מעקב ההתנחלויות בארגון, מציינת שגרים בהם כמה אלפי תושבים. עם זאת, כיוון שמרבית המאחזים צמודים להתנחלויות כלשהן, ייתכן שתושביהם נספרים בתוך התנחלויות האם. 

אופי שונה

מתנחלים, יושבי מאחזים או "נוער גבעות", הדימוי של כל אלה בציבור הוא הרבה פעמים אחיד: בני המחנה הדתי־לאומי. אולם בפועל האוכלוסייה מעבר לקו הירוק הרבה יותר מגוונת. הנתונים מראים כי רק 100 אלף מבין מתנחלי הגדה ב–2015 התגוררו ביישובים דתיים לאומיים מובהקים, בעוד ש–164 אלף ביישובים חילוניים או מעורבים.

אולם האוכלוסייה לה חייבים המתנחלים את הגידול הרב במספרם היא זו החרדית, שברובה אינה חוצה את הקו הירוק מטעמים אידיאולוגיים בהכרח. "זה שילוב של כורח המציאות והחלטה של ראשי קהילות", אומר פרופ' כהן "מצוקת הדיור, גם בבני ברק וגם בירושלים, הובילה להקמת השכונות החסידיות". 

ולרשטיין מוסיף כי "החרדים התחילו בקטן בעמנואל, אבל עמנואל לא פתרה להם את בעיית הדיור. השיקול של האוכלוסייה החרדית הוא קרבה לעיר שממנה הם באים". וכך, עם השנים קמו התנחלויות ענק חרדיות כמו בית"ר עילית (ליוצאי ירושלים) ומודיעין עילית (ליוצאי בני ברק) ובסך הכל ב–2015 גרו בגדה 118 אלף מתנחלים ביישובים חרדיים מובהקים.

ככלל, ההתיישבות העירונית בשטחים אינה אופיינית רק לחרדים. נכון ל–2015, כ–65% מהמתנחלים גרו ביישובים בעלי אופי עירוני, כאשר עיקר הגידול בסוג מגורים זה חל בשנות ה–90 ובשנות ה–2000 המוקדמות. לצד המדיניות הממשלתית לעיבוי הערים, תרמה לכך גם העלייה, בעיקר ממדינות ברית המועצות לשעבר. "באריאל ובמעלה אדומים היתה קליטה של עולים וגם בקרית ארבע יש נוכחות רוסית כלשהי", אומר פרופ' כהן. "יש גם כאלה שהגיעו (לשטחים) בשלב מאוחר יותר, לא כחלק מקליטת העלייה, אלא אנשים שהתייצבו במעמד הבינוני".

http://www.haaretz.co.il/st/inter/Hheb/images/gushim.png

בהקשר זה עלו עם השנים לא מעט טענות על כך שרבים מהמתיישבים בגדה לא הגיעו לשם ממניעים אידיאולוגיים, אלא רק לשם שיפור דיור במחיר מוזל. פרופ' עדית זרטל, היסטוריונית וחוקרת תרבות, שחיברה יחד עם עקיבא אלדר את הספר "אדוני הארץ", סבורה שתיאור זה נכון במיוחד לשנים 87'–97'. "זו תקופה של התנחלות כלכלית, הרבה פחות התנחלות אידיאולוגית", היא אומרת. "זה גם מסביר את הגידול בערים — אל הערים באים מחפשי דירות". לדבריה, ערי ההתנחלות שקמו, עלו על קרקע הקרובה למרכזים עירוניים, בתוך הקו הירוק. "למשל מעלה אדומים — זה המשך של ירושלים", היא מסבירה. "אדם שיש לו דירה של 50–60 מ"ר בירושלים יכול כמעט לשלש אותה, ועוד לקבל החזר כספי. לדעתי זה אולי האלמנט המרכזי שמסביר גידול אינטנסיבי כזה".

ביליג מנגד סבורה שזה הסבר פשטני מדי. "אני יודעת שיש נטיה להגיד שיש הרבה משפרי דיור", היא אומרת. "זה גם וגם. יש בהחלט כאלה שגרו בבית קטן, ועברו לבתים גדולים יותר, אבל יש אחוז מאוד גדול שעשו תהליך הפוך". לדבריה, כיום הבנייה בשטחים שונה מזו שהיתה נפוצה בעבר. "היום מכוונים לבנייה רוויה, בנייה של דירות יותר קטנות", היא מוסיפה, "ויש לזה ביקוש אדיר".

מימין למעלה, עם כיוון השעון: רבין בהתנחלות קליה ב-1976; בגין, שרון ובני קצובר ליד אלון מורה, 1981; נתניהו ליד אריאל, 1996; פרס בגוש עציון, 1986 צילום:סער יעקב, הרמן חנניה, נתי הרניק / לע"מ

שאלה אחרת שעולה היא באשר לאופיין של ההתנחלויות, ושל אלה הגרים בהן. "הגרעין הנוקשה והוותיק של האידיאולוגים (בקרב המתנחלים היום, י"ב) מאוד קטן, אני לא חושבת שהם יותר מ–5%", אומרת זרטל. "לעומת זאת, צמח גרעין אידיאולוגי מסוג שונה — הבנים והנכדים, הנכדים יותר נכון, של הגרעין הנוקשה והישן. והם היום חוד החנית, והם רבים מאוד. פגיעתם הרבה יותר גדולה משיעורם באוכלוסייה". לדבריה, "הוותיקים אף פעם לא דיברו בלשון שבה מדברים אנשי נוער הגבעות — ושמתכוונים לכל מלה. הוותיקים ידעו לשחק את המשחק הפוליטי ולעשות מניפולציות במערכת הפוליטית. לנוער הגבעות אין שום דיבור עם המערכת הזו, אין להם גם היגיון פוליטי בדברים. הם בתוך בועה משיחית שלהם".

מעבר לגדר

אחד השינויים המשמעותיים בגדה המערבית ב–15 השנים האחרונות הוא הקמתה של גדר ההפרדה. לדברי ביליג, טרם הקמתה היה חשש בקרב מתנחלים שהיא תרחיק אוכלוסייה חדשה מהאזור. בפועל, לדבריה, לא נראה שהיא הרתיעה רבים. "הגדר השפיעה במידה מאוד שולית", היא אומרת. "זה הוריד מחירים בזמן מסוים, ולאחר מכן הם עלו. בהסתכלות ארוכת טווח, אני לא רואה משהו מאוד משמעותי". עם הדברים הללו מסכימה גם עופרן. "בתחושה שלי, היתה עלייה במספר התושבים מעבר לגדר גם לאחר הקמתה, אבל זה בכלל לא קשור אליה", היא אומרת ומסבירה שזה בגלל "הרגיעה שאפשרה לאנשים להתחיל לחזור למקומות האלה" וכן מדיניות נתניהו לאשר התחלות בנייה מעבר לקו הירוק. 

גם אם הגדר לא שינתה את הביקוש להתגורר מעבר לקו הירוק, היא אולי השפיעה במידת מה על חלוקה, אם זו עדיין אפשרית — שכן היא מקיפה, מהצד הישראלי, את מה שמכונה "הגושים". מדובר בהתנחלויות שלא יהיה צורך לפנות לפי יוזמת ז'נבה, שב–2015 התגוררו בהן כ–214 אלף מתנחלים. לשם השוואה, ב–106 ההתנחלויות שיהיה צורך לפנות לפי המתווה המדובר, מתגוררים כ–170 אלף איש.

http://www.haaretz.co.il/st/inter/Hheb/images/sugim.png
אחד היישובים שכלל אינו חלק מיוזמת ז'נבה, הוא מודיעין, שכן כל כולו בתחומי הקו הירוק. אלא שאם השנים הוא הפך למעין "מרכז גוש" חדש, של יישובים בגדה, כמו ניל"י וחשמונאים. "בשנים האחרונות, האוריינטציה שלהם זה באמת אוריינטציה של מודיעין", אומר כהן. "זה סוג של מרכז נוסף".

הנתונים בכתבה המתבססים על פרסומי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נאספו באופן ידני מהדו"חות השנתיים שהיא מפרסמת. זאת מאחר שהלשכה לא ערכה מעולם רשימה מפורטת של כמות התושבים המתגוררים בכל התנחלות. כמו כן, בשנות ה-60 וה-70, הנתונים בדו"חות הלמ"ס נראים חסרים, ולעתים מסומנות התנחלויות כיישובים שהיו קטנים מכדי לפקוד את האוכלוסייה (פחות מ-50 תושבים – ולכן נספרו עם כמות תושבים זו), אף כי בפועל ייתכן שחלקן היו גדולות מזה ולא נספרו מסיבות אחרות. התנחלויות אחרות שהוקמו שלא כדין גם כן לא הופיעו במרשם הלמ״ס עד שהוסדרו.

http://www.haaretz.co.il/news/50years/.premium-1.4159019