כשדן שומרון תמך בנתניהו  

דן שומרון לא היה איש ימין, אבל העמדות המדיניות שלו תאמו לאלה של נתניהו, ובכלל זה לגבי מהות הסדר הקבע עם הפלשתינים

בשנת 1996, אחרי שנתניהו זכה בבחירות לראשות הממשלה, הוא בחר את דן שומרון לתפקיד יו"ר ועדת ההיגוי העליונה לשיחות עם הפלשתינים. מי שהכיר לעומק את הדעות המדיניות הן של שומרון והן של נתניהו, לא היה אמור להיות מופתע. העמדות המדיניות בין השניים היו אז דומות להפליא.

זהות הדעות נתגלתה כבר ערב בחירות 96, בפגישה בארבע עיניים בין שומרון ונתניהו. בשיחה גילו השניים הבנה משמעותית בנושא המדיני, ובכלל זה - וזו הנקודה החשובה - לגבי מהות הסדר הקבע עם הפלשתינים.

חודש וחצי אחר-כך נפגשתי עם דן שומרון, פגישה נוספת מני כמה, לשמוע ממנו את תפיסתו המדינית. לשומרון הייתה תפיסת עולם כוללת בנושא ההסדר עם הפלשתינים. הוא גיבש מפה שהציעה לספח לישראל, סיפוח מלא, מחצית משטח יהודה ושומרון, שבו גרו בשנת 1996 126 אלף יהודים, שהיו אז למעלה מ-%93 מהמתיישבים היהודיים, ורק כ-%6 מהאוכלוסייה הערבית ביו"ש. לאוכלוסיית המתיישבים היהודיים, כ- 7000 איש אז, שהיו אמורים להישאר מחוץ לתחומי השטח שיסופח לישראל - כולם בגב ההר - הציע לבחור בין צירוף יישוביהם לגושי ההתיישבות בריבונות ישראל לבין הישארות במקומם כאזרחים ישראליים.

שומרון הציע לחבר גם את גוש-קטיף לישראל, ולקבוע כי גורלה הפוליטי של רצועת עזה יהיה כגורל השטחים הערביים ביהודה ושומרון.

"העיקרון הבסיסי במפת הסדר הקבע שגיבשתי" – הסביר לי שומרון - "הוא הרוב היהודי. כל איזור בו יש רוב יהודי - בקעת הירדן, מערב השומרון, גוש עציון ודרום הר-חברון - יהיה חלק ממדינת ישראל בהסדר הקבע. העיקרון הזה הנחה אותי בעת שהכנתי את מפת 'הדרך השלישית'. %95 מהציבור הפלשתיני מרוכזים ב-% 52 מיהודה ושומרון. מיעוט הערבים שיישארו בשטחים שיסופחו לישראל קטן מהמיעוט הערבי בגליל".

דן שומרון לא היה איש ימין. הוא לא שלל עקרונית הקמתה של מדינה פלשתינית, גם בימים שהתמיכה במדינה כזו הייתה נחלת השמאל הפוליטי לבדו, למרות שהבין שמדינה כזו עלולה להוות מכשול ליציבות המערכת המזרח-תיכונית. "אבל לא אהיה מוכן להתפשר על עמידת ישראל בבקעת הירדן בהסדר הקבע" – אמר לי נחרצות – "נוכחותנו בבקעה חיונית למנוע חדירת אמצעי לחימה ואנשים מירדן למדינה הפלשתינית".

שומרון התנגד לכל פשרה בירושלים, אבל תמך כמובן בנסיגה מחברון, זו שנתניהו ביצע לבסוף. "את הנסיגות הבאות צריכה הממשלה להתנות בעמידת הפלשתינים עצמם על ההסכם, ולעכב ביצוען כל עוד הרשות-הפלשתינית עצמה תפר, לפי דעתה של הממשלה, את הסכם אוסלו". נתניהו אימץ לימים את העמדה הזו בסיסמא המפורסמת "יתנו יקבלו, לא יתנו לא יקבלו".

"נתניהו צריך לדרוש מהרשות הפלשתינית להילחם בגורמי הטרור ולפרוק את הארגונים האיסלמיים מנשקם" – אמר שומרון – "הוא יוכל להתנות את המשך התהליך בנושא הסגרת המבוקשים. על פי הסכם אוסלו, מחויבת הרשות הפלשתינית להסגיר לישראל כל פלשתיני שהיה מעורב בפיגוע נגד ישראלים, אשר ישראל דורשת את הסגרתו, ואסור לה לשפוט אותם בעצמה".

האם אינך חושש מהלחץ הבינלאומי הצפוי על ישראל, כשזו תציג את מפת הסדר הקבע שלה - גם אם זו תהיה מפת 'הדרך השלישית'? – שאלתי אותו. שומרון השיב בשלילה. "הבעיות הקשות של הסדר הקבע - ירושלים, ההתנחלויות, זכות השיבה וכו' - עלולות להביא את המו"מ אלי שרטון בדיוק כפי שהיה צפוי לקרות אם פרס היה נשאר בשלטון" – אמר. "במקרה כזה נישאר עם מפת אוסלו ב', והפלשתינים יישארו עם ממשל עצמי בלבד". אגב, זה בדיוק מה שקרה ביהודה ושומרון מאז המו"מ הכושל של ברק בקמפ-דיוויד ועד ימינו.

שומרון מעולם לא נתן אמון מופרז ביכולת הרשות הפלשתינית להילחם בטרור. "ערפאת, לשיטתו, לעולם לא יסכין להילחם באחיו" – סבר, מה שהתברר כנכון ומדויק לגבי ערפאת – "הוא יכול לבקש מהם לצמצם את פעילותם נגד ישראל, כל עוד הוא מציג הישגים של נסיגות ישראליות".

ומה לגבי לחימה ישראלית בטרור? "אם יגיע למערכת הביטחון מידע מוצק על פעילות טרור מתוכננת, אסור שצה"ל יירתע מלפעול בכל מקום בלי הגבלה. צבא שהגיע לאנטבה ולתוניס יכול להגיע בקלות מירבית גם לרמאללה ולג'נין" – דברי הקצין הבכיר שפיקד על מבצע צה"ל לשחרור החטופים באנטבה.