הצעת פתרון בהסכמה למחלוקת העמוקה סביב גיוס חרדים  

אחת המחלוקת העמוקות והמשסעות את העם בישראל היא המחלוקת סביב סוגיות גיוס בחורי ישיבות או יותר מדויק גיוס חרדים לצה"ל.
העמדה החרדית טוענת שיש לאפשר לכל מי שחפץ ללמוד תורה לעשות זאת בלי שהגיוס לצבא יקטע זאת. יש גם הטוענים שהצבא אינו מקום המתאים לאורח החיים החרדי ויש חשש כי חינוך הבחורים החרדים ייפגע כתוצאה מהשירות.
לעומת זאת חלקים גדולים מהציבור החילוני וגם חלק מהציבור הדתי, טוענים כי אין לאפשר מצב שבו חלק מהעם מתגייס לצבא, מסכן את חייו ונותן את מיטב שנותיו למדינה, בעוד החרדים, אינם מתגייסים.
בשורות הקצרות שלפנינו, אציע מתווה מוסכם לפתרון משביע רצון לשני הצדדים, אשתדל להיות פרקטי, בלי לנסות לקבוע מי צודק ובלי להיות שיפוטי כלפי הצדדים (לדעתי שני הצדדים צודקים, כל אחד מנקודת מבטו).

בטרם ניגש למתווה הפתרון ננסה לעמוד, בקצרה, על הבעיות שבהשארת המצב הקיים (או בקיבוע נוסחה דומה למצב הקיים), ניתן להצביע על שלוש בעיות עיקריות:

1. תחושה של אפליה וחוסר צדק, שמרגיש חלק גדול מהמתגייסים. הם מרגישים "פראיירים" שהם נאלצים לשרת בעוד אחרים, "ממיתים עצמם באוהלה של תורה". תחושת חוסר הצדק הזו משליכה על המוטיבציה להתגייס ופוגעת בחוסן הלאומי.
2. המצב בו מי שאינו מתגייס מנוע מלעבוד, פוגעת במשק שמפסיד ידיים עובדות רבות, שלולא "חרב הגיוס" שהייתה מונפת על חלק מלומדי התורה, הם היו יוצאים מהישיבה ללמוד מקצוע ולעבוד בצורה מסודרת. אני מאמין שגם ראשי הישיבות מעוניינים שאלו שיישארו ללמוד בישיבה, ודאי שנים רבות, יהיו אלו שחפצים בתורה בפני עצמה ולא רק כאמצעי להימנע מגיוס.
3. המצב בו רוב הציבור החרדי לא מתגייס, גורמת למחסור במתגייסים איכותיים שיכולים למלא תפקידים בצבא, לשפר את יכולותיו ולהקטין את מצוקת כוח האדם שקיימת ביחידות רבות בצבא.

מתווה גיוס בהסכמה:
המתווה אותו אני מציע מורכב משני מרכיבים, אשר כל אחד מהם יכול לעמוד בפני עצמו, אך ביחד הם נותנים פתרון מקיף וכולל למכלול הבעיות, פתרון עמו יוכלו שני הצדדים לחיות בשלום:

א. יקבע כי מי שלומד ב - "מוסד ללימודי רוח", בהיקף של 8.5 שעות יומיות יוכל לקבל דחיית גיוס. "מוסד ללימודי רוח" יהיה כל מוסד ללימודי דת, תרבות, רוח וכדו', אשר יאושר על ידי משרד הביטחון לאחר שיוכיח כי במוסד לומדים לימודי רוח תרבות דת וכדו' ובלבד שלא לומדים בו מקצוע או לימודים המקנים תעודה מקצועית, או המכינים את התלמיד למבחנים אשר מעניקים תעודה כזו (כן, זה ייאלץ את הנגשים לבחינות רבנות ודיינות ומכוני הוראה לדחות את הלימודים למבחנים, רק לאחר שיקבלו פטור כדלהלן - לדעתי גם עולם הרבנות והדיינות ועולם ההוראה ייצאו נשכרים...).
בתקופת דחיית הגיוס, הלומד לא יוכל לעבוד, ללא היתר. (יש לבחון מתן היתר גורף להיקף שעות מצומצם שלא על חשבון שעות הלימודים והיתרים ספציפיים על פי מבחנים אישיים).
חשוב להדגיש, הקמת "מוסד ללימודי רוח" – לא תהיה תלויה במגזר של המקימים אותו, בהשקפות הנלמדות שם, בשאלה אם הוא נתמך על ידי המדינה במסגרת כזו או אחרת או אם הוא מאוגד יחד עם מוסדות אחרים, במסגרת כזו או אחרת. משרד הבטחון יהיה חייב לאשר כל מוסד שהוכיח כי הוא עומד בקריטריונים.

ב. ייקבע, כי מי שגיוסו נדחה בשל לימודיו במוסד ללימודי רוח, תקופת השירות שלו תתקצר בהתאם לנוסחה להלן:
ככלל, עבור כל תקופת דחייה כאמור, תקוצר תקופת השירות במספר חודשים השווה למחצית החודשים בתקופת הלימוד. אך לא תילקחנה בחשבון השנה וחצי הראשונות של הלימודים. את השירות יוכל לבצע הלומד גם באמצע לימודיו ואח"כ להשלים את מכסת הלימודים הנדרשת עד לפטור מלא (בדומה למקובל במסלול הסדר).
במקביל לזה, הצבא יגדיר, בהתאם לצרכיו פרק זמן מינימלי לשירות. מי שמשך שתקופת השירות שנותרה לו לאחר הקיצור האמור, קצרה מפרק הזמן המינימלי, יוכל לבחור גיוס לפרק הזמן המינימלי או השלמת לימודיו במוסד ללימודי הרוח עד לאיפוס תקופת השירות.

להלן דוגמאות:
• מי שלמד 5 שנים יהיה צריך להשלים שירות של 9 חודשים: שנה וחצי לימודים ללא קיצור תקופת השירות, ועוד 3.5 דהיינו 42 חודשי לימוד, השווים ל - 21 חודשי שירות, כך שנותרו 9 חודשים להשלמת 30 חודשי שירות חובה.
• מי שלומד 3.5 שנים יהיה צריך להשלים שנה וחצי של שירות: שנה וחצי לימודים ללא קיצור תקופת השירות ועוד שנתיים לימוד השווים לשנת שירות, כך שנותרה שנה וחצי להשלמת 30 חודשי שירות. (שימו לב, כי כיוון שניתן לבצע את השירות באמצע הלימודים – אזי מדובר על אופציה קרובה מאוד למסלול ההסדר המקובל היום).
• מי שלמד ב- "מוסד ללימודי רוח" במשך שש וחצי שנים, יקבל פטור מגיוס: שנה וחצי דחיית גיוס ללא קיצור תקופת השירות ועוד 5 שנים שהם 60 חודשים – פי שתים משירות חובה העומד כיום על 30 חודשים.

הסבר:
על מנת למנוע אפליה בפועל או גם תחושת אפליה, המתכונת של דחיית גיוס לא תהיה דווקא לדתיים או חרדים או בכלל ללימודי תורה. המדינה תכיר בזכותו של כל אזרח לבנות את עולמו הרוחני, בקצב שלו, בלי שחובת הגיוס תפגע בכך. ובלבד שאכן מדובר בבניית עולמו הרוחני ולא בבניית עולמו החומרי- כלכלי – דהיינו לא לעבוד או לעסוק בלימודי מקצוע.
בכך לא תהיה אפליה או טענה לאפליה, ויהיה שוויון בנטל הלכה למעשה – מי שרוצה ישרת כרגיל ומי שחפץ בלימודי רוח יוכל לעשות זאת ללא מונע וללא כל אפליה.
המדינה תאפשר "תחנות יציאה" קלות ממסלול הלימודים, כך שמי שהתחיל את מסלול הלימודים לא יכנס למסלול חד כיווני שקשה לצאת ממנו. כך ש- "מחיר" לא גבוה יחסית הוא יוכל, כמעט בכל שלב, להחליט להתגייס או להמשיך עד לפטור מלא בגיל 24.5, גיל שמאפשר בד"כ לימודי מקצוע והשתלבות בשוק העבודה.
בכך תיפטרנה שתי הבעיות הראשונות, שצוינו בראשית דברינו.
להערכתי, במהלך השנים, גם הבעיה השלישית תקטן באופן משמעותי בעקבות המתווה המוצע – דהיינו בחורי ישבות רבים יחליטו, כי בשביל "לצאת לחיים" דהיינו ללמוד מקצוע ולעבוד בשלב מוקדם יותר, יהיה שווה להם "לחתוך" מוקדם יותר ולעשות שירות מקוצר. ובכך יקבל הצבא לידיו כוח אדם שעד כה לא נכנס בשעריו.

התייחסות לטענות שעלולות לעלות נגד המתווה:

א. טענה: מדובר על ויתור לחרדים, בעצם זה מתווה שתפור למידותיהם של החרדים ושוב הנטל יישאר בעיקר על כתפי החילונים והדתיים לאומיים.
מענה: לדעתי זה לא נכון, מדובר על שתי חלופות שיעמדו בפני כל מועמד לגיוס חרדי/חילוני/דתי – זה שבאופן טבעי החילונים יבחרו בחלופה שיותר מתאימה להם והחרדים יבחרו בחלופה שיותר מתאימה להם זה בדיוק מהות השוויון. גם אם מישהו סבור שעדיין מדובר על חוסר שוויון, צריך להבין שזה פתרון הרבה יותר טוב והרבה יותר שוויוני מיתר הפתרונות המעשיים שעלו עד היום.

ב. טענה: חילונים רבים יתחמקו משירות בעקבות המתווה.
מענה: להערכתי חילונים מעטים אם בכלל יעדיפו מסלול ארוך של לימודי רוח על פני מסלול קצר הרבה יותר של שירות שמיד לאחריו הם יהיו משוחררים ללמוד מקצוע ולעבוד. גם מעט החילונים שיעשו זאת, סביר להניח שבאופיים הם פחות מתאימים למסגרת צבאית נוקשה והתועלת שבגיוסם נמוכה.

ג. טענה: זה זלזול בתורה להשוות אותה ללימודי רוח אחרים.
מענה: מטרת המתווה אינה להוכיח את ערך התורה המדינה מוקירה את לימוד התורה באמצעות תמיכה ישירה של המשרד לשירותי דת. המתווה נועד לאפשר לכל אזרח להחליט האם הוא משקיע את מיטב שנותיו בלימודי תרבות ורוח או בשירות צבאי, זה החלטה אישית שלו והמדינה לא מעודדת אותו להחליט לצד זה או אחר.

ד. טענה: זה זלזול בערך לימוד התורה ששנת לימוד שווה רק חצי שנת שירות.
מענה: מטרת המתווה אינה לעשות "תחרות" מה יותר שווה או מה יותר חשוב אלא ליצור איזון בין דרישות מנוגדות של חלקים שונים בעם. בשל כך לא ניתן "להמיר" שירות צבאי בתקופה זהה של לימודי רוח, כיוון שאז מוסדות לימודי הרוח יהוו עיר מקלט לכאלו שרוצים לחמוק משירות, המטרה שמי שבוחר במתווה שמקצר או פוטר אותו משירות ידע כי הוא משלם מחיר אישי משמעותי בשל כך.

ה. טענה: זה ירוקן את הישיבות.
מענה: האם בישיבות רוצים שיהיו תלמידים שנמצאים שם רק כדי לחמוק משירות? אני חושב שלא. גם אם מישהו יטען שכן, אני לא חושב שזה תפקיד המדינה לייצר סנקציה בדמות "גיוס" למי שלא רוצה ללמוד תורה, רק בשביל למלא את הישיבות.

ו. טענה: לצה"ל לא מתאים שכל אחד יבוא לתקופת שירות אחרת.
מענה: כבר היום קיימים ממסלולים מקוצרים רבים (הסדר, הסדר מרכז הרב, שלב ב', נח"ל חרדי, שח"ר ועוד) המתווה המוצע רק יסדיר את המסלולים השונים במנגנון אחיד.

ועוד שתי הערות חשובות, העומדות בפני עצמן, אך גם יתרמו להצלחת המתווה:

1. יש לייצור כמה שיותר מקומות בצבא המותאמים לאורח החיים החרדי.
2. יש להמשיך ולייצור תמריצים חיובים למשרתים בכלל ולמשרתים קרביים בפרט.

אני מציג את המתווה לעיונכם, אשמח לשמוע הערות, שיפורים, הבהרות, ותוספות. אשמח גם אם המתווה המוצע יהיה בסיס למתווה אחר טוב יותר.

הכותב למד בישיבה שנים רבות, במהלכן שירת בשירות קרבי ומבצע שירות מילואים פעיל עד היום.

עד כאן
תודה רבה