עמירה הס/הארץ: ''טקטיקת חברון''  

בינתיים הופיע הבחור הצעיר: הוא ניסה לפתוח את דלתות המכונית, פקד בצעקה "תראו תעודות זהות" וחסם את הגלגלים באבנים כבדות. כשכבר הופיעו ג'יפים של הצבא והמשטרה, צעק המבוגר לאלכס ליבק, צלם "הארץ": "תחזור למקום שממנו באת". כשהבין שליבק הוא יהודי יליד הארץ, צעק: "בוגד, הולך עם האו"ם". גם הגבר וגם הבחור הצעיר, שמתגורר אצלו במאחז, הם ילידי חו"ל. הצעיר, אזרח אנגלי, עוד לא השלים את הליכי הפיכתו לעולה חדש.

אבל מה זה משנה? גם אין זה משנה שהחייל הגדירם "בעייתיים" ושבמשטרה המבוגר מוכר מהתנכלויות דומות. ואין זה משנה שהשוטרים לא האמינו לגרסתם האבסורדית, כאילו אנחנו התעסקנו במטע הזיתים שלהם וניסינו לדרוס את המבוגר. זו אותה טקטיקה ידועה מחברון, זו שסייעה לרוקן את העיר העתיקה מרבים מתושביה הפלשתינאים: יהודים מתנכלים ומתעללים ואז הם מאיימים על קורבנותיהם שיתלוננו נגדם במשטרה הישראלית.

התנכלויות קשות בהרבה מזו שחווינו, ומתוקשרות פחות, ברועי צאן ובחקלאים פלשתינאים שחיים באזור הן מעשה של שגרה. בשלהן כ-850 מתוך כ-3,500 יושבי האזור הנקרא "מסאפר יטא" (הפריפריה של יטא) עזבו בשש השנים האחרונות את מקומות המגורים שלהם, במערות ובמאהלים. פעם הפגיעה היא בגישה לבורות המים שלהם, פעם בצאן, פעם בהם. אותם תושבים מחזיקים ערימות של אישורים על תלונות במשטרה. עד שחדלו להתלונן.

קל להאשים את המבוגר והבחור, או את דומיהם. אבל הם מתאמנים בהטלת אימה על הפלשתינאים, כי הרשויות הישראליות מניחות להם לעשות זאת. בדרכם, הם מבצעים מה שעושות רשויות הכיבוש "החוקיות": מגרשים פלשתינאים מאדמתם, כדי לפנותה ליהודים. כלומר, הם ממלאים פקודות.

לפני כעשרה ימים החרים פקח של המינהל האזרחי טרקטור ומכלית מים של אנשי חדידייה, קהילת רועי צאן וחקלאים בצפון בקעת הירדן, כאמצעי לחץ לפינוי המאהל שלה, בנימוק שהוא נמצא בשטח צבאי סגור. זו אחת מעשרות קהילות שחיות בבקעה עשרות רבות של שנים. מאז 1967 היא נעקרה ארבע פעמים. בכל מיני פטנטים, שלטונות הכיבוש הפכו אותם ליושבים בלתי חוקיים על אדמתם.

את המעיינות ובארות המים שהיו בשימושם החרימו והעבירו לפיתוח "מקורות": הקידוח הקרוב של מקורות משמש את המתנחלים "החוקיים" ואסור לאנשי חדידייה. לכן הם תלויים בהובלת מים ממעיין רחוק. הצבא הכריז על שטחים נרחבים בבקעה כ"שטחי אש". הם נגמרים בגבולות ההתנחלויות. הרשויות הישראליות סירבו לשנות יעוד קרקע מחקלאות למגורים, כדי לאפשר לקהילה לחיות במקום שזקניה זוכרים מילדותם כביתם. אבל קרקע סמוכה הוכשרה למגורי יהודים, אזרחי ישראל. עכשיו המינהל האזרחי מקווה שהצמא יבריח אותם לשטח שהקצה להם, ושכבר אין בו אדמה ראויה למרעה ולחקלאות. זו תמצית המדיניות העקבית הישראלית כלפי הפלשתינאים, ודיבורים על שלום לא הפסיקו אותה. תושבי המאחזים הבלתי מורשים רק מחקים אותה ומקבלים את השראתם והגנתם ממנה.
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/890928.html

מאמרים וכתבות של עמירה הס, "הארץ".
http://www.7th-day.co.il/cotvim/amirahes.htm

אתר הבית של עמירה הס
http://www.notes.co.il/hess/index.asp

___________________