בלי בית ספר או בית קברות לתושביה הערבים, נצרת עילית היא עיר מעורבת בהכחשה
כמעט רבע מתושבי נצרת עילית הם ערבים, שיעור גדול יותר מבחיפה, אך רק רחוב אחד נקרא על שם אישיות ערבית והאתר הרשמי של העירייה כתוב בעברית, אנגלית ורוסית. כך נראה מאבק דמוגרפי
לפני ארבע שנים הופצו יום אחד מנשרים ברחבי העיר ובהם הודגשה השורה, "לא עוד עצימת עיניים, לא עוד התרפקות על החוק המאפשר לכל אזרח לגור היכן שיחפוץ. זהו הזמן לשמור על הבית!". היה זה חלק מקמפיין הבחירות של ראש העיר נצרת עילית שמעון גפסו ב–2013, והטקסט הופץ גם בשלטי חוצות תחת הכותרת "נצרת עילית יהודית לנצח!".גפסו, שזכה אז בבחירות (כהונתו נקטעה כאשר הורשע בעבירות שוחד ונשלח לכלא), הודיע במנשרים אלו כי "בעמידה נחושה בפרץ, במאבק יומיומי, באמירות פומביות ברורות, ובמעשים שהשתיקה יפה להם, באומץ ובהתמדה, עשינו את הבלתי ייאמן: בלמנו את הנסיגה הדמוגרפית והותרנו את שיעור היהודים באוכלוסייה על 82%". בנצרת עילית לא התרגשו כנראה. רק כשנה קודם לכן, יו"ר סיעת ישראל ביתנו במועצת העיר אז ניסה ליזום תוכנית במסגרתה כל משפחה ערבית שתעזוב את העיר ותמכור ביתה ליהודי תקבל מענק.
למעשה, אחת מיוזמותיו הראשונות של גפסו כראש העיר, לפני כעשור, היתה תחרות להחלפת שם העיר כדי שלא יישמע דומה לנצרת הערבית. כל זה לא הועיל. בעשור האחרון יש גידול משמעותי במספר התושבים הערבים בעיר, ולפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס) ב–2015 הם היו כמעט רבע (23.1%) מתושביה. בחיפה, המוגדרת עיר מעורבת, 11% מהתושבים הם ערבים.
אבל לחיפה יש היסטוריה ומנהגים, שאין לנצרת עילית, ובחיפה אין שום ניסיון להיאבק בנתונים. בנצרת עילית יש יותר מ–2,000 תלמידים ערבים אך אין ולו בית ספר ערבי אחד. אין בה מוסדות דת נוצריים או מוסלמיים כמו שיש בחיפה ואפילו לא בית קברות. שלטי הרחובות אמנם כתובים גם בערבית, לצד עברית, אנגלית ורוסית, וגם באוטובוסים, שחלקם עוברים בנצרת, יש כיתוב בערבית, אבל אתר העירייה כתוב רק בעברית, אנגלית ורוסית. ואמנם יש סגן ראש עיר ערבי, אבל שיעור הערבים בקרב עובדי העירייה הוא 6% במקרה הטוב.
להמשך, במקור: https://www.haaretz.co.il/news/local/.premium-1.4364600