סידורים אחרונים בוושינגטון  

בהנחה שאכן כל ההתפתחויות של השבועות האחרונים מצביעות על מתקפה מתקרבת נגד מתקני הגרעין של איראן, ראוי לבחון את ההשלכות האפשריות שלה

אם יוחלט בירושלים או בוושינגטון לתקוף את מתקני הגרעין באיראן, ההחלטה תתקבל, מטבע הדברים, בחשאיות, והציבור ילמד עליה רק כשזה יקרה. אבל בשבועות האחרונים אי אפשר להחמיץ את העלייה הניכרת בתשומת הלב שתוכנית הגרעין של איראן זוכה לה.

למשל, הדברים שאמר מוחמד אל-בראדעי, ראש הסוכנות לאנרגיה אטומית של האו"ם, בראיון לעיתון הצרפתי 'לה מונד' ביום שני. הוא העריך שייקח לאיראן בין שלוש לשמונה שנים להגיע לפצצה גרעינית. לאור זאת, ניסה להרגיע, אין סיבה לחשוש, ולא צריך לרוץ ולתקוף. יש די זמן למגעים מדיניים, או סנקציות אם רוצים בכך, או אפילו להרעיף הטבות על המולות.

דבריו של בראדעי מעניינים כאשר משווים אותם לדברים שאמר בדצמבר 2005. אז, בראיון לעיתון ה'אינדפנדנט' הבריטי, אמר כי נותרו רק "כמה חודשים" עד שטהראן תצליח ליצור נשק גרעיני. אבל גם אז, העצה של בראדעי היתה שלא לעשות דבר. שימוש בכוח, הוא אמר אז, "רק יפתח תיבת פנדורה. יהיו מאמצים לבודד את איראן, איראן תתקוף בחזרה, ובסופו של דבר נחזור לשולחן המשא ומתן כדי לחפש פתרון".

עמדתו של בראדעי שאסור להפריע לאיראן במרוצתה לעבר הפצצה לא השתנתה, ולכן מעניין ההבדל בין הערכותיו אז ועכשיו על מידת קרבתה של איראן לפצצה. ההבדל מצביע על השתנות הערכתו בדבר המוכנות של המערב לתקוף. בסוף 2005 איש לא היה ערוך לתקוף את איראן, ואל-בראדעי ידע זאת.

על כן, המצרי שפועל כבר ארבע שנים למנוע כל צעד בינלאומי נגד איראן סבר כי מסגרת הזמן הקצרה שהציג תשכנע את המערב שלא נותר עוד זמן לתקוף. כעת הוא כנראה מבין שיש אפשרות שארצות הברית, או ישראל, או קבוצת מדינות, כן יתקפו את איראן. לכן הוא שינה את הערכתו מהקצה אל הקצה, ועכשיו הוא טוען כי אין כיום איום גרעיני איראני ממשי.

הסכמה באמריקה, הכנות בישראל

בראדעי דיבר על רקע התבטאויותיהם של ראשי הממשל האמריקני מהשבוע שעבר. הללו מלמדות שהאמריקנים מתכוונים לפעול כדי למנוע מאיראן את היכולת להשיג נשק גרעיני, אבל, יותר מכך, הן מצביעות על תמימות דעים חדשה בין ראשי הממשל בסוגיה הזו. ביום רביעי שעבר אמר הנשיא ג'ורג' בוש במסיבת עיתונאים כי איראן גרעינית תביא ל"מלחמת עולם השלישית".

ביום שלמחרת תידרך מזכיר ההגנה רוברט גייטס עיתונאים. גייטס, שעד כה התנגד לפעולה צבאית נגד איראן והמעיט בחשיבות האיום האיראני, אמר שהשגת נשק גרעיני על ידי איראן תיצור "מרוץ גרעיני במזרח התיכון" ועלולה גם להצית מלחמה אזורית גדולה.

על רקע הודעתו של נשיא איראן מחמוד אחמדינג'אד שברצונו למחוק את ישראל מעל מפת העולם הוסיף גייטס כי "וושינגטון לא יכולה לסמוך על כך שאיראן תטפל בנשק גרעיני באופן אחראי".

מבקרי הממשל אומרים כבר זמן רק כי המערכות באפגניסטן ובעיראק משאירות את הצבא האמריקני נטול יכולת לטפל באיראן. אולם ראש המטות המשולבים, האדמירל מייקל מאלן, אמר שלא כך הדבר. כשעמד לצידו של גייטס ביום חמישי שעבר אמר ש"מבחינה צבאית, יש מספיק כוחות" לתקוף את איראן.

מזכירת המדינה קונדוליזה רייס, מצידה, ממשיכה לדבוק גם פה במסלול המדיני. יחד עם זאת, בעדות בפני ועדת החוץ של הקונגרס ביום רביעי הודתה רייס כי "המדיניות של איראן היא אולי האתגר הגדול ביותר לאינטרסים הביטחוניים האמריקניים במזרח התיכון ואולי בעולם כולו".

ובאשר לישראל, נראה כי צה"ל והממשלה מתכוננים למלחמה במלוא הקיטור. הביקורים הפתאומיים של ראש הממשלה אהוד אולמרט במוסקבה, בפאריס ובלונדון, וביקורו של שר הביטחון אהוד ברק בוושינגטון, הוקדשו כולם לנושא האיראני.

מהמידע שפורסם עד כה על התקיפה של חיל האוויר במתקן הגרעיני הצפון-קוריאני בסוריה ב-6 בספטמבר, אנו למדים כי המודיעין הישראלי היה עדיף בהרבה על המודיעין האמריקני. ישראל, ולא ארצות הברית, היא שחשפה את קיומו של המתקן.

ישראל, ולא ארצות הברית, היא שהביאה הוכחות כי התקיימה פעילות גרעינית מתקדמת במקום. מצב דברים זה מעלה את הסברה כי אולמרט וברק לא הגיעו בפתאומיות לבירות העולם בידיים ריקות, אלא עם מידע חדש וחותך על אודות מצב תוכנית הגרעין של איראן.
לכך יש להוסיף את החלק הטורקי בסיפור.

ראש ממשלת טורקיה רצ'פ ארדואן טס השבוע ללונדון במפתיע, ושם נפגש עם אולמרט שהגיע ליום אחד בלבד. המפגש בין השניים התקיים פחות משבועיים לאחר שביקר בארץ שר החוץ הטורקי עלי בבג'אן.

על פי מקורות כורדיים ואמריקניים, לישראל יש נוכחות מודיעינית חזקה בכורדיסטן העיראקית. נוכח המתיחות הגוברת בין טורקיה לכורדים, לא מן הנמנע כי מתרקמת כעת עסקה מסוימת הקשורה ליחס הטורקי כלפי איראן, וליחסיה של ממשלת כורדיסטן (המקורבת לישראל ולארצות הברית) לטורקיה.

דברים אלו מקבלים משנה תוקף לאור העובדה שארדואן אמור לבקר בבית הלבן ב-5 בנובמבר. ובינתיים, אהוד ברק מקדם בתחושת דחיפות רכישה והכשרה של מערכות הגנה נגד טילים. וכוחות קומנדו בריטיים, אוסטרליים ואמריקניים, כך דווח בשבוע שעבר, מנהלים קרבות בתוך איראן ליד הגבול עם עיראק בבצרה.

כן, כן. קשה להשתחרר מהרושם שמשהו עומד לקרות תוך זמן לא ארוך במיוחד. ראוי אפוא לבחון את ההשלכות האפשריות של מתקפה על מתקני הגרעין של איראן. כיצד תגיב איראן, ומה יהיו ההשלכות של מתקפה זאת לטווח הארוך.

תסריט היעדר התגובה

עד שצה"ל תקף את מתקן הגרעין הצפון-קוריאני בסוריה, ההנחה הרווחת והסבירה ביותר היתה כי מצד אחד איראן תגיב בכוח רב למתקפה על מתקני הגרעין שלה, ומצד שני, המתקפה תביא לדחיית התגרענותה של איראן בחמש שנים לפחות – חלון זמן שבמסגרתו ניתן יהיה לפעול בדרכים לא צבאיות ולהביא להפלת המשטר במהפכה פנימית.

על פי התסריט הזה, איראן תתקוף בחזרה באמצעות הטילים הבליסטיים שלה, של סוריה ושל חיזבאללה שיכוונו לעבר ישראל. נוסף על כך, איראן תורה לתאים של חיזבאללה בחו"ל לתקוף מטרות יהודיות ואמריקניות. לצד כל זה, ההנחה היא שהמתקפה עצמה תצליח להסיר את האיום של השמדת ישראל ומלחמה עולמית, בנטרלה את איראן בנושא הגרעיני.

זהו עדיין התסריט הסביר. ועל כן, ברק ממהר כל כך בנושא מערכות ההגנה נגד טילים. זאת גם הסיבה שרוב ההערכות לגבי אופי המתקפה על איראן מתייחסות לצורך לתקוף את מתקני הטילים של סוריה ושל חיזבאללה בו זמנית לביצוע המתקפה נגד איראן.

ובכל זאת, התקיפה הישראלית בסוריה מצביעה על תוצאות אפשריות אחרות – גם לטוב וגם לרע. בראיון לשבועון 'הספקטייטור' התייחס מקור מדיני בריטי בכיר לתקיפה הישראלית כך: "אם אנשים היו יודעים כמה קרובים היינו באותו יום למלחמת עולם שלישית, היתה מתחוללת בהלה המונית".

על פי דיווחים ב'וושינגטון פוסט' וב'סאנדיי טיימס', לקראת המתקפה הביאו כוחות צה"ל מהאתר דוגמיות אדמה עם חומר גרעיני. הממצאים האלה, לצד מודיעין על העברת חומר גרעיני מצפון קוריאה לסוריה ימים לפני התקיפה, מחזקים את ההערכה כי המתקן היה מתקדם מאוד. כלומר, המתקן הגרעיני היה מתקן אסטרטגי ולא תחילתה של תוכנית סתמית וארוכת טווח.

לאור זאת, מפתיע עד מאוד היעדר התגובה הסורית. יש מקום לנתח את משמעות היעדר התגובה, ולנסות להבין אם קיימים תנאים שבהם גם האיראנים יעדיפו, כמו הסורים, שלא להגיב על מתקפה על מתקניהם הגרעיניים. הסיכוי לכך אולי קטן, אבל המקרה הסורי מלמד על קיומו.

מצד שני, המידע שנחשף עד כה על המבצע בסוריה חושף מציאות קודרת למדי של שיתוף פעולה הדוק, פעיל, עמוק ואסטרטגי בפיתוח נשק גרעיני בין סוריה, איראן, צפון קוריאה ואולי גם מדינות אחרות. על כך עמדו בהדגשה רבה, במאמר שפרסמו ב'וול סטריט ג'ורנאל' בשבת, שני חברי קונגרס בכירים היושבים בוועדות למודיעין וליחסי חוץ, ואשר תודרכו על פרטי המבצע בידי גורמי הממשל הרלוונטיים.

מאמרם משתלב עם דיווח על שיתוף פעולה בנשק כימי בין איראן וסוריה, שהופיע בחודש שעבר בכתב העת לביטחון 'ג'יינס'. על פי הדיווח, מהנדסים סורים ואיראנים נהרגו כאשר פוצץ בטעות טיל צפון קוריאני מסוג סקאד סי שעליו הרכיבו ראש נפץ של גז חרדל. הפיצוץ אירע במתקן צבאי בסוריה, לא רחוק מהעיר חלב, ב-26 ביולי.

מכל זה עולה המסקנה האפשרית והמדאיגה, שייתכן כי גם מתקפה מוצלחת נגד מתקני הגרעין באיראן לא תאט את התקדמותה של זו לעבר יכולת גרעינית, משום שהתוכנית האיראנית ממוקמת גם מחוץ לאיראן. היא יכולה להיות גם בסוריה, בצפון קוריאה, ואף בפקיסטן שממנה רכשו האיראנים והצפון קוריאנים (וגם הלובים והמצרים) את הטכנולוגיה הגרעינית שלהם.

ובכל זאת, כשאנו מביטים לעבר איראן, ורואים את הפנאטיות החסלנית של אחמדינג'אד ושל המשטר כולו, אנו מבינים שיהיה המחיר אשר יהיה, ויהיה המאמץ שיושקע אשר יהיה, ישראל לא יכולה לאפשר לאיראן להשיג נשק גרעיני. יש לעשות הכול, כולל הכול, ובכל מקום, כדי למנוע מטהראן את היכולת להשמיד את מדינת ישראל.