מאמר דעה: תפסיקו לערבב אותנו: הפלסטינים נוהגים כמו פראי אדם  

מאת חנן גרינווד 360

28 ביוני, 15:15.

מה היה קורה אם בכביש שליד הבית שלכם היו נהרגים עשרה בני אדם בתאונות דרכים תוך פחות משבוע? השאלה, כמובן, רטורית. הייתם כועסים, הייתם זועמים וכנראה שהייתם דורשים לעשות מעשה. תוכניות רדיו וטלוויזיה היו עוסקות במחדל הנורא בכביש; שר התחבורה היה מתחייב להזרים תקציבים ולהעביר את הכביש לרשימת הכבישים האדומים; והשר לביטחון פנים היה נואם ומצהיר שתוגבר נוכחות המשטרה במקום. אם היה מתברר שהנהגים במקום היו עוברים באור אדום או עוקפים בפס לבן – הייתה מתעוררת סערה גדולה.

כל זה, מיותר לציין, לא קרה גם אחרי שתי תאונות דרכים מחרידות בכביש 60 – בין כוכב יעקב לעפרה, מרחק של קילומטרים בודדים זה מזה. תאונות שהפכו את הכביש, שוב, לכביש דמים. אתמול (ג') נהרגו שבעה פלסטינים, בהם ילדים בני 7, 8 ו-15, כולם בני משפחה אחת. ביום שישי, רק כחצי שבוע קודם לכן, נהרגו שלוש פלסטיניות בסמוך לכוכב יעקב. עשרה הרוגים בשבוע בכביש אחד.

שעות אחרי התאונה הקשה ביום שני, שאף הובילה להכרזה על אבל ברשות הפלסטינית, התברר כיצד היא התרחשה. המונית הפלסטינית חרגה מנתיבה בכביש לא פנוי והתנגשה חזיתית באוטובוס מוגן הירי. המשמעות של התנגשות באוטובוס, קיר בטון של מיגון, הייתה ידועה מראש – אי אפשר לצאת חי מתאונה כזאת.

"חרגה מנתיבה בכביש לא פנוי", נכתב בהודעת המשטרה, אבל בואו לא ניתמם. כל ילד שנסע אי פעם בכבישי יהודה ושומרון יודע שפס לבן הוא המלצה בלבד ככל שמדובר בנהגים הפלסטינים. יש פקק? נעקוף על השוליים או מול התנועה, משאית נוסעת לאט? נעקוף בלי להסתכל וללא קשר לאוטובוס הדוהר מולנו.

בינתיים, אם תהיתם, המשטרה פועלת ללא לאות – באזורים הכי בטוחים של הכביש. תושבי גוש עציון למשל מספרים כי לשוטרים יש מיקום מועדף על הכביש – במקום היחיד שבו הכביש איכותי וכולל ארבעה נתיבים רחבים. שני קילומטרים דרומה משם, בכביש צר עם פיתולים מסוכנים, המערב הפרוע חוגג והנהגים הפלסטינים מסתכלים על קו הפרדה כעל המלצה בלבד.

הכבישים ביהודה ושומרון עמוסים לעייפה, ואולי זה המזל של המתיישבים שחוששים לחייהם. כי בכביש שבו לא ניתן לעקוף יש פחות הרוגים. למרות זאת, הנהגים הפרועים לא מתייאשים וכביש 60 ידוע כבר שנים בתור מלכודת מוות. הדתיים מתפללים היטב לפני יציאה לדרך ונהגים רבים מספרים כי ברמזורים הספורים הם מסתכלים לפני יציאה לדרך, יודעים שנהג פלסטיני עלול לדהור בצומת בלי להתחשב באור האדום.

ביום שאחרי התאונה הקטלנית ליד עפרה הכול שב לשגרה. הנהגים הישראליים ביהודה ושומרון ממשיכים לנהוג בכבישים הצרים והמסוכנים, ויודעים שהלוחית הלבנה והירוקה שתגיח מאחוריהם עלולה לסכן את חייהם. שהנהג הפלסטיני עלול לדהור לתוך הנתיב הנגדי כדי לחסוך דקה, בלי בג"ץ ובלי בצלם, ולעזאזל ההשלכות.

בישראל של הקו הירוק מתעלמים. כביש אדום? את זה נשאיר לירושלים או תל אביב. פיקוח משטרתי? רק במקומות הנוחים שבהם ניתן "לדפוק" דו"חות. שיפוצי הכבישים נשארים על הנייר, ובזמן שינסו לשכנע שאנחנו גזענים ושזה בכלל לא קשור לפלסטינים, ימשיכו אנשים – יהודים וערבים כאחד – למות בתאונות דרכים.

התירוצים רבים: אין חינוך לבטיחות בדרכים, לחגירת חגורות ולמינימום של נהיגה נכונה ובטוחה, אך בסופו של דבר, כשמנקים את הפוליטיקלי קורקט ומפסיקים להתחבא מאחורי הסברים על תשתיות גרועות וחוסר אכיפה, זה רק אנחנו והפלסטינים. ולא מעט פעמים, כשהם יוצאים לכביש – זה נגמר בהרוגים.