אדם גולד בביקורת חריפה על ריבוי השרים והרוטציות במשרדים המסתמנים בממשלה הנכנסת, כל מילה!  

מי צריך את זה? למי זה עושה טוב? איזה 'כבוד' מקבל שר שברור לכולם שאין לו בעיה לדפוק את האינטרס הציבורי בשביל ג'וב?
ובכלל, אם אנחנו כבר שם, מי צריך מעל 30 שרים בממשלה של ארבע מפלגות הומוגניות? לא טהרן ולא נאיבי, אבל כשיש 4 מפלגות עם הנהגה כל כך דומיננטית אי אפשר לשדר קצת ענייניות? עזבו 18 שרים וסגירת משרדים מיותרים. לא רוצים להיסחף, חלילה, אבל אי אפשר לפחות לייצר מגמה חיובית? אי אפשר, לדוגמה, לייצר נורבגי 'מתוקן' שמתפזר אוטומטית עם פיזור הכנסת? אי אפשר לסגור משרד אחד בשביל הסמליות? צריך ללכת לכיוון ההפוך ולייצר מנהל עקום וילדותי?

וכל זה מזכיר לנו שוב שהאויב הכי גדול של הימין אינו השמאל, הקרן החדשה או התקשורת. הכל קטן עלינו.
כי האויב הכי אכזר וחסר רחמים של הימין היה ונשאר ימין מטומטם.
הסכנה הכי גדולה לשרידות הממשלה היא ימין עקום אימפוטנט וגחמני. ימין שלא סופר את האינטרס הציבורי. ימין שבמקום לקדם ערכים בוחר בכותרות. ימין שמתבוסס בלי תכלית ברדיפה אחרי ג'ובים, שררה, תדרוכים ומאבקי אגו.

עיניים על הכדור, חברים.
עיניים על הכדור.