החינוך הממלכתי־דתי מציג: השקעה גדולה שמניבה תשואה נמוכה. {דה מארקר}  

פוליטיקת הכסף של הציונות הדתית מביאה לכך שתלמיד בממלכתי־דתי נהנה מתקציב הגבוה ב-25% מזה של הממלכתי־עברי  אלא שבתמורה להשקעה, בוגרי החמ"ד נמצאים הרחק מאחור בציונים במתמטיקה, במדעים ובאנגלית  הסיבה: "שאיפה לבינוניות"  כתבה שלישית בסדרה



מירב ארלוזורוב

05:56, 16 בפברואר 2023



סמוטריץ' הופך את החינוך הממלכתי־דתי לזרם פרטי ונפרד (למצולמים אין קשר לכתבה)צילום: מוטי מילרוד

החינוך הממלכתי־דתי (חמ"ד) מגוון מאוד. הוא מכיל כ–350 אלף תלמידים, 15% ממערכת החינוך, וכולל בתוכו חרד"לים קיצוניים מההתנחלויות, תלמידים מסורתיים בפריפריה העמוקה, הרבה תלמידים ממוצא אתיופי וגם מהאליטה הדתית־בורגנית באזור המרכז. כמו החינוך הממלכתי, זוהי מערכת הטרוגנית, עם פערים ושונות גדולה בין בתי הספר שלה. עם זאת, יש מאפיין אחד קבוע ובולט בכל בתי הספר של החמ"ד: לעולם הם יקבלו את התקציב לתלמיד הגבוה ביותר בישראל.

לפי נתוני משרד החינוך, תקציב של תלמיד חמ"ד ביסודי גבוה ב–11% מזה של תלמיד בממלכתי־עברי, בחטיבת הביניים הפער כבר קופץ ל–24% ובתיכונים הפער הוא של 26%. גם כשבוחנים את התקציב לתלמיד בהתאם למעמד החברתי־כלכלי שלו, התמונה נותרת זהה. נתוני משרד החינוך חושפים כי בכל רמה חברתית כלכלית שהיא, התלמיד בחמ"ד תמיד יקבל תקציב גבוה יותר מזה של תלמיד בממלכתי עברי (וכמובן שגבוה משמעותית יותר מתלמיד בממלכתי־ערבי). לפי הנתונים שאסף אריאל פינקלשטיין, מתנועת נאמני תורה ועבודה מרבית תלמידי החמ"ד נמצאים בדירוג החברתי־כלכלי בינוני.

המיעוט המצליח בישראל

האם מדובר באפליה שיטתית לטובה של התלמידים הדתיים, על פני התלמידים החילונים (וכמובן, התלמידים הערבים) בישראל? כן ולא. חלק משמעותי מהעדפה התקציבית נקבעה בחוק חינוך ממלכתי 1953 — הזכות לשעת תפילה יומית, והזכות לפתוח בתי ספר קטנים, כמענה לריכוזים קטנים של אוכלוסייה דתית ביישובים רבים בארץ. כלומר, זו העדפה על פי חוק, שניתן להצדיק אותה.

אלא שהפוליטיקה של הציונות הדתית, שהיא ללא ספק המיעוט המצליח ביותר בישראל, הביאה להרחבה מתמדת של ההעדפה הזאת. כך, כל בתי הספר של החמ"ד זכאים לתקן רב. קליטת עלייה, למשל, מזכה את החמ"ד בתוספת תקציב משמעותית, ולפי פינקלשטיין, 41% מהתלמידים ממוצא אתיופי בישראל לומדים בחמ"ד.



שר האוצר בצלאל סמוטריץ'. מאשר סופית שהוא חרדי יותר מאשר לאומיצילום: אוליבייה פיטוסי

החינוך הממלכתי־דתי נהנה מעצמאות, ומטפח את החרד"לים ואת נוער הגבעות

פוליטיקת הכסף של הציונות הדתית: עוצמה פוליטית על חשבון המדינה

פריחה של כיתות מופרדות

ההיתר לבתי ספר קטנים, שהתחיל כמענה לפיזור של האוכלוסייה הדתית בכל היישובים בישראל, הורחב כדי לאפשר את ההקצנה הדתית, והתרחבות ההפרדה המגדרית אל תוך בתי הספר היסודיים. שיעור התלמידים הדתיים בגילי יסודי שלומדים בכיתות מעורבות של בנים ובנות צנח מ–60% ל-45% בתוך שני עשורים. כיום, מרבית בתי הספר הדתיים מפרידים בין המגדרים עוד לפני כיתה ה', וכתוצאה מכך חלה פריחה של כיתות מופרדות קטנות, וגם בתי ספר מופרדים קטנים. בתי ספר קטנים הם כמובן יקרים בהרבה להפעלה.

אותו היתר היסטורי לבתי ספר קטנים ויקרים מנוצל היום לשם מימון הזרם הקיצוני־חרד"לי: לזרמים החרד"ליים לא נאה ללמוד בבתי ספר רגילים של החמ"ד. הם קובעים עובדות בשטח ומקימים בתי ספר תורניים (תלמוד תורה ממלכתי־דתי), לצד בתי הספר המעורבים של החמ"ד, תוך שהם ממיינים תלמידים לכאורה על סמך דתיותם בלבד. משרד החינוך רואה ומאשר, גם כאשר מתברר שהמיון הוא על רקע גזעי — תלמידים ממוצא אתיופי, למשל, כמעט שלא ניתן למצוא בבתי הספר החרד"ליים הללו.

המודל הנשגב של הציונות הדתית הוא של ערכים, שליחות ואהבת ארץ ישראל השלמה — ולא הצלחה כיזם הייטק. לכן, מסתפקים שם בבגרות שתספק פרנסה

שעת התפילה היומית התרחבה לתוספת של שעות לימודי יהדות רבות. מכיוון שבתי הספר של החמ"ד מלמדים ליבה מלאה, בנוסף לשעות היהדות, יש צורך בתוספת תקציב שתממן זאת. משרד החינוך מממן תוספת של לימודים לבגרות, ובכיתות נמוכות יותר התוספת נמצאה בדמות תשלומי הורים גבוהים, וגם כספים פוליטיים — תקציב קואלציוני של 200–300 מיליון שקל שמתווסף לחמ"ד מדי שנה כבר עשרות שנים.

מעורבות הכספים הפוליטיים בחמ"ד עומדת לקפוץ מדרגה. מפלגת הציונות הדתית, בראשות שר האוצר בצלאל סמוטריץ', הכניסה להסכמים הקואליציוניים סעיף שמחזק עוד את עצמאות החמ"ד (הזכות לבתי ספר קטנים, להפרדה מגדרית, לשעות לימוד יחודיות ועוד), ומגדיל את תקציב החמ"ד ב–684 מיליון שקל בשנה, גידול קבוע של 10% בתקציב. זאת, בנוסף לתוספת של 100 מיליון שקל לתיכונים (ישיבות ואולפנות) כדי להקל את שכר הלימוד בהם.



כל תוספות התקציב הן ייעודיות לבתי הספר של החינוך הממלכתי־דתי בלבד, ללא כל קריטריון שוויוני, בעוד החינוך הממלכתי־דתי כבר נהנה מראש מתקציב גבוה ב–25% מזה של תלמיד ממלכתי־עברי. עקרון השוויון בחינוך הממלכתי נדרס באופן גלוי. כך סמוטריץ' מפורר את החינוך הממלכתי בישראל — הוא הופך את החמ"ד לזרם חינוך פרטי ונפרד, הזוכה לתקציבים עודפים, על חשבון המערכת הממלכתית. זהו יישור קו של סמוטריץ' עם מערכת החינוך החרדית, ומאשר סופית שהוא חרדי יותר מאשר לאומי.

תמורה שנויה במחלוקת

בעבור התקציבים הלא שוויוניים שמהם נהנים תלמידי החמ"ד, ושחוסר השוויוניות שלהם הולך רק לגדול, מקבלת מדינת ישראל תמורה שנויה במחלוקת. החמ"ד היא מערכת ממלכתית, מלמדת ליבה, נבחנת בכל הבחינות, מחנכת לשירות צבאי ולהשתלבות בשוק העבודה, אלא שהתוצרים שלה אינם מצטיינים. לפי אריאל פינקלשטיין, שמנתח את ביצועי החמ"ד בספר "החברה הדתית־לאומית בנתונים", תלמידי החמ"ד סגרו את מרבית הפערים אחרי תלמידי הממלכתי־עברי בזכאות לבגרות, כולל בגרות המקנה קבלה לאקדמיה.

אלא שלמרות השיפור, נותרו עדיין פערי איכות משמעותיים בין החינוך הממלכתי־דתי ובין הממלכתי־עברי. זאת גם כאשר פינקלשטיין עושה תקנון לפערים חברתים־כלכליים. הפערים הבולטים הם בלימודי המתמטיקה, האנגלית והמדעים. כך, בממלכתי יש יותר ניגשים לבחינת הבגרות ב-5 יח"ל במתמטיקה, ואילו בחמ"ד העדפה היא ל-4 יח"ל.

יש גם פער קבוע בציונים בפרק המתמטי בפסיכומטרי. באנגלית הפערים הם כבר עצומים, עם פער קבוע שאינו מצטמצם בין שתי מערכות הלימוד בשיעור הניגשים ל–5 יח"ל באנגלית, ופער ניכר בציונים בבחינה הפסיכומטרית. הציונים של הבנים הם חלשים באופן ניכר בהשוואה לאלו של הבנות. במדעים יש פער משמעותי בשיעור הזכאים לתעודת בגרות מדעית, וגם כאן הפער עמוק במיוחד בקרב הבנים.

עברו לתצוגת גלריה



פינקלשטיין תולה את הפיגור הזה בכך שהציונות הדתית היא חברה סגורה יחסית, שחשופה פחות לשפה האנגלית — ואפילו לעתים עוינת לה, בהיות האנגלית מייצגת השפעות מערביות רעות.

הסבר נוסף הוא מה שפינקלשטיין מכנה "השאיפה לבינוניות". המודל הנשגב של הציונות הדתית הוא של ערכים, שליחות, ואהבת ארץ ישראל השלמה — ולא הצלחה כיזם הייטק. לכן, מסתפקים שם בבגרות שתספק פרנסה, בעיקר בתחום ההוראה, ותו לא.

הדברים נכונים במיוחד בנוגע למעמד האשה הדתית — יש פער עצום בין היכולות המדעיות של הבנות (ציונים גבוהים בבחינות בכיתה ח') ובין זה שהן לא ניגשות לבגרות מדעית, כנראה משום שלא מעודדים אותן לקריירה. בתי הספר הקטנים, שלא יכולים להחזיק מעבדות מתקדמות, פוגעים גם הם ביכולת ללמוד מדעים.

ההשפעה המזיקה של ההפרדה המגדרית

על כך צריך להוסיף את ההתחרדות החרד"לית, שאינה מעודדת הצטיינות, ואת ההשפעה המזיקה של ההפרדה המגדרית. בתי הספר לבנים בלבד סובלים מאקלים בית ספרי בעייתי. פרדוקסלית, הציונים של בתי הספר המופרדים, ושממיינים תלמידים, נמוכים מאלו של בתי הספר המעורבים, שיש בהם אינטגרציה.

השורה התחתונה היא שהמדינה משקיעה כסף רב בתלמידים הדתיים, רק כדי שרובם יהיו פחות טובים במתמטיקה, אנגלית ומדעים, ויפנו באקדמיה בעיקר ללימודי הוראה. זוהי תשואה בינונית להשקעה, וזאת עוד לפני שדנו בנזק הכבד ביותר של החינוך הממלכתי־דתי: היעדר חינוך לדמוקרטיה.

משרד החינוך סירב להגיב למרבית השאלות, והפנה את TheMarker להגיש בקשות תגובה לפי חוק חופש המידע.