שואת יהודי הונגריה - תמצית היסטוריה כרונולוגית.  

המאורעות שהתרחשו בהונגריה עוררו בינתיים הדים חריפים בחו"ל, בארצות הניטרליות ובחוגי המעצמות המערביות הלוחמות עם גרמניה. בסוף מרץ קרא הנשיא רוזבלט בנאום ששודר ברדיו אל העם ההונגרי, להגן על היהודים. בתחילת אפריל ביקש הארכיבישוף של קנטרבורי את ההונגרים הנוצרים, שישתדלו להקל על סבלם של האזרחים הנרדפים. בסוף אפריל הושמע האיום החמור הראשון מטעם המעצמות בעלות הברית, שהודיעו, שאם יבוצע בבירה הצו על הקמת הגיטו, תופצץ בודפשט בלי רחמים. בעלות הברית יכלו לקבל מידע על המאורעות בערוצים רבים. הידיעות המהימנות הראשונות על מצב היהודים הגיעו אל ארצות החוץ משגרירות שווצריה, באמצעות השגריר קארל לוץ. האירגונים היהודיים הבינלאומיים, כמו הג'וינט והסוכנות היהודית, השיגו את המידע ממיקלוש קראוס, נציג הסוכנות בהונגריה. בסוף מאי 1944 הגיע אל בודפשט ,George Mantelloהקונסול של סאן סאלבדור, שמסר בלונדון דו"ח מפורט על מה שראה בהונגריה, ממנו נודעו הדברים לאידן, שר החוץ של בריטניה, לקורדיאל האל, שר החוץ של ארה"ב ולנשיא רוזבלט עצמו. לדו"חות אלה חלק לא מבוטל בכך שב-26 ביוני העביר נשיא ארה"ב מכתב חריף מאוד אל ממשלת הונגריה, וקרא לה להפסיק את הגירושים. ב-27 ביוני איים שר החוץ של ארה"ב, קורדיאל האל, בפעולות עונשין חמורות, אחר-כך עשה גם אידן, שר החוץ הבריטי, כמוהו.

הגרמנים תיכננו לבצע את גירוש יהודי בודפשט בימים הראשונים של יולי. אבל פלישת בעלות הברית המערביות בנורמנדי, התקרבות הצבא האדום וההפיכה הכושלת של צלב החץ, שתוכננה נגד העוצר הורטי, נתנו למהלך המאורעות מפנה אחר לגמרי. בהשפעת סדרת התבוסות של הגרמנים - התקדמות צבאות האמריקאים בצרפת, שיחרור ויטבסק בחזית המזרחית – חזרו לפעול אותם יסודות שדרשו לפרוש מהמלחמה. בראש קבוצה זו עמד הרוזן אישטוואן בתלן, והעוצר הורטי שמר איתה על קשר ישיר. בהשפעתם נקט העוצר עמדה תקיפה ובמועצת הכתר ביום 26 ביוני דרש את החלפת מזכירי הממשלה אנדרה ובאקי, התומכים הנלהבים ביותר של הגרמנים. בהסתמך על איומי המערב דרש בישיבה ההיא לשנות את הטיפול ביהודים. ב-27 ביוני הגישה ממשלת סטויאי תזכיר לממשלת גרמניה וביקשה את הסכמתה לכך שחלק מיהודי הונגריה יורשה להגר מהארץ. ימים ספורים לאחר מכן סולק מזכיר הממשלה אנדרה מהטיפול בענייני היהודים ומזכיר הממשלה באקי הורחק מניהול השיטור הפוליטי. הכנסיות הציפו את הממשלה בפניות למען היהודים הנוצרים, ואיימו, שב-9 ביולי יקראו בכנסיות איגרת רועים כנגד הצעדים שננקטו עד כה. להחלטתו הסופית של הורטי גרם נסיונם של אנשי צלב החץ בהנהגת אנדרה, באקי ואימרדי לבצע הפיכה בכוח הזרוע. ב-6 ביולי 1944 אסר הורטי את המשך הגירושים, כלומר ביטל את ההכנות לגירוש יהודי בודפשט. החלטת הורטי קיבלה תוקף מיוחד על ידי העברת יחידות צבא משוריינות מאסטרגום אל עיר הבירה.

מעצמות המערב לא הסתפקו בסתם מחאות, ועשו נסיונות להציל את היהודים בעזרת קשריהן הדיפלומטיים. מבצע הצלה גדול ביותר נעשה בהשתתפות השגרירויות של שווייץ ושוודיה. קארל לוץ, הקונסול של שווייץ, שגם ייצג את האינטרסים של בריטניה, ביקש כבר ב-26 באפריל מהממשלה ההונגרית היתר עבור 7,000 יהודים להגר מהארץ. וזאת על סמך "סרטיפיקאטים" שהנפיקו הבריטים עם היתרי עלייה לפלשתינה. ב-24 ביולי נפתחה בביתו של ארתור וייס שברחוב ואדאס – "בית הזכוכית" המפורסם - מחלקת ההגירה של ייצוג האינטרסים הזרים בשגרירות שווייץ. בעזרת מאות ציונים צעירים הוחל בהכנת הרשימות. במקום 2,200 הכינו כאן את הגירתם של 8,000 משפחות. מבצע ההצלה של שגרירות שוודיה התחיל עם הגעתו של ראול ואלנברג אל בודפשט. בימי יולי הראשונים הוענקה הגנת השגרירות השבדית ל-640 יהודים. גם הוותיקן, פורטוגל וספרד הצטרפו אל מבצע ההצלה. ביוני התחילו הספרדים להכין העברת 500 ילדים לטנג'יר. להוכחת ההגנה מטעם השגרירויות השונות הוצאו כתבי חסות, (שוצפאס) שהעניקו את חסות המדינה המעניקה אותם על המחזיק אותם בידו, ומבחינה עקרונית נתנו פטור מגזרות אחדות כמו חובת ענידת הכוכב הצהוב.

כנאמר לעיל, ב-27 ביוני הסכימה מועצת השרים להגירת היהודים, אבל ההיתר הסופי היה מותנה באישור השלטונות הגרמניים, ואלה התנו הסכמתם בהמשך הגירושים.

למרות עצירת הגירושים, המשיכה לרחף מעל ראשם של יהודי בודפשט הסכנת למצוא עצמם מועמסים על קרונות הגירוש. עקב החלטת הורטי נמנעה מאייכמן עזרת הג'נדארמריה ההונגרית – ולכן החל בשבועות הראשונים של יולי, באמצעות אנשי היחידה שלו, בחיסול מחנה השבויים שבקישטארצ'א .(Kistarcsa) כבר מהיום הראשון לפלישת הגרמנים החלו לשלוח אסירים יהודים אל מחנה זה. לכאן נאספו האנשים שנעצרו במצוד ליד תחנות החשמלית, בבתי הנתיבות, או אלה שנתפסו באי-קיום הגזרות. כאן הוחזקו 280 בני הערובה, שנעצרו על-ידי השלטונות ההונגרים מבין אישים יהודים בעלי שם', בקבוצה זו היו בין השאר כל אנשי מחלקת הרנטגן של בית החולים היהודי והפקידים והמהנדסים של החברה הכללית הונגרית למכרות פחם. כבר ב-28 באפריל יצאו מכאן רכבות גירוש - בין הראשונות - ובהן כ- 1,500 בני אדם. ובינתיים נתמלא המחנה אסירים חדשים. כדי "לפצות את עצמו" על ביטול הגירושים - פנה אייכמן עם אנשיו לרוקן שוב את המחנה מיושביו. הרכבת הראשונה יצאה ב-14 ביוני, אך בהשתדלות מועצת היהודים אצל הורטי הצליחו להחזירה מתחנת העיירה האטוואן. אבל המבצע השני "הצליח". אייכמן עצר את חברי מועצת היהודים, וכך מנע מהם לעכב הובלת 1,200 יהודים לאושוויץ.

למרות ההפסקה בגירושים ההמוניים, המשיכו היהודים במהלך יולי באוגוסט לצבוא על משרדי האינטרסים בנסיון להשיג כתבי החסות של הארצות הניטרליות השונות. מדי יום עמדו אלפים בתור לפני המשרד של הקונסוליה השווייצרית ברחוב ואדאס ("בית הזכוכית"). כאן החלו להנפיק בסוף יולי המוני תעודות הגירה לפלשתינה. "סרטיפיקטים" אלה הבטיחו את הגנת השגרירות השוויצרית עד יום הנסיעה. כתבי חסות דומים הוצאו במשרדי הצלב האדום של הארצות השונות, כמו אלה של שוודיה ושוויצריה, וגם הצלב האדום הבינלאומי.

לצד המאבק על השגת כתבי החסות נמצאו המונים שבחרו במפלט ההתנצרות, שבימים אלה הגיעה לשיאה. עמדת הכנסיות בשאלת הגירושים, הייתה ידועה, והן גם נקטו צעדים אצל העוצר הורטי, בדרישה שיגן על היהודים שהתנצרו. כדי לתת משנה תוקף להגנה הוקמה "ברית היהודים הנוצרים בהונגריה". בתקוה לזכות בהגנת הכנסיות, הסתערו אלפים בבודפשט על משרדי הכנסיות. ביולי נרשמו 4,770 משומדים, אך גדול בהרבה היה מספרם של אלה שהחזיקו בתעודות התנצרות מזויפות.

מובן מאליו, שהגרמנים לא השלימו עם ביטול הגירושים. אייכמן והשגריר ויזנמאיאר לא הרפו מהלחץ על הורטי ועל הממשלה למען תושלם האקציה שהוחל בה. הם קבעו את יום 27 באוגוסט כתאריך חדש להתחלת גירוש יהודי בודפשט, אבל לרגל ההחמרה במצבם המלחמתי, לא יכלו לתת תוקף לדרישותיהם בכוח הנשק. בימים האחרונים של חודש אוגוסט הביאו המאורעות ברומניה למפנה בהתרחשויות.

ב- 30 באוגוסט חתמה ממשלת לאקאטוש על הסכם עם הגרמנים, שלפיו אמנם יורחקו היהודים מבודפשט, אך הם ירוכזו במקומות שונים בשטח הונגריה בהם יעבידו אותם, ואולם לגירושים יושם קץ. חלק ממחנות ההסגר של היהודים פורקו גם הם. במסגרת זאת הצליחו לשחרר את בני הערובה היהודים, שהוחזקו מזה שישה חודשים במחנה קישטארצ'א. הממשלה החדשה הפסיקה את הטיפול ביהודים לפי השיטות שנהגו עד כה, התחייבה להשאיר את היהודים בחיים, אבל בכפוף לעיקרון, שהיהודים - ככלל – אשמים, מזיקים להונגרים, ובידודם החברתי יישאר בתוקף. וכך, חובת ענידת הכוכב הצהוב, וחובת המגורים במקומות נפרדים המשיכו להוות סכנה לשארית הפלטה, כיוון שעם התמורות בכוחות הפוליטיים הן הקרו הזדמנות קלות לביצוע מעשה נקמה ולהמשיך הרדיפות הקיבוציות.

וכך אכן קרה אחרי ש"צלב החץ" תפסו את השלטון, בעקבות ניסיונו הכושל של הורטי לנטוש את עגלת המלחמה. תנועת צלב החץ דגלה באידיאולוגיה הנאצית, ולפיכך עמדתה בשאלת היהודים חפפה את זו של הגרמנים, ולפיכך מצאו בהם, האחרונים, מבצעים נאמנים לדרישותיהם. ימים אחדים אחרי המהפך הבהיר שר הפנים החדש, גאבור ואינה, את עמדת ממשלת צלב החץ בזו הלשון: "אני מזהיר בתוקף את היהודים ואת עושי דברם, שהשלטון עוקב בערנות רבה אחרי התנהגותם, ובהתחשב במצב המלחמתי, ואני אבצע בחומרה רבה את כל הפקודות שניתנו ועתידות להנתן. מבחינה זו אני לא מכיר יהודים חברי הכנסייה הקתולית, או הרפורמטית או העדה היהודית, אלא רק בני הגזע היהודי. אני לא מכיר בשום כתבי חסות או דרכון זר, שקיבל יהודי בעל אזרחות הונגרית מכל מקום שהוא, מידי כל אדם שהוא."

במטרה להשמיד את התושבים היהודים במהירות מירבית, התחילו בנובמבר לרכז אותם מוגבר. ממשלת סטויאי בודדה את היהודים באמצעות העברתם לבתי הכוכב. לעומתה, ממשלת סאלאשי הקצתה, במקום הבתים המפוזרים ברחבי העיר, שטח מרוכז של רחובות אחדים כמקום מגורים חדש בשביל היהודים. כצעד ראשון הוקם מה שמכונה "הגיטו הבינלאומי". בהצהרתו באוקטובר אמנם דחה שר הפנים ואינא את הזכות המיוחדת של יהודים שזכו בחסות המדינות הניטרליות, אבל בהשפעת המחאות הבינלאומיות, ובהנחה שוויתור בעניין זה יועיל להשגת הכרה בממשלת צלב החץ, הסכימה הממשלה לשאת ולתת על גורל יהודי החסות. נציגי הצלב האדום הבינלאומי והשבדי, הנונציוס האפיפיורי והשגרירים הניטרליים דנו עם שר החוץ .Kemeny Gaborסוכם, שעד יציאתם לחו"ל, ירוכזו יהודי החסות באזור עירוני מיוחד. כאתר הגיטו הבינלאומי הוגדר חלק מאזור ,Ujlipotvaros מתוחם ברחובות Pozsonyi ut, Szent Istvan park, Pannonia utca, Szent Istvan korut. לכאן היו צריכים לעקור 4,500 מוגנים ע"י שבדיה, 7,800 ע"י שוויצריה, 650 ע"י פורטוגל, 100 ע"י ספרד, 2,500 שהיו בחסות הוותיקן, ועוד מספר מקבלי חסות מטעם העוצר ושר הפנים. רוב הדיירים הקודמים מבתים אלה הועברו אל בית החרושת ללבנים בפרבר אוילאק, ולאחר מכן הוצאו לצעדה רגלית לעבר הגבול הגרמני.

בעקבות המחאות של השגרירויות הוצאו יהודי החסות גם מפלוגות עבודת העבודה. כך נוצרו "פלוגות החסות", אלה הועברו לא אל מעבר לדנובה, אלא לבודפשט.

אלא שמספר כתבי החסות שהוחזקו עלה פי כמה וכמה על 15,600 המוכרים באופן רשמי. מספר כתבי החסות שהוצאו על-ידי השווייצרים נאמד ב-40 עד 60 אלף. השבדים הוציאו בין 7,000 ל-10,000, הספרדים כשלושת אלפים. מספר כתבי החסות המזויפים היה אף הוא גדול מאוד. בהסתמך על המספר הרב של בני החסות ושל הניירות המזויפים, נערכו כבר מאמצע נובמבר מיבצעי מצוד בגיטו הבינלאומי, וברוב המקרים האלה הוצאו יהודים מבית שלם ונורו לתוך מי הדנובה או "במקרה הטוב" הועברו אל הגיטו הגדול אחרי שזה כבר הוקם.

בסוף נובמבר נגזר גורלן של חלק מ"פלוגות החסות". ב-20 בנובמבר נחתם הסכם בין משרד הפנים ובין הגסטפו להסגרת פלוגות נוספות לידי האחרונים. בהזדמנות זו הוחל בשילוח פלוגות חסות אל גרמניה. וולנברג הצליח לשחרר את בעלי כתבי החסות השבדיים, אבל בעלי החסות השווייצרית הועלו על הקרונות. הרכבות הגיעו לעיירות אחדות בקרבת הגבול הגרמני (fertőrákos, balf, kőszeg) על גורל נוסעיהן מעידים קברי האחים..

על הקמת הגיטו הגדול הוכרז ב-29/11. Kiraly utca, Karoly korut, Dohany utca, Kertesz utca היו הרחובות שתחמו אותו. מאחר שהגברים עד גיל 60 והנשים עד גיל 40 נחטפו כבר באוקטובר, גזרת הגיטו חלה על קטינים, על הנשים הנותרות, על חולים וזקנים, ובסך הכול יותר מ-60 אלף בני אדם. העברתם אל הגיטו בוצעה בברוטליות חייתית. יותר מעשרה בני אדם הצטופפו בכל חדר, סכנת המגפות ריחפה בהתמדה על כולם. ב-10 בדצמבר ננעלו שערי הגיטו ומכאן ואילך גדלה פי כמה הדאגה לכלכלת הכלואים, ולאספקת חומרי הסקה בעיצומו של החורף הקשה ביותר. בשל המצב המסוכן הזה התאמצה מועצת היהודים, בכל כוחה, למנוע את העברת 6,000 הילדים היהודים, ששוכנו קודם לכן במוסדות שונים של הצלב האדום. הואיל והמדינות הניטרליות לא הכירו בממשלת סאלאשי, התעלמו אנשי צלב החץ מתעודות החסות הבינלאומית של הארצות ההן. פעמים רבות ניסו להוציא את 6,000 הילדים מחוץ לחסות הצלב האדום, אבל מועצת היהודים הצליחה למנוע זאת. הודות לכך הצליחו חלק מהילדים היהודים לשרוד במעונות הצלב האדום בימי האימים של המצור על בודפשט.

בסוף דצמבר הטילו הסובייטים את המצור על בודפשט. אחרי התפרקות המערכת השלטונית של צלב החץ ובריחת חלק מהמנגנון הממשלתי, שוב לא נותר מעצור בפני השתוללות כנופיותיו. מסוף דצמבר ואילך הפכו הפריצות אל תוך הגיטו ואל הבתים המוגנים למעשים של יום יום. צו שהוצא ביום חג המולד קרא ליהודים המסתתרים במקומות שונים של העיר לעקור אל הגיטו מרצון עצמם. אבל כעבור ימים ספורים כבר הוכרז שהמעבר הוא חובה, ואתו האיום, שהמסרבים אחת דינם למות. אנשי צלב החץ רצחו יהודים באכזריות שלא תתואר ובלי כל אבחנה. על ממדי סדרת הרציחות אפשר ללמוד מהעובדה, שבחודשים הראשונים אחרי השיחרור דן בית המשפט העממי ב-6,200 מעשי רצח שבצעו אנשי צלב החץ.

לקראת הסוף, שחקו תפקיד חשוב ראול ואלנברג וראשי הגיטו, לאיוש שטוקלר ומיקשא דומונקוש במאמצים להתמודד עם הארועים. בימי הראשונים של ינואר העבירו אנשי צלב החץ המונים מהבתים המוגנים אל הגיטו הגדול. הם התחילו גם בפינוי הבתים שבחסות שוויצריה, פורטוגל, הוותיקן ושבדיה. ואלנברג, יחד עם הקונסול השוויצרי קארל לוץ באו אישית ב-7 בינואר למשרדו של ארנו ואינא, הנציג של סאלאשי בעל הסמכות הבלתי מוגבלות, והצליחו לשכנעו שיעצור את הפינוי של הבתים המוגנים.

הודות להשתדלותם של שטוקלר ודומונקוש הציב ואינא יחידה של 100 שוטרים להגנה על הגיטו - בניגוד גמור לאיסור המוחלט של שר הפנים. ראשי הגיטו הצליחו ליצור מגע עם פאל סאלאי, איש הקשר של מפלגת צלב החץ עם המשטרה, שתרם תרומה מכרעת במניעת חיסול הגיטו טרם כיבוש העיר על-ידי הצבא האדום. בימי ינואר הראשונים נודע לשטוקלר ולדומונקוש, שאנשי צלב החץ, בשיתוף פעולה עם הגרמנים, מתכננים את חיסול הגיטו, כלומר את רצח כל היהודים שנותרו עוד בחיים. התוכנית המפורטת לכך עובדה על-ידי מיפקדת הס.ס. וראשי צלב החץ של הרובע השביעי. ב-15 בינואר כבר עמדו הכן 1,500 אנשי ס"ס, 22 אנשי שירות חמושים של צלב החץ ומאתיים שוטרים לביצוע התוכנית. אבל סאלאי הלך אל מיפקדת הס"ס, ובהסתמך על מידע מפי ואלנברג איים על הגנרל הגרמניSchmidthuber שהוא יועמד לדין אחרי המלחמה באשמת חיסול הגיטו, והוא ויידון לא כחייל, אלא כרוצח המונים. שמידטהובר ביטל את המיבצע, ובימים הבאים נסוגו אחרוני הפולשים אל בודא, בגדה המערבית של הדנובה.
כמובן, שההתקדמות המסחררת של הכוחות הסובייטיים, תרמה תרומה נכבדת להצלת הגיטו באשר לא הותירה זמן מספיק לביצוע המזימה השטנית. ב-16 בינואר שחרר הצבא הסובייטי את הרובע אויליפוטווארוש, (שבו שכן כאמור הגיטו הבינלאומי), וב-18 בו את הגיטו הגדול. בבודפשט ניצלו כ-100,000 יהודים מההשמדה. אפשר לאמוד ב- 70,000 את מספר הניצולים בגיטו הגדול וב-10-25,000 את זה של הנמצאים בבתים המוגנים, אבל רבים הצליחו לעבור את ימי האימים בהסתתרם במקומות שונים, מחוץ לגיטו. הצלת יהודי בודפשט נחשבת בצדק לנס של העת החדשה.