חיים כץ, מייסד מדינת הביטוח הלאומי  

שר הרווחה מבקש להעביר את ניהול עודפי הגבייה של ביטוח לאומי מידי האוצר למוסד עצמו, ובכך ליצור עוד גוף ממשלתי בעל תקציבי ענק שמתנהל במחשכים

מדינה בתוך מדינה. השר חיים כץ | פלאש90

שר העבודה והרווחה חיים כץ נחוש להקים מדינה בתוך מדינה. לא, לא מדובר במתן אוטונומיה לפלסטינים, אבל בהחלט נראה כי לשר חיים כץ יש פנטזיה למתן אוטונומיה מלאה למוסד לביטוח לאומי. הצעתו האחרונה של כץ כוללת מתן אוטונומיה תקציבית מוחלטת לביטוח הלאומי, על ידי העברת ניהול עודפי הגבייה של הביטוח הלאומי מהאוצר למוסד עצמו. במילים אחרות, כץ רוצה להשאיר את הכסף (כ-80 מיליארד שקלים) אצלו ולהשתמש בו כראות עיניו ללא שקיפות או אחריות.

כבר היום לביטוח הלאומי יש מאפיינים של מדינה: יש לו רשות שופטת בדמות ועדות רפואיות, ועדות זכאות, וועדות ערר שמשמשות כערכאות שיפוטיות. לביטוח הלאומי יש גם רשות מבצעת, שכוללת פקידים, אנשי גביה, חוקרים, כלכלנים ומנהלים. כעת, השר כץ רוצה להרחיב עוד יותר את האוטונומיה, ולייצר סוג של רשות מחוקקת, שתאפשר לו למעשה להחליט מה עושים עם הכסף.

האזרח הישראלי נתקל בביטוח הלאומי לרוב בסיטואציות לא נעימות. זה יכול לקרות כאשר פקידי גביה מגיעים אליו בדרישה על חובות שהוא לא ידע עליהם, כשהביטוח הלאומי שולח עיקולים לבנק על 100 שקלים שלא שולמו, או כשהוא מטורטר לעמוד בתורים כדי להוכיח שהיה בצבא, במילואים או בעבודה באמצעות טפסים ידניים.

האזרחים ש”רק” חייבים כסף עוד יוצאים טוב. הם מפסידים ריביות, ימי עבודה ועצבים, אבל זה כלום יחסית לחלשים ביותר בחברה. הנכים, החולים, המוגבלים – אלה שהביטוח הלאומי קיים עבורם, הם אלה שהכי סובלים ממנו.

סביב הביטוח הלאומי קמה תעשייה שלמה של סיוע לנזקקים: עורכי דין, אירגונים חברתיים, חברות מסחריות ומאכרים. כמו בכל דבר, בתעשייה הזאת יש קדושים ויש נבלים, יש מי שיחזיק לנכה את היד לפני ועדה ויש מי שיתווך בעסקת שוחד, אבל שניהם גם יחד לא היו קיימים אם הביטוח הלאומי היה פשוט ממלא את תפקידו.

האזרח ישראלי רואה כמובן רק את קצה הקרחון של הארגון. מלבד ההתנסות האישית בנבכי הבירוקרטיה, האזרח הממוצע לפעמים קורא ידיעה על דו”ח חריף של מבקר המדינה, רואה תחקירים, או שומע סיפורים של מכרים. מעטים האזרחים שצוללים לדו”חות הכספיים או למבנים המשפטיים. קשה להאשים אותם. עבור רוב האנשים מדובר בנושא משעמם, וכותרות על “גירעון אקטוארי” לא בדיוק מושכות קוראים וגולשים.

מערכת יחסים סבוכה
סוציולוגים קוראים לחוסר הרצון של הציבור להיות מעורב בתהליכים “גירעון דמוקרטי”. את הגירעון הדמוקרטי הזה רוצה השר חיים כץ לנצל. הגירעון הדמוקרטי והגירעון האקטוארי מזינים זה את זה, לו הציבור היה מעורב יותר ואם העיתונות הייתה עושה את תפקידה, חיים כץ היה נצלב תקשורתית. במקום זה התקשורת ממחזרת הודעות לעיתונות שמנסחים דוברים מטעם.

מערכת היחסים בין הממשלה לבט”ל

אז מה בעצם חיים כץ רוצה? לביטוח הלאומי ולמדינה יש מערכת יחסים סבוכה מאוד: הביטוח הלאומי אומנם מעביר את עודפי הגביה שלו לממשלה, אבל הסיבה שיש “עודפי גביה” היא כי המדינה משתתפת בתקציב הביטוח הלאומי בסכום גבוה בהרבה מאותם עודפים.

אם הביטוח הלאומי יקבל עצמאות, כפי שכץ רוצה, הוא יצטרך לגבות 30 מיליארד יותר בכל שנה מהציבור. “עודפי הגביה” שכץ מעוניין להשאיר בבית, מניבים לביטוח הלאומי ריבית גבוהה בהרבה מהריבית בשוק. איפה כץ ימצא ריבית כזאת, בבורסה? ספק רב.

ואם כבר מזכירים את הבורסה, כדאי לציין שמול כץ עומד כתב אישום, בכפוף לשימוע, על הרצת מניות. בנוסף לכך שהוא מילא את דירקטוריון הביטוח הלאומי באנשי שלומו מהתעשייה האווירית ומההסתדרות, אנחנו צריכים לשאול את עצמנו האם אנחנו מעוניינים לתת לביטוח הלאומי בראשות כץ את המפתחות לעתיד שלנו.

בישראל קיימת מסורת ארוכת שנים של הקמת מדינות בתוך המדינה. אלה גופיים רשמיים, מוכרים וסטטוטוריים, שעושים דין לעצמם (גיא רולניק קרא להם “מיליציות מיסוי עצמאיות”): מההסתדרות לרשות שדות התעופה, מחברת החשמל למערכת הביטחון והפנסיה התקציבית. בניגוד לכתוב בספרי האזרחות, ישראל כיום דומה יותר לקונפדרציה של מיליציות מיסוי מאשר למדינה ריבונית. בואו ננסה לצמצם את התופעה ולא להגדיל אותה.