דבר נשיא המדינה, משה קצב
בטקס אזכרה ממלכתי למנחם בגין
ה' באדר תשס"ב, 17 בפברואר 2002
מנחם בגין - מבכירי בניו של עם-ישראל במאה העשרים, האיש אשר בכוח אישיותו ובאמונתו השפיע על מהלך ההיסטוריה.
פני ההיסטוריה של מדינת ישראל היו שונים אלמלא מנחם בגין.
עם-ישראל ומדינת ישראל יזכרו את מנחם בגין מורה דור, איש חזון, לוחם, מדינאי, איש הגות, סמל הממלכתיות, דמות מופת, סמל ותקווה גדולה לעם.
מנחם בגין השאיר מורשת לדורות.
מתחילת דרכו הציבורית התייצב מנחם בגין על במת ההיסטוריה בנחישות ובהחלטיות, ברגש פטריוטי, חדור אמונה, חדור להט ציוני וחדור תחושת שליחות לאומית. את כל חייו הקדיש לעמו, לתקומת העם. כל ימיו רדף אחר הביטחון והשלום לעמו. פעל באמונה ובאהבה גדולה לעם-ישראל. היה איש העם ואהוב העם, עממי וצנוע.
הוא סלל דרך לצעירים יהודים במזרח אירופה כבר בתחילת דרכו, כאשר בגיל 24 נבחר לנציב בית"ר בפולין, ובעקבות פרעות הערבים ביהודים בארץ-ישראל ניהל הפגנות המונים מול שגרירות בריטניה בפולין.
הוא סלל דרך למנהיגי התנועה הציונית, כאשר בפגישתו עם נציגי האו"ם בשנת 1947 קבע מנחם בגין, כי האצ"ל אינו מבסס את תביעתו לארץ-ישראל על המנדט של חבר הלאומים או על הצהרת בלפור, אלא על העובדה ההיסטורית, שארץ-ישראל הייתה שטח יהודי במשך עשרות דורות, ולפני 3000 שנה הייתה כאן מדינה יהודית, שממנה הוגלו אבותינו בכוח על-ידי הרומאים. לכאן צריכים לשוב צאצאיהם של אותם יהודים. כך אמר וחש, כי על כתפיו מונחת שליחות היסטורית.
בכל החלטותיו בצמתים המכריעים, בתחנות בחייו האישיים ובחיי המדינה הוא עיצב וקבע נורמות, שעל-פיהן מחנכים דורות.
לאחר שהתגייס לצבא בפולין והגיע עם הצבא הפולני לארץ-ישראל, עז היה רצונו להצטרף למאבק בצבא הבריטי בארץ. הוא ביקש להתגייס למאבק בבריטים, אך לא עזב את הצבא הפולני ללא היתר והמתין עד לקבלת שחרור רשמי ואישור מצבא פולין על שחרורו. רק לאחר סיום מלחמת העולם השניה הכריז על המלחמה נגד הבריטים.
הוא היה סמל ומופת במאבקו בכיבוש הבריטי. הוא ניצב מולם וניהל מאבק תקיף, נחוש ומוסרי, חדור אמונה ולהט ציוני. היה זה מן המאבקים ההרואיים וההיסטוריים אשר חרצו את גורלו של העם היהודי. במאבק זה קבע מנחם בגין נורמות לאומיות, ממלכתיות ומוסריות. הוא הפך לאדם המבוקש ביותר בקרב האימפריה הבריטית. נערכו אחריו חיפושים רבים, אך הם לא יכלו לו.
גם במאבק הקשה והתקיף באימפריה הבריטית הוא שמר על טוהר הנשק, על מוסר הלוחמים, על אחוות הלוחמים ופעל רק נגד מטרות צבאיות. הוא קידש את המאבק נגד הבריטים, אך גם קידש את ההימנעות ממלחמת אחים. כך כאשר נקלע לעימות ולמחלוקת עם הסוכנות היהודית ועם ארגון ההגנה - הקפיד למנוע בכל מחיר מלחמת אחים, ופעל להקמת "תנועת המרי המאוחד".
אהבתו לעם-ישראל ותכונותיו כמנהיג וכפטריוט מצאו את ביטוין הנעלה בתגובתו בעניין ה"סזון" וכן בנושא ספינת הנשק של האצ"ל "אלטלנה", רק בזכותו נמנעה מלחמת אחים למרות הפגיעות, הרדיפות, ההסגרות והדם שנשפך. בתקופת ה"סזון" הלשינו יהודים על יהודים אחרים מהאצ"ל והסגירו אותם לאויב הבריטי. חברי האצ"ל רתחו ורצו לנקום במלשינים היהודים, אבל מפקד המחתרת, מנחם בגין, קבע: "מלחמת אחים - לעולם לא!".
כאשר לאחר מאמצים רבים הצליח להביא אוניית נשק, ובה לוחמים ועולים, נהג באחריות ודיווח ביוזמתו בעוד מועד לראשי-היישוב העברי על אוניית הנשק, וזאת למרות היריבות והזעם נגדם. כאשר עמד מנחם בגין על סיפון האונייה "אלטלנה", סביבו דם שפוך של פצועים וַהרוגים ולוחמים הרוצים להשיב אש, שוב הכריע בגין "לא תהיה מלחמת אחים". הוא נתן פקודה החלטית "בשום תנאי לא להפעיל נשק". לא ירים איש יהודי יד או רובה על אחיו.
כעבור למעלה משנות דור, בהיותו ראש-ממשלה, בישיבת הממשלה בדיון על פינוי הישובים בסיני הזכיר ואמר מנחם בגין: "אחרי מותי אני מקווה שאזכר, מעל לכל, כמי שמנע מלחמת אחים".
מנחם בגין והאצ"ל הביאו לגירוש הצבא הבריטי ועימו, - לסיום המנדט.
עם יציאת הבריטים דרש בגין, שהמוסדות הלאומיים יכריזו על עצמאות ועל הקמת המדינה. למרות הזעם והיריבות הכיר במעמד המוסדות ובלגיטימיות שלהם וידע להבליג על חרמות, על נידויים ועל עלילות שווא נגדו.
מיד עם הכרזת העצמאות נשבע אמונים למדינה, למוסדותיה ולדמוקרטיה, השתלב בחיים הציבוריים וקיבל את מרות המוסדות של המדינה בדרך.
מנחם בגין כליברל ודמוקרט דרש חוקת יסוד למדינה, היה לוחם עקבי לזכויות אזרח ובלט כפובליציסט וכהוגה דעות.
כל החלטה משמעותית שקיבל מנחם בגין, עמדו מאחוריה שיקול מוסרי, נורמה, רגישות, שכל ישר, תבונה ואחריות לאומית.
כמנהיג אופוזיציה ניהל מאבק חריף, אך ממלכתי נגד הממשלה, קבע כללים דמוקרטיים ונורמות פרלמנטאריות ועיצב כללים ליחסי גומלין בין אופוזיציה לקואליציה.
עוד בשנות החמישים, בראשית חיי המדינה, בעיצומן של התקפות מסתננים ופדאיונים ובעיצומה של מלחמת סיני קרא לביטול הממשל הצבאי על ערביי ישראל, שכן ראה בכך פגיעה בזכויות היסוד ובשוויון של הערבים - אזרחי ישראל.
כראש-הממשלה הביא את פריצת הדרך ההיסטורית לשלום עם מצרים. הוא ראה בכך הגשמת ייעוד היסטורי וזכה להכרה בינלאומית בקבלו את פרס נובל לשלום - המדינאי הישראלי הראשון שזכה להכרה בינלאומית.
למנחם בגין, אשר מרבית בני-משפחתו נספו בשואה, היה הלקח ההיסטורי של השואה לקח לדורות של העם היהודי: העם היהודי חייב להגן על עצמו בארצו ולסלק כל סכנה המאיימת על קיומו, ומכאן החלטתו הנועזת להפציץ את הכור האטומי בבגדאד. רק במלחמת המפרץ ב- 1992 למד העולם להעריך את חשיבות ההחלטה, רק אז הבין העולם כי בכך מנע שואה מעם ישראל.
את רגישותו החברתית הוא ביטא בדאגה לשכבות החלשות בתכנית שיקום שכונות, כאשר גייס מאתים וארבעים קהילות יהודיות ברחבי העולם לשיקום שכונות העוני. כך העלה את קרנם של תושבי שכונות העוני והעניק להם את תחושת השוויון ואת היותן חלק אינטגראלי של החברה הישראלית והם החזירו לו חום ואהבה. את פרויקט שיקום השכונות הגה ותכנן בד בבד עם המהלך המדיני ההיסטורי של שלום עם מצרים.
בחזונו ראה במדינת ישראל מדינה של צדק חברתי: "ובמדינתנו פנימה יהיה הצדק השליט העליון, השליט גם על שליטיה. בל תהיה רודנות. יהיו נושאי המשרה משרתי החברה ולא רודיה, בל תהיה טפילות, בל יהי ניצול, בל יהיה בביתנו איש - אזרח או גר - רעב ללחם, חסר קורת גג, חשוך בגד או נטול השכלה ראשונית. ו"זכרת כי גר היית בארץ מצרים" - צו עילאי זה יקבע את יחסנו אל שכנינו. ו"צדק צדק תרדוף" - צו עליון יקבע את יחסנו בין איש לחברו".
הוא היה המנהיג הבולט ביותר שפעל לצמצום הפערים בחברה וסלל את הדרך להשתלבות בני העולים בחברה ובהנהגת המדינה.
מנחם בגין כיבד את האמונה, את המסורת, ואת הדת ופעל בכל תפקידיו להגברת האחדות בעם ולמיזוג גלויות.
בִכהונתו כראש-הממשלה כאב על כל חייל שנפל בעת מילוי משימה צבאית והתייסר עם משפחתו. וכאשר חש, כי אינו יכול לשאת באחריות הממלכתית כראש-הממשלה, התפטר ואמר בפשטות כי "אינו יכול" ללא שום העמדת פנים או הסברים מפותלים וחמקניים.
עם חלוף השנים מתעצמת דמותו של מנחם בגין, וגם מתנגדיו החריפים ביותר מביטים עליו בהערכה ובהערצה. גם יריביו מכירים במנהיגותו ומתפעלים מאישיותו ומדרכו.
בהחלטתו להיקבר בהר הזיתים כיהודי פשוט אל מול הר הבית ליד הרוגי המלכות - מאיר פיינשטיין ומשה ברזני הי"ד היה גם מן הסמליות, וגם יצירת זיקה וקשר כעבור שני דורות בין לוחמי המחתרת לבין מדינת ישראל הריבונית.
ובהתכנסות הזו אני מבקש לפתוח את אירוע שנת העשור למותו של מנחם בגין.
יהי זכרו ברוך.
גירסת הדפסה
סגן המנהל
מפקח
עיתונאי מקוון
צל"ש
