הישג לרפורמים: בגצ פסל בדעת רוב (ברק ארז וגרוסקופף נ' מזוז) את מבחני התמיכה ללימודי יהדות של משרד החינוך ובנט  

הקדמות:

נקודת המוצא לדיון היא שאין לאדם או לגוף זכות קנויה לקבל תמיכה מתקציב המדינה, וכי למדינה שיקול דעת רחב בהענקת תמיכות אלה. לפיכך, מבחני התמיכה הנקבעים על-ידי רשות ציבורית עשויים ואף צפויים להשתנות מעת לעת, בהתאם לאופן שבו משנה הרשות את מדיניותה וכן בהתאם למטרות שונות המצויות על סדר יומה.

אבל על הרשות המינהלית להפעיל את שיקול דעתה בתחום התמיכות, תוך שמירה על כללי המשפט המינהלי – בהוגנות, בסבירות ובמידתיות. כאשר רשות מסוימת מחליטה לעדכן או לשנות קריטריונים לקבלת כספי תמיכה, ואף לבטל מדיניות של תמיכות שהייתה נהוגה על-ידיה בעבר, היא כפופה לעקרונות החלים על שינוין של החלטות מינהליות. בכלל זה, רשות שכבר קיבלה החלטה על בסיס תשתית עובדתית מסוימת חיוותה בכך את דעתה שלכאורה תשתית זו הייתה ראויה ומספיקה לצורך קבלת ההחלטה. על כן, עליה לבסס את שינוי ההחלטה או המדיניות בטעם מספק.

כמו כן, וזה הבריח התיכון, בכל מקרה על מבחני התמיכות לקיים את עקרון השוויון.
הקושי העיקרי במבחנים החדשים, נעוץ בחוסר העקביות בטעמים שהוצגו לשינוי במדיניות, כמו גם בבסיס העובדתי החסר לטעמים שניתנו.

בעניןהניקוד:

מבחני התמיכה החדשים מבטלים כמעט לחלוטין את העדיפות שעליה הורה דו"ח שנהר בכל הנוגע לתכנים פלורליסטיים. הטעם שניתן לכך לאורך הדיון חזר והתחלף. מחד גיסא, נטען כי בדיקה של משרד החינוך העלתה כי הניסיון המצטבר של משרד החינוך מלמד כי כלל הגופים הפועלים מעבירים תכנים פלורליסטיים, ולכן העדפה זו אינה נחוצה עוד על מנת לקיים את המלצות דו"ח שנהר. מאידך גיסא, נטען כי מכל מקום העדפה זו כלל אינה נדרשת, מאחר שדו"ח ועדת שנהר נוגע לתכנים של תכנית הלימודים הפורמלית, להבדיל מתכניות העשרה.

תשובה זו מעוררת קושי במספר מישורים. ראשית, חוסר העקביות שבה.
שנית, האופן שבו הוצג תהליך הבחינה שהוביל למסקנה כי מתן העדפה לתכנים פלורליסטיים אינו נדרש עוד מעורר שאלות. (ברק ארז מציגה פקפוקים בהליך איסוף הנתונים)
שלישית, דו"ח שנהר עוסק גם בפעילות חינוכית בלתי פורמלית.

בעניןהגורם המפקח:

שאלה דומה עד מאוד נידונה בעבר בבית משפט זה, בנוגע למבחני התמיכה של אותו המשרד, באותו תחום פעילות, בעתירה שהוגשה על ידי אותן עותרות בשנת 2003. באותו עניין, עמד בית המשפט על השתלשלות העניינים בנוגע למבחני התמיכה בתחום שיעורי היהדות והתרבות היהודית במערכת החינוך. בעוד שבעבר, יוחדו מספר תקנות תקציביות, אשר יועדו לסקטורים שונים הפועלים בתחום, הרי שמאז שנת 2002, בעקבות מעורבותו של היועץ המשפטי לממשלה, בוטלו מבחני התמיכות הסקטוריאליים ותחתיהם נקבעו מבחני תמיכה שמוגדרים בהתאם לאופי הפעילות.

פסיקתו של בית המשפט, באותו עניין, רלוונטיות ביותר גם לענייננו. וכך נאמר: "... העותרים ניהלו מלחמת חורמה בתמיכות לפי אידאולוגיה, או בלשונם, 'לפי צבע הכיפה'. מאבקם זה זכה לתמיכתו של היועץ המשפטי לממשלה. עתה הונהגו קריטריונים מורכבים שאולי אינם כליל השלמות, אך אין הם מותנים עוד בהיות הגוף הנתמך 'חרדי' או 'פלורליסטי' או אחר. הפעילות היא הנתמכת, ולא מבצע הפעילות. היעתרות לבקשת העותרים בדבר מנגנון הקלה זמני תחזיר, בדלת האחורית, את התמיכה לתלוית זהות בנתמך."

גם בעתירה הנוכחית, מבקשות העותרות כי נורה למשרד החינוך להקנות להן מעמד ייחודי, וגם הפעם הזו, הענקת מעמד ייחודי לפעילות "לפי צבע הכיפה", תהא מנוגדת לעקרון השוויון.
משאלת העותרות, כי תינתן תוספת ניקוד רק לגופים מסוג מסוים, הינה משאלה הנוגדת מושכלות יסוד של דיני התמיכות ומפרה באופן בוטה את עיקרון השוויון.

בסוגית תוספת ניקוד בגין פעילות ברוח דו"ח ועדת שנהר

הצורך שעמד בבסיס שינוי מבחני התמיכה הישנים, הוסבר לפנינו בהרחבה על ידי המשיבים, והיא נסמכת על תשתית עובדתית ברורה. עיקרי הדברים הובאו כבר בתגובה לעתירה מיום 23.10.2019 ועל כן לא מצאתי סיבה מדוע מצאה חברתי חוסר עקביות בטענות המשיבים. המשיבים הבהירו כי נעשתה עבודה מקצועית לבחינת מבחני התמיכה הישנים, כאשר נמצא כי גופים שונים, במהלך השנים, התאימו את פעילותם לערכים "פלורליסטיים" בחינוך היהודי ברוח דו"ח ועדת שנהר, ומשכך נוצר מצב שהניקוד העודף ניתן במשך השנים למרבית הגופים הנתמכים. מצב דברים זה, הוא שהוביל לעדכון מבחני התמיכה וצמצום הניקוד העודף.

תכלית מבחני התמיכה החדשים והישנים כאחד היא ברורה, והיא, "הקניית ערכי יסוד של המורשת היהודית"; והעמקת הידע של התלמידים "לפיתוח רגשי הזדהות עם העם היהודי, הארץ והמורשת היהודית". אין זכר במבחני התמיכה, לתכלית שהעותרות טוענות כי היא העומדת בבסיסם - "מתן תקצוב עודף לארגונים פלורליסטיים כדי לעודד את פעילותם בהתאם לדוח שנהר". לא רק שאין בסיס לטענה כי זו תכלית המבחנים, אלא שכאמור, תכלית כזו לא הייתה יכולה לעמוד. כפי שהודגש לעיל, הפעילות היא העיקר, ולא זהות הגוף. מבחני התמיכה לא באו לעולם על מנת לתקצב באופן עודף ארגונים פלורליסטיים.

ניתן לסכם אפוא את הסוגיה כך: אם הוראת הניקוד העודף אכן נועדה "לצבוע" ארגונים מסוימים לפי השתייכותם הסקטוריאלית, כפי שאכן יושמה בטעות בין השנים 2018-2017, הרי שמדובר בהוראה פסולה; מנגד, אם ההוראה נועדה לחול באופן שוויוני, וכל גוף נתמך יכול לבצע את ההתאמות הנדרשות בפעילותו על מנת לעמוד בה, כפי שפירש אותה משרד החינוך ביתר שנות הפעילות שהוצגו לגביהן נתונים, אזי היא התייתרה, שכן אין בה כמעט רבותא ואין היא משנה אלא בזעיר אנפין את חלוקת הכספים בפועל בין הגופים הנתמכים.

האגף האחראי על חלוקת התמיכה

לא הוצגה כל עילה להתערבות בית משפט זה באופן חלוקת תחומי האחריות בין היחידות והאגפים השונים אצל המשיבים. אינני סבור כי העותרות הצביעו על עילה כלשהי היכולה להשפיע על זהות הגוף המפקח על יישום מבחני התמיכה. אף שאלה זו נדונה במפורש בעתירה משנת 2003, בהאי לישנא:

"אם בפי העותרים טענה קונקרטית בדבר יישום המבחנים שלא כהלכה זכאים הם להעלותה, אך שאלת הגוף העוסק הלכה למעשה בחלוקה אינה מעניינם".

זהות האגף שעליו מוטל תפקיד הנוגע למבחני תמיכה אלה או אחרים היא שאלה הנוגעת למינהל הפנימי של הרשות הממשלתית. ככלל, לממשלה יש פררוגטיבה רחבה ביותר לקבל החלטות בנוגע למינהל הפנימי שלה, כאשר רק סטייה קיצונית ממתחם הסבירות, או פגם מהותי אחר בחוקיות ההחלטה, יצדיקו התערבות שיפוטית בהחלטה מסוג זה

טרמינולוגיה: אל תגידו לי מיהו פלורליסט