יש שמחה גדולה בקימה לסליחות באשמורת הבוקר.האדם נפגש מחדש עם בוראו אחרי זמן רב שבו הצטברות העבירות, שלו או של אחרים, מנעה מבעד אור ה' לחדור בקרבו.
הרצון לקום לסליחות מקורו בנשמת האדם, השולחת לו מסר בשעת תרדמתו לאמור: מה לך נרדם? קום קרא אל א-לוהיך! הקריאה אינה מתחילה במחשבה על תיקון החטאים, כי אם בדרישה לצאת מהקטנות: "הקץ לראות שמיו ואת מעשה אצבעותיו, והבט אהלי מרומיו תלויים בזרועותיו וראה כוכבים חותמיו פיתוחי טבעותיו" (ריה"ל, פתיחה לסליחות).
מתוך כך מתעורר האדם להיפגש עם הבורא, ומתוך כך להשיג את רוח הקודש: "הקיצותי ואחשב, מי הוא אשר הקיצני? והנה קדוש יושב... וישם באוזני קשב" (ריה"ל, יעירוני רעיוני).
רק אחרי הבקיעה של הגדלות בנפש האדם, אנו מורשים להביט גם בשפלות ערכנו ובחטאים המכבידים על זוהר הנשמה: "קום קרא בתחנונים... עמוד כגבר והתגבר להתוודות על חטאים" (פתיחת הסליחות אחרי הקדיש).
המהלך הזה של הנפש מתרחש אצל מי שמשתתף בסליחות מפתיחתם, בשירתו של הלוי "ישן אל תרדם", דרך "יעירוני רעיוני", פרקי התהילים של דוד מלך ישראל, עד הקריאה לוידוי שבפתיחת "בן אדם". מכאן לערך הגדול של ההגעה בזמן לסליחות, מלבד הערך של מציאות המנין של עשרה בפתיחה.
גירסת הדפסה
סגן המנהל
מפקח
עיתונאי מקוון
צל"ש
