אני לא רגוע  

השאלה שלא מפסיקה לנקר לי בראש היא שאלת המניע - מדוע החמאס עשו מה שעשו ? הרי ההנהגה המדינית שלהם הם מילארדרים שחיים בקטאר חיי תענוגות, ועכשיו הם יודעים שלא נפסיק לרדוף אותם עד בוף ימיהם. גם סינוואר בעזה, מליונר בעצמו, קיבל מאיתנו כל מה שביקש, מיליוני דולרים של כסף קטארי, אלפי עובדים עזתיים שנכנסו לישראל, גם הוא ידע שבעקבות המתקפה חסרת התקדים שהוא מתכנן, הוא יהיה בן מוות, עזה תיחרב, והחמאס יושמד,

מדוע אם כן עשו זאת ? מה היתה מטרתם ? הרי ברור היה להם שקשה ככל שתהיה המכה שנספוג - זו לא תהיה מכה שתאיים כהוא זה על קיומנו,

המעט פרשנים שהתייחסו לשאלה זו בתקשורת אמרו, שזו תכנית איראנית שמטרתה לעצור את הנורמליזציה הנרקמת עם סעודיה ואולי תקיפה אפשרית של מתקני הגרעין שלהם, היה אחד שהוסיף שגם רוסיה מעורבת במטרה להסיט את ארה"ב מהסיוע המשמעותי במלחמה באוקראינה,

אני מסכים לחלוטין עם פרשנות זו, זה אכן נראה תכנון איראני, מדובר במבצע שתוכנן לפרטים במשך תקופה ארוכה, עם יכולות מרשימות בכל הרמות - בטחון שדה, הטעיה, המודיעין המבצעי, אמצעי הלחימה, היכולות של המחבלים, הן בנטרול המכשול, הן בלחימה, הן בניווט - עם כל הכבוד לסינוואר וחבורת עכברושי הביבים העזתית שלו - לא נראה שזה משהו שהם היו מסוגלים לבצע לבדם, גם שמענו שכחמש מאות מחבלים עברו באיראן אימונים מיוחדים לפריצת הגדר וכו', שמענו גם על הפגישות בין מנהיגי חמאס בחול לביו נציגים של איראן וחיזבאללה לפני המתקפה, יש אפילו עדויות ששמעו פרסית בקיבוצים בזמן הטבח...

שאלת המניע היא קריטית, על מנת לדעת מה צופה לנו העתיד, אם טבח השביעי באוקטובר הוא פעולה איראנית למעשה - האם ניתן להניח שזה היה השלב היחיד בתכניתם ? האם הגיוני שאיראן תקריב את אחד המוצבים הקדמיים החשובים שלה בעזה רק כדי לגרום לנו טרגדיה, שאמנם נוראה כל שהינה - היא נמשכה פחות מיממה,

אם יש משהו שאסור לעשות בעימות כלשהו - הוא לעשות מה שהיריב מצפה ממני לעשות. ומה שהיה לאויב ברור מעל לכל - זה שכתגובה לטבח שבוצע - נחריב את עזה מהאויר ונכנס גם קרקעית - זה מה שעשינו תמיד, זה הדבר היחידי שאנחנו יודעים לעשות בהקשר לעזה, וזה אכן מה שאנחנו עושים בפועל,

אם נחשוב מנקודת מבט של האויב - איראן - שידועים בסבלנותם הרבה וחיבתם לתהליכים ממושכים, אלו לא אנשים שאוהבים זבנג וגמרנו, הם אוהבים להביס את אויביהם באיטיות, להחליש את האויב אט אט עד שהוא מתפרק.

את נקודת החולשה שלנו בה היינו נתונים הם זיהו עם חודשים של ארועי הרפורמה המשפטית שהביאו להתפרקות החברה מבפנים וכביכול החלשות צהל,

על כן בחרו לפעול כעת, ואנו נוכחים במו עיננו בתכניתם רק עוצמים עיננו ומסרבים להאמין :

א. ביצוע המתקפה חסרת התקדים של השביעי באוקטובר, שבנוסף לרצח מאות אזרחים וחיילים, תכלול גם חטיפה המונית של אזרחים וחיילים
ב. אילוץ צהל להכנס קרקעית לרצועת עזה ושקיעה בבוץ העזתי ובמחילות החמאס, תוך העסקה מאסיבית של חיל האויר
ג. הצטרפות הדרגתית של חיזבראללה מצפון, חותים מדרום, מיליציות מעיראק, הכוחות האיראניים בסוריה, המחבלים איו"ש, המחבלים במזרח ירושלים, ערביי ישראל שברשותם כ 400 אלף נשקים וחלקם הגדול מעוניין גם הוא בהשמדת ישראל
ד. ככל שאנו מעמיקים בבוץ העזתי - מחד אנו מאבדים יותר חיילים, מאידך אנו הורגים יותר אזרחים " לא מעורבים" , כך שדעת הקהל העולמית ובפרט הערבית-מוסלמית זזה יותר ויותר נגדנו
ה. ארה"ב נאלצת לסייע לנו אך מוצאת את עצמה גם כן בין הפטיש והסדן - בין הצורך לסייע לנו לבין דעת הקהל העולמית, ובכך מוסטת מהמלחמה באוקראינה
ו. ככל שאנו שוקעים יותר בבוץ העזתי כך מעמיקות שאר החזיתות, שהעיקרית שבהן היא חיזבאללה - כמה שהיינו רוצים להפטר מחיזבאללה, כך אנו ישראל מורתעים ממנו, כי אנו מודעים לנזק שהוא מסוגל לגרום לנו עם ארסנל הטילים שלו, בדגש אלו המדוייקים, והמשימה הבלתי אפשרית למנוע ממנו לשגר אלינו טילים אלו, למעשה, רק כיבוש קרקעי של כל לבנון יכול להפסיק שיגור רקטות לעבר ישראל מלבנון, כיבוש כזה יעלה באבידות רבות מאד ויקח זמן רב, עד אז הנזק שיגרם לנו יהיה אקוטי. כל זה בעיקר עקב תווי השטח ההררי והמיוער של לבנון - קשה מאד להבחין בדברים מהאויר, וכשנכנסים קרקעית חייבים לנוע על צירים הרריים שהופכים את הרקמים לפגיעים,
ז. בכל אותה העת - מנהיגי איראן יושבים להם ממרחק ומחככים ידיהם בהנאה, הם הרי הצהירו שלא ילחמו עבור עמים אחרים, זה לא הם שנלחמים, הם לא ירו טיל אחד משטחם, הם גם רחוקים מאיתנו קשה לנו להגיע אליהם,

רוסיה נהנית מקצת אויר לנשימה במלחמה באוקראינה בה היא סופגת מכות קשות ולא מצליחה להתקדם,

אולי גם סין יכולה למצוא שעת כושר לפלוש לטייואן כפי שהיתה כל כך רוצה,

המנהיגים שלנו אומרים - שהמשימה בעזה יכולה לקחת חודשים, אם זה אכן כך - אז במשך חודשים תתחולל ההדרדרות המתוארת לעיל, תוך כדי שהמצב הכלכלי שלנו מדרדר עוד ועוד, תוך שאנו סופגים עוד ועוד אבדות, תוך שהאופוריה והאחדות בה אנו נמצאים - ילכו ויהפכו לדכאון ופילוג, תוך שכוחנו הצבאי נחלש עוד ועוד

חייבים להניח שאיראן הכינה תאים רדומים באיוש, במזרח ירושלים, ובתחומי הקו הירוק, שממתינים לשעת כושר - מתי שנהיה כבר ממש מוחלשים, על מנת לטבוח באזרחינו בשטחנו, בדיוק כפי שעשה החמאס בשביעי לאוקטובר. האויב האיראני הוא מתקדם בהרבה מהאויב הערבי, זה אויב עם המון סבלנות והמון תכנון לטווח רחוק, נוכחנו בכך בשביעי לאוקטובר, עדיף שנניח משהו שלא יתממש, מאשר שיתממש משהו שלא היינו מוכנים לו,

בכל אותו הזמן - 240 החטופים לא יחזרו אלינו, הם ימשיכו להוות חור בליבנו ואבן על צווארנו שתלך ותכביד ותפלג את החברה שלנו,

מה הפתרון ?

ראשית - לא לעשות מה שאנחנו עושים כרגע, לא לעשות מה שאויב ציפה מאיתנו

חלק מהפתרון כבר החמצנו, כי כבר חודש עבר ובחרונ בדרך שגויה, בחרנו בדרך פופוליסטית, שנועדה לכלות את זעם העם, דרך שמטרתה רצופה בסיסמאות נבובות המתחלפות מדי יום, כי אף אחת מהן לא באמת ישימה - "לחסל את החמאס", " לחסל את כוחו הצבאי של החמאס" , " שעזה תזכור למשך חמישים שנה" , וכל זאת גם תוך כדי שחרור החטופים...

הדרך שהיינו צריכים לבחור בה, היא זו שתביא אותנו למצב טוב יותר מזה בו אנו נמצאים עכשיו, לא למצב גרוע יותר, שבמקום שניחלש כפי שמתכנן האויב - נתחזק, שתכנית האויב להחלישנו תהפוך לחרב פיפיות,

כעת אנחנו רק נחלשים, נחלשים צבאית, חברתית, מדינית, מורלית, הסברתית, המדינות הערביות שבשלום איתנו מחזירות אחת אחת שגריריהן, אנו מאבדים כל יום 5-10 חיילים, וזה ילך ויגבר כל שנעמיק הכניסה לעזה ולתת קרקע, הכוחות הפנימיים שקוראים לשחרור החטופים ילכו ויתגברו תוך כדי שהם מפנים זעמם לאותה ממשלה נגדה הפגינו ממילא כבר חודשים בארועי הרפורמה, ומנגד - אויבינו מכל החזיתות ילכו ויחריפו את הלחימה נגדנו

צריך להבחין בין 3 סוגי פעולות :

א. איום - את זה כדאי שנצמצם מאד
ב. פעולות מתמשכות - כמו כל הפעולות שאנו עושים כעת בעזה- ההפצצות, הכניסה הקרקעית וכו' - אלו פעולות שיגרמו ללחץ נגדי, שמטרתו להפסיק אותן, לחץ מדיני, לחץ צבאי, לחץ הסברתי
ג. פעולות נקודתיות - חמורות ככל שיהיו - לאחר שנעשו - כבר לא ניתן ללחוץ שיפסיקו אותן - כי הן כבר נעשו, אפשר להתלונן, אפשר לרצות לנקום, אבל אי אפשר ללחוץ - כי הן כבר נעשו

הדבר החכם לעשות היה להאחז בחטופים כעוגן - לעשות כל פעולה, נוראה וקיצונית כל שתהיה - עד להחזרת החטופים - אין מה ללחוץ עלינו להפסיק פעולות נוראיות אלו - כי אנו מצהירים שברגע שהחטופים יחזרו אלינו - הפעולות יפסקו

הנה כמה דוגמאות לפעולות שיכולות לחזק אותנו, לשפר את מצבנו, וחמורות כל שיהיו - יפסקו עם החזרת החטופים. חלקן חמורות פחות ממה שאנו עושים כרגע בעזה :

א. מצור הרמטי על עזה בדגש על מניעה מוחלטת של מים ומזון, כולל השמדת מקורות המים והמזון שיש בעזה - יצירה מכוונת של משבר הומניטיר בעזה (בלי הפצצות) עד לשחרור החטופים. ללא מים ומזון עזה תהיה " על הברכיים" תוך ימים ספורים- אם לעולם אכפת ממנה - יהא עליו להביא לשחרור החטופים
ב. הרעה משמעותי של תנאי האסירים הבטחוניים עד כדי עינוי (צינוק לכולם בתור התחלה, הצידוק המינימלי הוא להשוות את תנאיהם לאלו של החטופים שלנו שנמצאים במחילות, אוכלים פיתה עם מלפפון וגבינה, הנשים - חלקן נאנסו(מי מבטיח שזה לא ממשיך בשבי), הגברים - חלקם נפצע, ללא אור שמש, ללא תרופות - על האסירים הבטחוניים לחוות בדיוק את מה שחווים חטופינו)
ג. נסיון להחזיר חלק מהאסירים הבטחוניים לעזה כאקט חד צדדי שמסתיים בתקלה בה הם נהרגים (למשל - אניה שטובעת) - פעולה נקודתית שברגע שנעשתה - נעשתה, אפשר לכעוס עלינו - אבל זה נעשה
ד. טרנספר יומי של כמה אלפי פלשתינאים " תומכי חמאס" מיו"ש וממזרח ירושלים לעזה- כמה אלפים ביום, ללא אפשרות לחזור
ה. חיסול הכוחות האיראנים בסוריה - פעולה נקודתית שאחריה אין מה לעשות - היא נעשתה, זה יגרום לחיזבאללה להרגיש שהגב שלו בסוריה איננו והוא פגיע בהרבה
ו. תקיפת הטקק והנמ וחיסול חיל האויר האיראני - פעולה נקודתית שלאחריה האיראנים יהיו חשופים למטוסינו
ז. תקיפת מוסדות השלטון ומשמרות המהיפכה באיראן בתאום עם מתנגדי המהפכה ליצירת הפיכה שלטונית האיראן - ככל שזו תהיה משמעותית - כך חיזבאללה ימנע מתגובה כלפינו - לא יהיו לו יותר פטרונים לציית להם ולהקריב עבורם את לבנון

מילה אחרונה על קטאר - קטאר היא בת ברית של ארה"ב, הבסיס הגדול ביותר של ארה"ב במזהת בו נמצאת המפקדה הקדמית של סנטקום באל עודיד - נמצא בקטאר, לקטאר מעמד מיוחד של כמו חברה בברית נאטו, מעמד השמור ל 18 מדינות, כיצד אם כן מדינה כמו קטאר פורסת חסותה על כל ההנהגה של ארגון טרור רצחני ששקול לדעאש ? לא רק שהם לא מסגירים את מנהיגיה החמאס לידינו, או לידי ארה"ב הם אפילו לא מגרשים אותם אחרי טבח השביעי באוקטובר, הרי הדבר משול ללתת חסות לאוסאמה בן לאדן אחרי פיגועי התאומים, או לתת חסות למנהיג דעאש אבו בכאר אל בגדדי בשיאה של פעילות הזוועות של דעאש,

מדוע ארה"ב לא לוחצת על קטאר להסגיר את מנהיגהי החמאס לידינו, אם היא אכן ידידה שלנו ?

מדוע אנו מתייחסים לקטאר כאילו הם הם אלו שעומדים להושיענו עם איזה טפטוף של חטוף או שניים שישוחרו - כשהם אלו שמגנים על מתכנני השביעי באוקטובר ?