יוסי ורטר מ''הארץ'': סוכם שנתניהו ינאם 5 דק' ואדלשטיין 7. נתניהו חרג ב-9 דק' ואדל' ב-1:20  

כמו שני שודדים בלילה מימשו נתניהו ורגב את תוכניתם להפקיע את טקס הדלקת המשואות מיו"ר הכנסת ולנכסו לרה"מ. אדלשטיין נותר בהלם אך תגובתו בוא תבוא, במועד המתאים

19.04.2018 16:36 עודכן ב: 17:19
יוסי ורטר
https://www.haaretz.co.il/news/politi/.premium-1.6012551?
לא בכל יום מזדמן לעם ישראל לצפות בשידור חי ובשעת צפיית שיא במעשה נוכלות רם דרג בוטה, בריוני וחסר בושה. טקס הדלקת המשואות סיפק לנו את החוויה הנדירה הזו.

המשתתפים היו ראש הממשלה בחזית, ושרת הטקס על הטריבונה. כמו שני שודדים בלילה הם מימשו את מזימתם שנרקמה מבעוד מועד, להשתלט על האירוע הכי ממלכתי והכי קונסנזואלי בשנה, ולהפוך גם אותו לנחלתם של "ראש הממשלה ורעייתו".

כמו רמאים שטווים רשת של שקרים וכזבים כדי להסוות את כוונותיהם האמיתיות, הם חתמו על "סיכומים", שיגרו הודעות חגיגיות לתקשורת וייצרו מצג שווא כאילו המחלוקת יושבה וכללי המשחק נקבעו — רק כדי להפר אותם ברגל גסה, ללא מצמוץ, כשהשרה צוהלת על היציע. בגבור על רגב השמחה לאיד היא כפתה חיבוק על שרה נתניהו, שנראתה מסויגת מעט מהפמיליאריות הדביקה שנכפתה עליה.
למישהו יש ספק היום שנתניהו ורגב לא העלו בדעתם לכבד את התחייבותם הפומבית באשר למשך הדברים שיישא ראש הממשלה בטקס? הם בטח התפוצצו מצחוק אחר כך, אולי גם החליפו צ'פחות וכיפים לנוכח "הכיפה האדומה" המוצלחת שעשו ליו"ר הכנסת.

נתניהו חרג כמעט פי שלושה מהזמן שעליו התחייב, רשמית. זה היה נאום לכל דבר. לא "דברי ברכה" ולא "התייחסות למגילת העצמאות" (מלבד משפט מעושה, בתחילתו). היו בו שלל מרכיבים תעמולתיים ופרסונליים (נתניהו מתח קו שווה בינו לבין מייסד המדינה, דוד בן־גוריון; הראשון "ניהל מאבק בתנאים קשים" וכמוהו גם הנוכחי). הוא התהדר ביחסיו הקרובים עם מנהיגי עולם כראש ממשלת הודו, ושכח לספר שזמן קצר לאחר ביקורו בהודו הגיע נרנדרה מודי לרשות הפלסטינית ועלה לרגל לקבר ערפאת וכינה אותו מנהיג דגול. היו חסרים רק הסיומת "רוצים בחירות? יהיו בחירות!", וששרית חדד, ראשונת הזמרים, תפצח בשירה לנתניהו: "אתה תותח!", כפי שעשתה ערב מערכת הבחירות של 2013 בכנס פוליטי של הליכוד.

זה היה בדיוק מה שיולי אדלשטיין, קורבן האירוע, הזהיר מפניו בשבועות האחרונים. לא כולם אבו לשמוע אותו; אדלשטיין התריע מפני שינוי מהותי בכללי הטקס שנשמרים בקפדנות, נטילת הבכורה מיו"ר הכנסת, שמייצג את הכנסת, שמייצגת את העם, והעברת המשקל לראש הממשלה.

הנאום היה החלק הבולט בלבד. מאחורי הקלעים נרקמו מהלכים נוספים על ידי השרה. בסיכומים המוקדמים הוחלט שנתניהו ורעייתו ייכנסו לרחבה, יתיישבו, ואז ייכנסו יו"ר הכנסת ורעייתו, מלווים בנציגות של משמר הכנסת כבכל שנה. אלא ששעה קלה לפני פתיחת האירוע אתמול (רביעי) נודע לאדלשטיין שרגב חילטרה כמה חיילים מפיקוד המרכז שיצעדו לעבר בני הזוג המלכותי ויקבלו אותם. הוא לא יכול היה לעשות דבר מלבד לחרוק שיניים. לצפייה בטקס המלא:
שידור חי מטקס המשואות - דלג

רגב — ברשות ובסמכות, או סתם כיוזמה עצמונית שלה שנועדה להוסיף פינוק על התרפסות על חנופה לביבי ושרה — גם החליטה שמפקד הטקס יבקש את הרשות המסורתית לפתוח אותו לא מיו"ר הכנסת, אלא מראש הממשלה והיו"ר יחדיו. "רבותיי" ולא "אדוני", נכתב בספר הטקס. כך חזינו במעמד מביך שבו הקצין מבקש מהשניים אישור להשיק את האירוע, אדלשטיין עומד קפוא, אובד עצות, ונתניהו מהנהן.

לומר שיו"ר הכנסת רותח מזעם יהיה בגדר לשון ההמעטה של שנת ה–70 למדינה. בעיניו, זה לא כבודו שנרמס, זה אירוע כמעט קדוש בעיני רבים שחולל ושזוהם.

שני סיבובים היו בשבועות שקדמו למחזה הגרוטסקי שקדם לטקס המשואות. אם חשבנו שהכל נגמר בשבוע שעבר, כשהנצים נפגשו ולחצו ידיים והוציאו הודעות משותפות, התבדינו.

הסיבוב השלישי לפנינו. הפעם תיחסך מאתנו העמדת הפנים שליוותה את קודמותיה, כאילו המריבה היא בין יולי למירי, ונתניהו כלל אינו מעורב, לא עוסק בכך, מרחף לו מעל זירת ההיאבקות. הפעם אלה יהיו אדלשטיין מול נתניהו ורגב תחזור למקומה הטבעי כליצנית חצר, כישות תגרנית שעיקר קיומה הוא ללחך את פנכתם של ראש הממשלה ורעייתו וללכלך על יריביו.

אדלשטיין הוא פוליטיקאי ותיק. הוא כבר ראה אי אילו דברים בחייו. אבל ביום שלמחרת, גם הוא נשמע לבני שיחו בהלם מוחלט ממה שעבר לילה קודם. מילא תקיעת הכף עם ראש הממשלה — ראש הממשלה, לא איזה עסקן דרג ז'! — שבה הם יישרו את ההדורים וסיכמו את הדברים. אבל לעזאזל, לשכת ראש הממשלה הוציאה הודעה ששום מלה ממנה לא התממשה במציאות. ומנכ"ל משרד התרבות והספורט שיגר מכתב לראש הסגל בלשכת רה"מ יואב הורוביץ ולמנכ"ל הכנסת אלברט סחרוביץ' שבו נקבע הנוהל: "ראש הממשלה ינאם חמש דקות ויו"ר הכנסת שבע דקות, על מנת שלא לפגוע בשידורים המתוכננים ובטקסים". אדלשטיין חרג בדקה ועשרים שניות. נתניהו בתשע דקות.

המסקנה של אדלשטיין היתה שנתניהו ורגב כביכול זרמו אתו ונענו לדרישותיו, מפני שלא רצו שיממש את איומו הפומבי שהכנסת כולה, על משמרה ונציגיה ויו"רה, תחרים את הטקס. הם הבינו את מידת הנזק. לכן הם שיקרו לו וזרו חול בעיניו ובעיני הציבור כולו. אדלשטיין מנע מנתניהו מבוכה גדולה, ובתמורה קיבל השפלה רבתי. זה נתניהו.

כשחבריו אמרו לו למחרת, איך לא ידעת, איך לא צפית, איך לא ניחשת, אתה יודע מי השניים הללו, ביבי ורגב, ומה אמות המידה המוסריות שלהם, הוא אמר בסוג של ייאוש: מה, ציפיתם שאבקש מראש הממשלה להפקיד ערבות בנקאית? הוא הבטיח לי, הוא לחץ יד, הוא פירסם הודעה מטעמו, כנ"ל גם השרה המתורבתת. מה הייתי אמור לעשות?

אדלשטיין ונתניהו לא החליפו מלה על ההר. לא לפני הטקס, לא במהלכו ולא אחריו. "אנחנו לא מדברים. מיציתי את מכסת הדיבורים שלי אתו", אמר יו"ר הכנסת לחברים מהליכוד שהתעניינו בשלומו. פנטסטי איך אדלשטיין מוצא את עצמו בנעליו של קודמו, רובי ריבלין, שנקלע למאבקים דומים עם נתניהו, הודח מהתפקיד וכיום הם לא בקשרי דיבור.